האם קיימת בחירה חופשית?

הרב אורי שרקי

בחירה חופשית - שני מאמרים

מאמר 1

בין קבלה לפילוסופיה - הבחירה החופשית (סיכום שיעור)

מאמר 2

האם קיימת בחירה חופשית?

תשע"א

א. החירות – מושג קשה להבנה

אחת מהנחות היסוד של המוסר בכלל ושל היהדות בפרט היא שהאדם חופשי במעשיו, כלומר: שבידו לבחור אם לעשות טוב או לעשות רע. מהנחה זו נגזרות הן אחריותו המוסרית של האדם והן תקוותו לתקן את חייו. לתכונה הנפשית הזאת רגילים לקרוא: הבחירה החופשית.

אבל הבחירה החופשית – או ה"חירות" – היא מושג שבאמת קשה להבינו. כאשר מניחים שיש לאדם בחירה חופשית המשמעות הפשוטה היא שהאדם הוא בעל רצון, ושמשום כך הוא יכול להחליט באופן עצמאי מה תהיינה פעולותיו. אולם הנחה זו היא הנחה בעייתית וקשה להבנה.

האדם נתון בעולם של חוקים נוקשים. תפוחים תמיד נופלים מן העץ למטה משום שקיים חוק המשיכה. אם נתבונן פנימה בגוף האדם נבחין שאף הוא מתקיים באמצעות ריאקציות ביו-מולקולאריות שונות – מכוח אותם תפוחים – שאף הן קבועות ובלתי משתנות. אם נתבונן עוד יותר פנימה, בנפש האדם, נוכל לראות שגם לנפש יש תפקודים קבועים. האדם מגלה חוקיות בכל תחום שאליו הוא פונה, ולכן, על אף התחושה הבסיסית החיובית שיש לכל אחד מאיתנו אודות הבחירה החופשית, קשה להניח שבתוך עולם של חוקי ברזל יהיה יצור אחד שאינו נשלט על ידי חוקים – בפרט שאותו יצור מצוי במערכת מסועפת של קשרים עם יצורים נוספים. לכן קיימת הנחה הפוכה, שבני האדם הם בעצם מכונות מתוכנתות שכל התפקודים הנפשיים והפיזיים שלהן נתונים לשליטת כוחות הטבע, וכל הדיבורים על חירות ובחירה חופשית אינם אלא אשליות. היות ש"האדם הוא למעשה המזון שאותו הוא אוכל" – אם המזון אינו בן חורין, מדוע שהאדם יהיה בן חורין?

ב. ההתקפה על החירות: דטרמיניזם

הנחה זו – שהאדם אינו בן חורין משום שהוא כפוף לחוקיות מסוימת – מקובלת כיום על חלק גדול מהוגי הדעות בעולם. הוגים אלו דוגלים בדטרמיניזם [=סיבתיות הכרחית], ולטענתם כל מה שנעשה במציאות מסובב על ידי חוקים שמכריחים אותו לכך. גם התעוררות של רצון או חשק אינה נמלטת מהסיבתיות, משום שהיא נובעת ממבנה הנפש של האדם ומהאירועים שמתרחשים סביבו – ושני אלו כפופים לחוקיות קבועה.

רעיון זה לבש צורות שונות לאורך ההיסטוריה – החל מן המושגים הפאטאליסטיים (מהמילה fata אוfatum שמשמעותה 'גורל' בלטינית) במזרח הרחוק ("קארמה") וכלה במושגי ה"גורל" של היוונים ("מוירה"), ה"גזירה" של האסלאם הסוני ובכל צורות האסטרולוגיה למיניהן. גם בתרבות המערבית-אירופאית בת ימינו יש נטייה לומר שעקרונות התנהגות מסוימים חזקים יותר מהאדם הבוחר, והם מעצבים את התנהגותו באופן דטרמיניסטי:

הדטרמיניזם הסוציו-אקונומי או ההיסטוריציזם, שהחל עם הפילוסופיה ההגליאנית והמשיך בקרב חסידיו של קרל מרקס, טוען שהתנהגותו של האדם נקבעת על ידי תרבותו ההיסטורית ובפרט על ידי מלחמת המעמדות הכלכלית. אדם שנולד למעמד הפרולטריון (=מעמד הפועלים בחברה מתועשת) יהיה נתון לניסיונות שעבוד מצד הקפיטל (=מעמד בעלי ההון או אמצעי היצור), שכן הקפיטל יציע לו מוצרי צריכה יקרים שיגרמו לו לעבוד שעות נוספות במפעל, וכך תיווצר עליה בתפוקת המפעל שתגרום לייצור נוסף של מוצרי צריכה – כל זאת על מנת לממש את השאיפות של בעלי ההון. לטענת המרקסיסטים האדם השייך לפרולטריון יקנה מוצרים זולים יותר על מנת להוציא פחות כסף ולפנות לו זמן להגות את היסודות של המהפכה הפרולטרית, שתביא לדיקטטורה של הפרולטריון ותהפוך את הפירמידה הסוציו-אקונומית. את כל זה יעשה איש הפרולטריון מכוח מלחמת המעמדות ולא מבחירתו החופשית – כלומר: המעמד של האדם במלחמת המעמדות כופה עליו את מעשיו ואת טעמו האישי.

