הערות על השיעור על תיאטרון

הערות על השיעור על תיאטרון

כ"ב בכסלו תשס"ז

שאלה:

שמעתי את השיעור שלך בנושא תיאטרון ומאד התפלאתי לשמוע שאתה רואה בתיאטרון בעיקר שקר, לכן הייתי רוצה להגיד לך את דעתי ולקבל את תגובתך: אני חושב שכל אומה שנוסעת מסר כל שהוא לעולם, צריכה להעביר את המסר הזה בצורה מסוימת או ע"י כיבוש צבאי או ע"י החצנת תרבות.

לכן אם יש לנו מסר כלשהו לעולם כולו אנחנו צריכים להעביר אותו בצינורות המקובלים והמובנים על העולם ולכן לפי דעתי התיאטרון זה רק חלק מכלל התרבות שעלינו לפתח בשביל להעביר את המסר האוניברסלי שלנו לכל העולם.

אולי באמת אם להסתכל על היסטוריית התיאטרון אזי רואים שהבמה שימשה לכל מיני תועבות, כמו זנות ועבודה זרה, אבל היום כבר יצא לי לראות הצגות שמעבירות מסר חברתי מסויים ולפעמים אף עמוק יותר מקולנוע היחסית רדוד בד"כ.

היבט נלווה נוסף: היום נציגי השמאל שמקבלים פרסים בינלאומיים על הישגים בקולנוע ותיאטרון לא מנצלים את הבמה בשביל להעביר את המסר של האומה, אבל עם יהודים מאמינים היו מגיעים למעמדים אלו היו מנצלים את ההזדמנות בשביל לקדש את שם ה' בעולם, כמו שעשה פרופסור אומן בעודו מקבל את פרס נובל.

הצבעתי על החשיבות העמוקה של התיאטרון אבל כמובן שתיאטרון זה גם מנוחה טובה לנפש ולגוף, בריחה זמנית ובריאה למציאות אחרת שלרוב מאפשרת לראות את המציאות בפרספקטיבה אחרת המאפשרת התפתחות וסוג של מנוחה מהחיים בשביל חידוש כוחות להמשך.

אם אני טועה במה שהוא, יותר מאשמח לקבל תוכחה.

תשובה:

מה שאמרתי הוא שהתיאטרון הוא ביסודו בצד המציאות. הוא השתקפות של החיים ולא החיים עצמם. זה מה שמסביר את הרתיעה המסורתית של היהדות ממנו, בלי קשר לתכנים המועברים בו. יחד עם זאת ראוי מאוד שיתפתח תיאטרון משלנו, שיתאפיין דוקא בנסיון לגבור על הדואליות המונחת ביסוד האמנות בכלל והתיאטרון בפרט. בהצטרפו אל הקודש, הופך היופי לקודש בעצמו, ובית המקדש נקרא נויו של עולם.