הרב אורי שרקי
ההגדה של פסח - שאלות הבנים
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
שבתנו תהיה שבת הגדול. בה נוהגים לקרוא את ההגדה של פסח בבתי הכנסת, כדי להתכונן לקראת ליל הסדר. על כן אנו נעסוק הפעם בכמה עיונים בהגדה של פסח.
בהגדה נמצאות פעמיים שאלות של הבן. פעם ראשונה 'מה נשתנה', ופעם שניה ארבעה בנים. לכל אחת מסדרות השאלות האלה, יש גם תשובה. תשובה לשאלות 'מה נשתנה' היא: 'עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' א-להינו משם', ואילו התשובה ל'ארבעה בנים' היא - 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו'. מבחינה היסטורית שתי אלה הן - שתי הגדות שונות במקור. זוהי מחלוקת בין רבותינו בתלמוד (פסחים קטז.), בין רב לשמואל. אם צריך לענות לבן 'עבדים היינו' או 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו'.
ניתן לומר שהמחלוקת כאן היא, מה עיקר עניינה - עיקרה של גאולת מצרים. האם העיקר הוא השחרור הלאומי, כלומר העובדה שהיינו עבדים ועכשיו השתחררנו, או שיש לראות כאן ממד דתי אמוני, בתחילה היינו עובדי עבודה זרה, ועכשיו עבדי ה'. ובאמת בימי התלמוד שתי הנוסחאות התהלכו במקביל. היו משפחות שנהגו כרב והיו משפחות שנהגו כשמואל, ורק בדור מאוחר, כנראה בימי רבנן סבוראי, שאחרי התלמוד, התאחדה ההגדה. עם ישראל רצה לבטא בזה שבעצם אין שום חילוק, אין שום הבדל בין השחרור הלאומי לבין השחרור הרוחני. אי אפשר לזה בלא זה. אלא שאעפ"כ, עם ישראל החליט להקדים את התשובה 'עבדים היינו' לתשובה 'מתחילה עובדי עבודה זרה', להתאים לנו שתחילה צריך לדאוג, ראשית כל לשחרור מעבדות מדינית, ומתוך כך מגיעים אחר כך לשחרור מעבדות רוחנית, ולא להפך.
הדברים מותאמים בעצם בקטע של ההגדה האומר 'עבדים היינו'. נאמר שם: 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה - מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים'. וכאן יש מקום לשאלה: וכי מצאנו מקום שבו חכמים פטורים ממצוות? שצריך לומר שגם החכמים יהיו חייבים בהגדה של פסח? אלא שכאן היה מקום לומר שכל ההודעה של השחרור מעבדות לחרות אינו אלא בשביל אנשים שהשעבוד קשה להם, שסובלים הרבה מעול הגלות. אבל חכמי ישראל, ייתכן שנאמר: שמכיוון שלהם יש תורה להתנחם בה, אינם מרגישים בקושי השעבוד, ולכן היה מקום לומר שהם אינם חייבים ל'ספר ביציאת מצרים', מכיוון שהדבר הזה אינו נוגע להם, לכן בא מספר ההגדה לומר לנו, שלא נטעה בדבר הזה, אי אפשר שנהיה חכמים, נבונים, ויודעים את התורה, כל זמן שאנחנו משעובדים לאומות העולם, אין זו אלא השלייה שאפשר שתהיה תורה' תחת שלטון של אומות העולם, כפי שאמרו חכמים במסכת חגיגה (ה:) 'כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה'. וזה שנאמר: '…מלכהּ ושריה בגוים - אין תורה…' (איכה ב ט).
ולכן, רבותינו אמרו שלעסוק הרבה ביציאת מצרים. 'וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'. וגם כאן יש מקום לברר מה זה הריבוי הזה? הכוונה כמובן אינה רק להרבות לספר במה שהיה, אלא הכוונה ללמוד ממה שהיה, כשיצאנו ממצרים, להוסיף מזה לימודים כיצד לצאת מסוגים אחרים של מצרים. למשל 'מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה… שהיו מסובין בבני ברק, והיו עסוקים ביציאת מצרים' - ביציאת מצרים שלהם - 'כל אותו הלילה' שבו היו נתונים, תחת השעבוד של הלילה של הגלות, תחת העול הרומאי, והיו מרבים לספר ביציאת מצרים שלהם, ומכאן למדנו גם אנו לצפות ליציאת מצרים שלנו, שהתקיימה ברוך ה' מאז הקמת מדינת ישראל בתש"ח.
חג כשר ושמח לכל בית ישראל.