הרב אורי שרקי

ויצא - הִלכותיה והַליכותיה של הגלות

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו ישנו תיאור, של היציאה הראשונה של האומה הישראלית לגלות, יציאתו של יעקב אבינו. יעקב אבינו היה בשעתו עם ישראל כולו באיש אחד. יציאתו מארץ ישראל - היא הגלות הראשונה בהיסטוריה. אם כן, ממנה אנחנו לומדים את הִלכותיה והַליכותיה של הגלות.

יעקב אבינו נמצא בעולם אפל, בעולם שבו שכינה נסתלקה. הדבר רמוז בזה שבאה לו השמש: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח יא), אמרו חז"ל: יעקב, תיקן תפילת ערבית' (ברכות כו:). הוא זה שמכיר את דרך ידיעת ה' - דרך החשיכה, דרך האפילה, דרך הסתלקות השכינה, ואז הוא מתקן את תפילת ערבית. נאמר עליו אז, "ויחלום והנה סולם" (פס' יב). כאשר האדם חולם - באופן טבעי יש סולם. שהרי החלום הוא הסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמימה, המזכיר לאדם שמעבר למציאות האפילה ישנם עולמות מלאי אור, שאינם מתגלים כעת אלא שאפשר לעלות אליהן. "והנה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים" (שם), בתוך יעקב. זאת המשמעות של "עולים ויורדים בו" - בקרבו, בתוך החולם, בתוך הסולם - שהוא החולם, עולים ויורדים מלאכים ומביאים ידיעות מן העולם העליון.

חמוש בכח החלום, הרי עם ישראל לא הפסיק לחלום על גאולה לכל אורך ימי הגלות, חמוש בחלום יוצא יעקב לפדן ארם ונפגש עם אומות העולם. ושם נאמר "ויאמר להן אחי" (שם כט ד). כלומר הדבר הראשון שמוצא עם ישראל לנכון לומר לאומות העולם זה שהוא בא לחפש את האחווה האבודה בין בני האדם. אנחנו רואים שכל העדרים אינם נאספים, ולכן מקורות החיים סתומים. יש באר בשדה - ישנם מקורות חיים, אבל הם סתומים. אבן גדולה על פי הבאר, מפני שאין אחווה, מפני שלא נאספו כל העדרים - בא יעקב ואומר: "אַחַי".

נוסף על כך על מנת לבסס את האחווה צריך ללמד אותם שהעולם נברא, שיש בורא לעולם. ולכן הוא אומר להם: "מאַיִן אתם!", אתם נבראתם יש מאין. התגובה הראשונה איננה כל כך סימפטית, הם אומרים לו: "מחרן אנחנו!". רש"י (בראשית יא לב) מסביר מה זה מחרן? 'חרון אפו של עולם' בעקבות המדרש (ב"ר פר' ע פס' י). כלומר אנחנו באים מן העולם הזה, ומה שאתה מדבר על עולם שנברא יש מאין, זאת פילוסופיה אישית שלך. יעקב אבינו אינו מוותר ושואל: "הידעתם את לבן בן נחור" (פס' ה)? כלומר האם שמעתם על המשפחה של אברהם אבינו? האם המסורת המקראית של הנבואה הגיעה אליכם? "ויאמרו ידענו". כלומר התנ"ך - הידיעה על משפחתו של אברהם אבינו הגיעה לקצוות העולם. אם כן יעקב אומר, אם כך יש תקווה ושואל "השלום לו"? - האם הוא לימד אתכם משהו מיסוד השלום? "ויאמרו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן", כלומר יעקב אבינו מבין שאם ישנה איזה שהיא רשימה, איזשהו רושם של ידיעה על השלום אצל אומות העולם, יש מקום להמשיך את הדרך ומתוך כך הוא מבסס את עם ישראל.

אלא שכאן הוא ניפגש דווקא בתחרות עם קרובי משפחתו, עם אותו חלק של המשפחה העברית, שהעדיף לחיות בין אומות העולם, שראה את הייעוד של משפחת אברהם, משפחת תרח, דווקא בהתמזגות תרבותית עם ארם - עם כל תרבות גדולה, שמוכנה לקלוט את עם ישראל, ולא לרדוף אותו. דווקא כאשר יעקב מגיע לבית לבן, לבן שמח. הוא אומר מְעֵין, אם היינו מתרגמים זאת לשפה מודרנית: 'יש לך מזל שכאשר יש לך בעיות בארץ ישראל מצאת קהילה של בני אברהם בחוץ לארץ שתקלוט אותך'. ולכן לבן אוהב את יעקב עד אותה שעה שבה יעקב מחליט לחזור לארץ ישראל. ובזה פוסל את הזהות הלְבָנִית - הבוחרת בגולה בתור יעוד לעם ישראל, ומקים את הציונות בתור היעד של עם ישראל. מתוך כך, הופך לבן להיות שונאו הגדול של יעקב אבינו, ואלמלא א-לוהי ישראל המציל אותו מיד שונאיו לא הייתה לנו תקומה. ברוך אשר הצילנו.