הדטרמיניזם הביולוגי טוען שמאחר והאדם נולד עם צופן גנטי מסוים, העדפותיו, רגשותיו, נימוקיו ומעשיו מוכתבים על ידי אותו צופן. זו אסטרולוגיה עם סוג אחר של כוכבים – כוכבים המצויים בתוך הדנ"א של האדם – וגם מהם הוא אינו מסוגל להשתחרר.

הדטרמיניזם הפסיכו-אנליטי טוען שקיימים גורמים נפשיים רבים המשפיעים באופן מכריע על התנהגותו של האדם, לעתים אף מבלי שהאדם מודע להם. האדם יבחר בדבר מסוים על מנת לפצות על חסך או טראומה שנגרמה לו בעברו, ואין לו אפשרות שלא לבחור כך. הניתוח הפסיכואנליטי עשוי לספק לו מידע על עולמו התת-מודע, ולשמש במידה מסוימת "הצדקה" להתנהגותו.

הדטרמיניזם החברתי-חינוכי טוען שקיימים מבנים חברתיים שכופים על האדם נורמות התנהגות. האדם יכול לשכנע את עצמו שהוא בחר מרצונו החופשי לנהוג על פי חוקי החברה, אך למעשה החברה היא זו שהכריחה אותו. זוהי כפייה חברתית שהחדירה את עצמה לנפש עד כדי כך שהאדם משוכנע שהמעשה נובע מבחירתו הוא.

הצד השווה בשיטות הללו – שקיימות לא רק בקרב ההמון אלא אף בקרב פילוסופים ואנשי מדע – הוא שכולן מניחות שהתנהגות האדם כפויה עליו. הרצון הוא אשליה, ומצד האמת בחירתו של האדם היא מוכרחת.

[הערה: האם דטרמיניזם סותר בהכרח את הבחירה החופשית? קיימים פילוסופים הטוענים שעל אף שתמונת העולם המדעית היא דטרמיניסטית לחלוטין, האדם הוא בעל חירות. אדרבה – לדעתם דווקא ההשקפה הדטרמיניסטית מסוגלת להתבונן על האדם כיצור בעל "אישיות" רציפה, ולומר שאישיות זו עומדת מאחורי מעשיו באופן סיבתי. על ידי כך הופך האדם לבעל מבנה יציב וקבוע, והפעולות המשתלשלות ממנו לבעלות הקשר ברור ולא אקראי. רצוי וניתן להבחין בין שתי דרגות במושג "אישיות": הדרגה הראשונה (אליה מתכוונים בדרך כלל) מצויה בתחום המידות. לכל אדם יש מידות מסוימות שמאפיינות אותו, אך אין בנתון זה היקבעות מוחלטת, והוא בר-שינוי. הדרגה השנייה (העמוקה יותר) מציינת את ייחודו של כל פרט, ה'אני' שלו. במישור זה מצויות העדפות עקרוניות ששייכות לנוסחה המיוחדת של כל אדם ואדם. מנגד, על אף שקיימות העדפות אלו, ניתן עדיין לטעון שהבחירה אינה מתבצעת על פי דפוס פנימי מחייב. יישוב הסוגיה חורג מהיקפו של מאמר זה.]

ניתן להאשים במידת מה את אותן שיטות השוללות את הבחירה החופשית, שכן בהנחה זו הן משחררות את האדם מאחריות למעשיו. רק אם האדם באמת יכול לבחור בין א' לב' והוא בחר ב', עליו לתת דין וחשבון מדוע הוא בחר כך, אך אם הוא כפוי לבחור ב' לא רובצת על כתפיו כל אחריות. היות שזו אחריות גדולה לעמוד מאחורי כל העדפה והחלטה, אנשים רבים מתקשים (מבחינה פסיכולוגית) לקבל את הרעיון שהתנהגותו של האדם היא תולדה של בחירה מתמדת.

לעומת שיטת אלו, תורת ישראל פונה אל האדם כאל בן חורין, וחכמי ישראל נטו להדגיש את החירות ממנה נהנה האדם. יש לברר כיצד ובאיזה אופן חירות זו תיתכן.

ג. הזלזול בחירות: מגילת זכויות האדם

על מנת למנוע טעות יש להתבונן תחילה במושג שנראה דומה לבחירה החופשית – "הזכות לחירות" המופיעה במגילת זכויות האדם. בתרבות המודרנית מקובל שיש לאדם זכויות, והזכות הראשונה בחברה דמוקרטית היא הזכות לחירות. אין כל קשר בין הזכות לחירות ובין הבחירה החופשית, שכן הזכות לחירות היא זכות משפטית שמאפשרת לכל אדם לעשות את מה שהוא רוצה (במגבלות החוק), אולם היא איננה קובעת מדוע האדם רוצה לעשות את מה שהוא רוצה – וכאן נכנסות לתמונה כל השיטות הדטרמיניסטיות שקובעות שהאדם רוצה משום שהוא מוכרח לרצות. יתר על כן, ניתן לומר שדווקא מפני שהאדם אינו בן חורין יש להשאיר לו את הזכות לחירות מבחינה משפטית – שכן אם האדם מוכרח לעשות מעשה מסוים לא ייתכן שהחוק לא יאפשר לו לעשות זאת; לא ניתן להעניש אדם שפועל על פי טבעו. ניתן לומר שברוב המקרים המחשבה המעניקה זכות לחירות נובעת מההנחה שהאדם איננו בן חורין.

