הרב אורי שרקי
וירא - עקדת יצחק
חשון תשע"א
אל העקידה יצאו ארבע בני אדם וחמור אחד. המכנה המשותף של האנשים הוא שכולם נימולים היו. נראה לומר שהליכתם המשותפת באה לברר מי מהם הוא ממשיכו של הנימול הראשון – אברהם, ומי צריך לשבת עם החמור בתחתית ההר. כל אחד מהול מסיבה אחרת. יצחק נימול בתור בן, אליעזר בתור עבד-תלמיד, וישמעאל ספק משום היותו בן וספק משום היותו בן השפחה, ואולי אף משום שניהם. השאלה היא מהו האופן שבו מונחלת תורתו של אברהם אבינו, אם דרך התולדה הלאומית או דרך הלימוד, דרך הכלל או דרך הפרט. ההכרעה נופלת כאשר אברהם חדל מלכנות את יצחק בשם "נער" ומכנה אותו "בני" בעקבות הפניה של יצחק אליו בכינוי "אבי". אז אומר הכתוב "וילכו שניהם יחדו". שיתוף מידת החסד של אברהם יחד עם מידת הדין של יצחק, מוליד את הזהות המאוחדת של יעקב אבי האומה, הנרמז בביטוי "עקב אשר שמעת בקולי".