פעולת התפילה ונשמה
ה' באייר תשס"ז
שאלה:
במאמר שלישי רבי יהודה הלוי כותב שהתפילה היא מזון לנפש ובזמן האחרון שמעתי בשיעורים (גם לא של הרב) שיש את הרעיון שהנשמה היא אידיאל (שלמות) שצריך להופיע בחיים המעשיים, כמו לדוגמא עניין המאכלות ששם ע"י זה שאני אוכל מה שמותר לי לאכול ולא את מה שאסור אני נותן לאידיאל (הנשמתי) להופיע בי בחיים המעשיים, אותו דבר לגבי המצוות ע"י שאני מקיים את המעשה האלוהי אני נותן לאלוקות להופיע בי (לאינסוף להגיע אליי). האם זה אותו רעיון לגבי התפילה שע"י התפילה אני נותן מקום לאינסוף להגיע אליי (ואז לכאורה התפילה היא בשבילי, ז"א שאני אקשיב למה שאני אומר וע"י אני עושה מקום לקב"ה להופיע בי) או שמא מדובר ברמה הרבה יותר גבוהה של הנשמה עצמה שמתפללת כדי לקבל מהקב"ה? (כי לא זוכר איפה שמעתי שמוזכר: שהנשמה מתפללת כל הזמן)...
תשובה:
הנשמה מתפללת תמיד (הקדמת עולת ראיה להרב קוק). אך פעולת התפילה שלנו שייכת לנפש, הנפתחת אל תפילת הנשמה.