למה, אלפקה, גמל לפי התלמוד

ד' בסיון, ח' בתמוז, י"ז באב תשס"ז, כ' בתשרי תשס"ח

שאלה 1:

מהמשתמע בחולין נט: "שליט בעולמו יודע שאין לך בהמה טמאה שמעלה גרה (או שאין לה שינים) אלא הגמל". והרי הלמה והאלפקה הן מעלות גרה וטמאות?

תשובה 1:

הן סוג של גמל.



שאלה ותשובה 2 (הערות הרב באותיות מודגשות):

כבוד הרב טען כי הלאמה והאלפקה הן סוגים של גמל. אני חושש שבדברי כבוד הרב יש טעות: הלאמה והאלפקה אינן סוגים של גמל. ההסבר להלן, ואחריו מוסבר מדוע עובדה זו סותרת את דברי חז"ל.

1. מבחינה זואולוגית הלאמה והגמל הם שני סוגים שונים המשתייכים למשפחת הגמליים. האלפקה היא מין של לאמה. ראה הספר "לכסיקון זואולוגי", מנחם דור, הוצאת דביר, מהדורה שנייה, 1975, עמודים 72, 171, 30.

ההשתייכות לאותה משפחה מלמדת על כך שהם חולקים מספר רב של תכונות, כגון שהם מעלי גרה אך לא מפריסי פרסה, אבל בכל זאת יש ביניהם הבדלים רבים, שאחד המהותיים ביניהם הוא שלגמל יש דבשת (או שתיים) וללאמה אין. אז מה, התורה גם לא מבחינה בין גמל עם שתי דבשות לגמל עם דבשת אחת.

השם "גמליים" בפירוש לא אומר שהלאמה היא סוג של גמל, אלא בסך הכל זהו שם המשפחה בה הם חברים.

לשם השוואה, העיט הנשר הנץ והבז משתייכים למשפחת "הבזיים" (עמוד 52) אבל נשר עיט ונץ אינם סוגים של בז. התורה אינה מחוייבת לחלוקה הזואולוגית. זה עניין של מוסכמה.

2. בספר דברים פרק יד יש דיון על בעלי חיים טהורים וטמאים והתורה מבחינה בין בעלי חיים בעלי דמיון רב (כגון שור ותאו או נשר ועוזנייה) וזה מאוד מתמיה שיש זיהוי דווקא בין גמל ללאמה שביניהם יש הבדלים מהותיים. כיון שהלמה אינה מצויה במזרח התיכון לא טרחה התורה בענין.

3. בעצם, אם נניח שהלאמה היא סוג של גמל נקבל סתירה לתנ"ך ולגמרא, כי ללאמה אין דבשת אך לפי התנ"ך לגמל יש דבשת: "ישאו על כתף עירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצרתם", ישעיהו,פרק ל, פסוק י, וגם לפי הגמרא יש לו דבשת: "תנא לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו [=דבשתו]", מסכת שבת, פרק ה, דף נד. זאת אומרת שיש גמלים עם דבשות.

הגענו למסקנה כי הלאמה אינה סוג של גמל. אם כך, זה סותר את דברי חז"ל המובאים במסכת חולין נט, והסתירה מתבטאת בשני מובנים:

א. מובן בעל משמעות אמונית: "לא ס"ד דתני דבי רבי ישמעאל: ואת הגמל כי מעלה גרה הוא. שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא".

ב. מובן בעל משמעות מעשית: ננסה לראות מה יהיה אם ניישם את הכלל של רב חסדא המתואר שם, כלומר נניח שמצאנו במדבר (כגון בנגב) בהמה שפרסותיה חתוכות, ובדקנו בפיה וראינו שאין לה שיניים למעלה. נניח שבהמה זו היא אלפקה (יש חוות אלפקות במצפה רמון ולכן הסיטואציה הזו באמת מעשית) צעירה (אין לה שיניים או ניבים למעלה). כיוון שאנו יודעים לזהות גמל, לא תהיה לנו בעייה לקבוע שבהמה זו אינה גמל (למשל, אין לה דבשת). לכן לפי הכלל של רב חסדא מובטח לנו שהבהמה שמצאנו טהורה, ובפרט מותר לנו לאכול אותה. אבל כאן יתבצע חטא, כי אלפקה היא בהמה טמאה. גם לגמל צעיר אין ניבים למעלה.

נראה שאין מנוס מלהסיק שחז"ל טעו, ועכשיו צריך להסביר את משמעות הדבר



שאלה 3:

בשאלתי הזכרתי בין השאר את הכלל של רב חסדא (חולין נט) והראיתי איך נסיון ליישם אותו יוביל לחטא, והרב כתגובה טען שגם לגמל צעיר אין ניבים למעלה.

תשובת הרב תמוהה: דברי חז"ל בחולין נט ("שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל") באו בשביל להבטיח ביטחון לאותו אדם ההולך במדבר שעבורו ניסח רב חסדא את הכלל ההלכתי שלו. לפני זה חז"ל העלו את ההסתייגות בעניין בן גמל ואחר המשיכו והקשו: האם יש בעל חיים בנוסף לגמל צעיר שאין לו שיניים וניבים למעלה? בתשובתם הם טענו חד משמעית שלא ("שליט בעולמו יודע...").