ד. נפש האדם היא בת חורין

נחזור לעניין גוף האדם והתפוחים שהוא אוכל. המשפט – "האדם הוא למעשה המזון שאותו הוא אוכל" – נשמע כהגזמה, שכן קיימת באדם תחושה של חירות שקשה לו להסביר את מקורה. אם האדם לא יסתכל על הטבע כדי ללמוד על אופיו אלא יתבונן בתוכו פנימה, הוא יגיע למסקנה אחרת: הטבע אמנם פועל כמכונה, אולם הנפש האנושית אינה כבולה לסיבתיות. התלמוד במסכת שבת (קט, א) אומר על נפש האדם: "בת חורין היא זו".

על פי הבנה זו ניתן לומר שהאדם חי למעשה על הגבול שבין שני עולמות – עולם שכולו חופש ועולם שכולו חוק.

במהלך ההיסטוריה נעשו מספר ניסיונות לפשט את המורכבות הזו. ניתן לסכם אותם בתור ארבע אופציות:

יש שטענו שהאדם הוא אכן בן חורין, אך למעשה כל המציאות כולה היא בת חורין. זוהי טענתו של העולם הפגאני הקדמון, הדן על העולם החיצוני על פי העולם הפנימי. על פי קו מחשבה זה, אין ביכולתו של האדם להחליט שהתפוח אינו בן חורין; התפוח גם הוא בעל רצון, ומתוך בחירה הוא מחליט תמיד ליפול למטה.

יש שטענו את ההפך. חלק מאנשי מדע במאה התשע עשרה – הפוזיטיביסטים – טענו שתחושת החירות האנושית היא אשליה, והאדם נתון כולו למרותם של חוקי הטבע. המשותף לשתי שיטות אלו הוא ששתיהן שאפו לאחדות – או שכל הברואים הינם בני חורין, או שכולם אינם בני חורין.

טענה נוספת היא זו של הפילוסוף ברוך שפינוזה, הסבור שהאלוהות הינה סך כל תארי האלוהות. החירות, המיוחסת על פי האינטואיציה הדתית לאלוהים, משועבדת בסופו של דבר לסדר הטבעי – שהוא ההיקף הכללי של הכל. מדבריו עולה שהחירות אינה אלא אשליה נאצלת, השייכת בעיקר לאלוהים; אולם היות שעל פי שיטתו אלוהים עצמו הוא חלק מן הטבע, זוהי בעצם דרך מנומסת לומר שהחירות איננה קיימת.

אולם נביאי ישראל, ובעקבותיהם חז"ל, לימדו שהטבע כלול באלוהים ולא שאלוהים כלול בטבע. אכן יש חוקיות בטבע, אבל החוקיות הזו היא חלק מהחירות של הקב"ה. הקב"ה הוא מקור החירות, והוא רצה שתהיה חוקיות בעולם.

ה. היכן מצויה הבחירה?

חכמי ישראל, אם כן, טוענים טענה כבדת משקל: האדם הוא בן חורין לחלוטין. מה שהוא בוחר לעשות נובע באמת מרצונו החופשי, ומתוך כך עליו גם לתת דין וחשבון על מעשיו. ודאי שקיימים נתונים רבים הכפויים על האדם: מבנהו הגנטי, ארץ מוצאו, התקופה ההיסטורית שבה הוא חי ואף נטיות נפשו, אך אלו הם רק נתוני הפתיחה של החיים בכלל ושל כל סיטואציה בפרט. כאשר חז"ל אומרים שהאדם הוא בן חורין כוונתם היא שהוא בן חורין לבחור את התגובה שלו לנתונים. התגובה איננה צפויה מראש והיא נותרת תמיד ביד האדם, וכל הנתונים השונים אינם יכולים להוליד בו תגובה הכרחית.

ו. אלוהים כמקור לבחירה

עדיין נותרה בידינו השאלה מהו מקור החירות של האדם. ברור שמקור החירות אינו יכול להימצא בטבע, שכן כפי שראינו שולטת בו החוקיות. ניתן לומר שמקור החירות של האדם הוא הנשמה, וחירותה של הנשמה באה מריבונו של עולם. באופן אחר אפשר להבין שלקב"ה יש בחירה חופשית מוחלטת, וחלק ממנה הוא העניק לאדם על מנת שהאדם יבחר בשביל הקב"ה. לכן, כאשר האדם מפעיל את הבחירה החופשית שלו, הוא מתחבר אל גורם המצוי מחוץ לטבע – אלוהים – ואל החירות שהוא מעניק.