פגישה עם אנשי איסלאם באיחוד האמירויות - ראיון עם הרב אורי שרקי

סיכום ראיון ברדיו "גלי ישראל", אדר א' תשפ"ד

עוד לא עבר את עריכת הרב




מראיין: אתה יצאת ביוזמה מאוד מעניינת של שיח עם ראשי הקהילה המוסלמית, גם בארץ גם בעולם. במסגרת הזאת גם נסעת לאיחוד האמירויות. מה אתה שומע כשאתה מדבר איתם על הצורך או על הרצון שלך לקיים איזשהו שיתוף פעולה?

הרב: אני חושב שאנחנו נמצאים היום באיזה מן מפנה היסטורי. אומנם, אסור להיות נאיביים ולחשוב שהעולם המוסלמי יהיו פניו לשלום בין רגע, שאנחנו עכשיו הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אבל, כעם ישראל שחוזר לארץ יש לנו תפקיד, והתפקיד הוא גם להודיע לעולם מה אנחנו חושבים שצריך לעשות מבחינה רוחנית, ויש לנו גם מסר לחכמי האיסלם. כך שלא מדובר בשיח בין־דתי במובן הרגיל של המילה של נימוסים, ואנחנו נפגשים וכולנו נחמדים, אלא באמת יש פה שיח אמיתי שדורש שינויים.

ואת הפנייה שלי לעולם המוסלמי אני כתבתי, בעברית אומנם, אבל זה תורגם לאנגלית, צרפתית וכמובן גם בערבית, וזה הגיע להרבה מאוד מקומות בעולם המוסלמי הרשמי, ואחד מהם לאיחוד האמירויות, והם פנו אלי וביקשו לדבר איתי. לכן הוזמנתי לדובאי, יחד עם עוד כמה רבנים, במסגרת ארגון שנקרא "מוזאיקה" שפועל לשם יישוב סכסוכים בעולם. והייתי שם שלושה ימים והיו שיחות משמעותיות ביותר, גם שיחה של 4 שעות רצופות עם אחד האנשים הגבוהים ביותר בממשל שם, ד"ר עלי אל-נועיימי, שהוא גם איש פוליטי בעל שלטון וגם מוסלמי אדוק שכתב ספרים על האיסלם. ושמעתי דברים שלא ציפיתי לשמוע, באמת דברים שהפתיעו אותי, למרות שאני חושב שאני קצת מלומד בענייני האיסלם.

למשל, אני אביא לך אולי כמה דוגמאות, דיברתי איתם שאחד הדברים שמקשים על היחסים עם מדינת ישראל זה ההבחנה המוסלמית המפורסמת בין דאר אל-איסלם לדאר אל-חרב. דאר אל-איסלם זה אותו חלק של העולם שבו האיסלם שולט או שלט, ודאר אל-חרב זה מה שהאיסלם עוד לא שולט בו. לפי השיטה המוסלמית, אם יש אנשים לא מוסלמים שמקימים ישות עצמאית בתוך מרחב ששייך לאיסלם הם חייבי מוות, וזה בדיוק מצבה של מדינת ישראל. אז אמרתי להם - אולי במקום להסתכל על זה כך, תסתכלו על כך שאנחנו בני ישראל שחוזרים לארץ, שבעצם אנחנו מקיימים את הברית של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל לתת להם את הארץ; הברית הזאת מוזכרת גם בסורה החמישית בקוראן. והם אמרו, דבר שהופתעתי לשמוע, והוא שכל הרעיון של דאר אל-איסלם ודאר אל-חרב זאת המצאה של מאות השנים האחרונות, והם לא מקבלים את ההבחנה הזאת. זה דבר, אני חושב, שהוא מהפכני!

כמו כן גם, כשאמרתי להם שמה שמקשה על ההשתלבות של האיסלם בעולם המודרני זה שאין אצלם דרישה מחודשת של פסוקי הקוראן, מה שנקרא אצלם אִגְ׳תִהָאד, הם הפסיקו את זה במאה ה-12. אז הם אמרו "זו הייתה טעות גדולה", והם באמת מחדשים את דרישת הפסוקים.

מראיין: אבל תראה, כשאתה מדבר עם גורמים כמו דובאי, ששם הפתיחות שלהם למערב היא יוצאת דופן מכל העולם הערבי, אז אולי זו לא חוכמה, אולי אלה חיים קלים?

