הרב אורי שרקי
שמות - גאולה והגוים
טבת תשע"ב
"וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום" (שמות ד, יח). הפניה של משה רבינו אל יתרו כדי לבקש ממנו רשות לצאת למצרים תמוהה לכאורה. הלוא ציווה הקדוש ברוך הוא למשה להוציא את ישראל מארץ מצרים, היעלה על הדעת שאם יתרו יתנגד, תתבטל שליחותו של משה?
ניתן לומר על דרך המוסר שאכן כך. לא יתכן שגאולת ישראל וגאולת העולם יוכתמו בראשית מהלכם על ידי פגיעה קלה בדרך ארץ שקדמה לתורה. כך שאם אכן היה יתרו מתנגד, היתה ההשגחה העליונה בוחרת במהלך חילופי לגאולת ישראל מצרים, עד כדי החלפת הגואל באדם אחר, או במהלך שיכנוע כלפי יתרו בדומה למכות מצרים, שאף הן לא באו אלא כדי לשכנע את פרעה להסכים ליציאה, שלא היתה אפשרית ללא הסכמתו, בהיותו האדון על ישראל על פי המשפט.
אך נראה שמונח כאן עיקרון יסודי עוד יותר. יציאת מצרים מכניסה את עם ישראל כגורם חדש במגרש המדיני של האומות. משום כך יש הכרח של שיתוף הגויים בהחלטה על המהלך, כפי שראינו במשה עם יתרו, בעם ישראל עם פרעה, ביציאה מבבל על ידי כורש, וביציאת אירופה על ידי בלפור.