הרב אורי שרקי
ראה - החיים בארץ ישראל
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרשתנו נקראת פרשת "ראה" לעומת פרשתנו הקודמת הנקראת "עקב תשמעון". אנחנו עוברים ממדרגת הכרה של שמיעה למדרגת הכרה של ראיה. אפשר לומר שבזה אנחנו מעמיקים בערכה של ארץ ישראל. כידוע כשהתלמוד הבבלי רוצה להביא ראיה לאחד מן הדינים הוא משתמש בביטוי 'תא שמע' - בא ושמע. לעומת ספר הזהר - הארץ ישראלי, שמשתמש בביטוי 'תא חזי' - בא וראה. לאמור: בגלות אנחנו רק שומעים את מה שבארץ ישראל גם רואים. מכאן הנטיה בארץ ישראל, לראות את קדושת החיים בכל הדבר הנראה לעינינו.
כמו כן בפרשתנו, מופיעה האפשרות של התפשטות קדושת החיים עד כדי ערכה הגדול של אכילת הבשר. כידוע אין התורה נוטה כל כך לעודד את אכילת הבשר. אבל כשמדובר באכילת בשר הקרבנות, אדרבא אכילה זו רצויה ואף מקודשת היא. כמו כן ישנה אפשרות להתפשטות הקדושה של אכילת הבשר גם מחוץ למקדש ומחוץ לירושלים. אומרת לנו התורה בפרשתנו: 'כי ירחיב ה' א-להיך את גבלך כאשר דבר לך, ואמרת אכלה בשר, כי תאוה נפשך לאכל בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר'. (דברים יב כ). כביכול רוצה לומר התורה שהרחבת הגבול - גם מרחיבה את הנפש ואת צרכיה. ולכן יש כאן ברכה, יש כאן דבר גדול 'ירחיב ה'… את גבלך' ברכת הרחבת הגבולות מביאה גם אכילת הבשר. זה הצד החיובי של ההרחבה הזאת.
מיד אחר כך מוסיפה התורה צד שלילי. 'כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשום שמו שם' (שם שם כא). כלומר דווקא הריחוק מן המקדש הוא הגורם לאדם לשקוע בתאוות העולם הזה. 'וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך'. אם כן התורה מצמידה בבת אחת ערך חיובי וערך שלילי לאכילת הבשר. מה הפתרון? ברור שאם אכילת הבשר באה מתוך הרחבה, מתוך שמחת רוחב הגבולות - אין זה אלא המשך של קדושת אכילת הבשר שבמקדש. כאשר אכילת הבשר באה מפני הריחוק מהמקדש, הרי שזה ערך שלילי.
דו-הערכיות הזו של המעשים ושל הרגשות ושל המידות בארץ ישראל, מופיע בכל מיני תחומים. למשל בפרשתנו מופיעה דו-הערכיות של מידת האכזריות. התורה כידוע היא כולה מידת הרחמים והחסד בעולם. ואעפ"כ התורה צוותה לנהוג באכזריות בעיר הנידחת בפרשתנו. שמא יאמר אדם שכאשר הוא מקיים את מצוות מחיקת עיר הנדחת מתחת פני השמים על ידי זה הוא קונה מידת אכזריות, לפיכך אמרה התורה: 'למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך' (שם יג יח). כלומר אם אתה תקיים את מצוות ה' לא מתוך נקמנות אישית, ולא על מנת לקחת את השלל - 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם' (שם) דווקא אז אתה מקיים את המצווה לשם שמיים ואדרבא היא מקנה לך מידת הרחמים.
דו-הערכיות הזו של המידות מסבירה את תחילת דברי הפרשה, 'ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו' (שם יא כו-כז). אם תשמעו את דבר ה' אז כל מה שתתעסקו בענייני העולם הזה: בבנין המדינה, בהרחבת הרכוש, בשמחת החיים - כל זה יהיה ברכה. ו'אם לא תשמעו', כל זה יהפוך חס ושלום לקללה: יהפוך לשקיעה חומרית, המשקיעה את האדם בעומק השפלות של החיים. על כן באה התורה ונתנה לנו את כל הפרשה הזו להסביר לנו שחרב פיפיות בידי האדם, בשעה שהוא מתעסק בקדושת החיים של ארץ ישראל.