הרב: זה בוודאי חיים קלים, אבל צריך לזכור שהם בכל זאת טוענים שהם באים בשם האיסלם, כך שהם בעלי השפעה גם בתחום הזה, כלומר, הספרים שהם כותבים הם ספרים שיש בהם פרשנות קוראנית. ברור שהיום עם החמאס או עם דעא"ש אין לנו מה לדבר, הדיבור הוא אלים. אבל עצם זה שקיימת בתוך האיסלם אסכולה שרואה את עצמה בתור נאמנה לאורתודוקסיה המוסלמית, ובכל זאת רוצה את השלום עם ישראל מסיבות אמתיות, של סובלנות, של דו־קיום, לא רק כאיזו אסטרטגיה זמנית עד שהם יצברו כוח, הדבר הזה עשוי להביא למה שהמסורת שלנו קוראת "התשובה של ישמעאל". הרי ישמעאל חזר בתשובה "מעשה אבות סימן לבנים", אז אולי אנחנו עדים לראשית של תהליך של חזרה בתשובה של ישמעאל. גם התורה אמרה להגר, אמו של ישמעאל, ”שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ“, כלומר יש תהליך של תשובה, הוא אפשרי, הוא לא קל.

מראיין: אבל אתה חושב שמי שאמור להוביל אותו זה יהודי?

הרב: בוודאי, לא אני כיהודי, אלא עם ישראל צריך להוביל את זה כי הרי הקדוש ברוך הוא כבר הדריך אותנו ”וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה“. יש לנו מה לומר לאומות העולם, יש לנו מסר, והם מצפים מאיתנו למסר הזה. היה פילוסוף צרפתי בשם ז'אן-ז'אק רוסו שאמר - רק כשתיהיה ליהודים מדינה משלהם נדע מה יש להם לומר לנו. אז יש לנו מדינה משלנו, אז הגיע הזמן שנגיד לאומות העולם מה אנחנו חושבים. ואני חושב שהדבר הזה מתקבל באהבה ובהבנה. זאת אומרת, בוודאי שהמוסלמים לא מצפים שאנחנו נשכנע אותם באמיתותה של היהדות, אבל לבנות אפשרות של שכנות של שתי הדתות האלה, זו לצד זו; כשהם יחדלו מן הטענה שמוחמד ביטל את התורה, אלא הם יקבלו שמוחמד הוסיף תורה נוספת לערבים או לאומות אחרות, אני חושב שהדבר הזה בהחלט יקדם אותנו.

מראיין: יש פה לא רק עניין שהוא פרופר דתי, יש פה גם עניין לאומי שנכנס בתוך כל הסיפור הזה. העניין הזה מפריע?

הרב: לא בדיוק, אני אסביר לך גם למה. כשאני אמרתי להם שלמוסלמים בדרך כלל קל יותר לקבל את היהודי הדתי מאשר היהודי הציוני החילוני, זה בגלל שהם חושבים שהיהדות היא דת, ואילו אנחנו יודעים שהיהדות היא לאום. הם ענו לי על זה תשובה מאוד יפה - אנחנו לא צריכים להגדיר אתכם, אתם תגדירו את עצמכם. והם הוסיפו גם - תפסיקו לבקש לגיטימציה, אתם לגיטימיים במהות. אתם לא צריכים להצדיק את קיומה של מדינת ישראל, מדינת ישראל היא עובדה, ואתם שייכים למזרח התיכון, ואת זה צריך לקבל. ולכן זאת גם הסיבה שבמוזיאון שהם הקימו שמה לזכר השואה הם גם מדברים הרבה על הציונות, כי הם אומרים שלא טוב עושים הישראלים שמצדיקים את קיומה של המדינה רק מכוח השואה, "יש לכם שורשים עמוקים יותר".

מראיין: איך אתה ממשיך מפה?

הרב: אפשר לומר שמה שקורה באמירויות הוא היום בלון ניסוי של סעודיה, אולי הדבר הזה גם יגרור את סעודיה. אולי אנחנו נמשיך לקבל תגובות מהעולם המוסלמי; התחלתי לקבל מכל העולם, אפילו בניו זילנד. אז אנחנו נראה לפחות, נגיד, הרהור תשובה, שיתכן שיקום במרחב המוסלמי.

צריך להבין, תהליכים מתחילים משבירת קרח אחת, ואחר כך הדבר מתגלגל. אז בעזרת השם, אנחנו גם נראה כיצד הדברים שלנו מתקבלים בעולם. אני רוצה גם לציין שאפילו גם נשיא ארגנטינה קיבל באהבה את השולחן הערוך לבני נח ששלחתי לו, והתחיל לקרוא בו. זאת אומרת, יש משהו בתרבות האנושית שהולך ומשתנה.