אם כעת נחזור ונעיין בכלל של רב חסדא הרשום רק כמה שורות קודם נגלה סתירה: כלל זה מנוסח לאדם ההולך במדבר. בהתחשב ביכולת הזיהוי של אדם פשוט ההולך במדבר ופוגש אלפקה, ודאי שיש הבדל בין אלפקה לגמל , למשל העדר הדבשת שהיא סימן היכר מובהק של הגמל הידוע לכל (וראה למשל גם את דברי רש"י שבהתייחסותו לפסוק "לא יצא הגמל...ובחוטרתו [=דבשתו]" במסכת שבת נד הוא אומר: 'חטרתו'- "חלדרוב"א [דבשת] שיש לכל גמלים על גביהם", וראה גם את דבריו על הרשום בישעיה,ל,פסוק ו).

לכן לא יתכן שאלפקה היא סוג של גמל, וכיוון שגם אלפקה היא מעלת גרה אך לא מפריסה פרסה חז"ל טעו בעניין הגמל.

תשובה 3:

1. אמנם כתב רש"י שלכל הגמלים יש חטוטרת אבל התלמוד לא אמר זאת, כך שאין מניעה שבעל המאמר התלמודי סובר ש"להכיר בגמל" אינו דוקא על ידי החטוטרת.

2. גם אם נקבל את דבריך שלמה ואלפקה אינם מין גמל, הלא כבר העירו רש"י התוספות והראב"ד שלא ניתן לקבל את המאמר כפשוטו שהרי יש גם השפן הארנבת והשסועה.

3. יתכן לפרש גם באופן רחוק אך לא לגמרי בלתי אפשרי שהביטוי "אין בעולמו" הכוונה למצוי בעולם של דור יוצאי מצרים, שלא כלל את בעלי החיים של יבשות בלתי ניתנות למגע, כגון אמריקה אוסטרליה וכוכבי הלכת האחרים.

4. עוד אפשר לומר שהדברים נאמרו על דרך הרוב הסביר. ואם היתרו של רב חסדא יביא יהודי אחד במקרה נדיר ביותר לאכול בשר אלפקה אין הדבר נורא כי מילתא דלא שכיחא לא חוששים לה ועדיף לתת אפשרות מחיה ליהודי המהלך במדבר ולא מצא חיה אחרת מאשר שנחמיר עליו בגלל אפשרות רחוקה.



שאלה 4:

זוהי תגובה לדברי הרב (תשובה 3):

0. לא ברור מתשובת הרב האם הוא מקבל את הטענה שחז"ל טעו בעניין הגמל ("שליט בעולמו יודע...") או שאינו מקבל טענה זו. אם הוא מקבל את הטענה, אזי תשובתו המקורית (תשובה 1: הלאמה והאלפקה הן סוג של גמל) אינה רלוונטית יותר ושאלה 1 נותרת פתוחה.

1. בהערה 1 הרב מעלה את האפשרות שבעל המאמר התלמודי סובר שהכרת גמל אינה בהכרח דווקא ע"י חטוטרת (ונראה שהרב רומז בכך על אפשרות קיומו של סוג של גמל ללא דבשת). האם זה סביר, במיוחד אם הכוונה בתלמוד היא לאדם פשוט ההולך במדבר? הרי סימן היכר מובהק של הגמל הידוע לכל מדורי דורות הוא הדבשת. יתר על כן: אין שום התייחסות בכתבי הקודש ובכתבי ראשונים ואחרונים לאפשרות קיומו של גמל ללא דבשת, ולהפך, המסורת המקובלת היא שלגמל יש דבשת (ראה למשל רש"י) והרי למסורת חשיבות מרכזית ביהדות. בעל החיים שבתקופת המשנה והתלמוד נקרא גמל הוא אם כן אותו בעל חיים הידוע כיום כגמל. כיצד אם כן יתכן שבדברים "שליט בעולמו יודע..." חז"ל מתכוונים גם לאלפקה?

2. בהערה 2 טוען הרב שלא ניתן לקבל את המאמר כפשוטו בגלל הארנבת השפן והשסועה. זוהי הערה תמוהה, כי הרי עוד חז"ל מתייחסים לארנבת והשפן בחולין נט ומטעמי קיצור לא כוללים אותם בביטוי "שליט בעולמו יודע...". באשר לשסועה: זהו בעל חיים דמיוני (שמקורו כנראה הן בקריאה משונה של הפסוק בדברים יד והן באירוע הנדיר בו שני עוברים מתחברים בגבותיהם) וחז"ל בעצמם היו מודעים לעובדה זו (מסכת נידה כד). מיותר גם לציין שהאלפקה אינה ארנבת, שפן או השסועה .(אין לה שני גבין ושני שדראות!)

3. הערה 3 של הרב בעייתית, כי כיום יש אלפקות גם במזרח התיכון (במצפה רמון) והרי דברי חז"ל לא אמורים להיות מוגבלים בזמן.

4. בהערה 4 הרב מנסה לטעון שגם אם יהודי יחטא בגלל הכלל של רב חסדא אז זה לא נורא כי זהו מקרה נדיר במיוחד. נכון, זהו באמת מקרה נדיר, אבל כל הסוגיה בחולין נט מתייחסת למקרה נדיר,ובכל זאת מקרה זה היה חשוב לחז"ל והם ניסחו כלל הלכתי וכלל בעל משמעות אמונית בעניין. איך זה מסתדר עם טענת הרב?

5. לסיכום, לא ברור כיצד יתכן שחז"ל לא טעו בעניין הגמל והאם הרב מכיר בטעות זו או לא.

תשובה 4:

אינני סבור שחז"ל טעו. צריך רק לברר מה נחשב ל"אמת" שאליה כיוונו חז"ל כשהם מוסרים ידיעה, ואת זה השתדלתי להבהיר, בהשערות שונות שאינן חייבות להתאים זו לזו.

1. אפשרות היא תמיד אפשרות. גם דבריך.

2. דברי הם הערת התוספות שם. מעולם לא טענתי שאלפקה היא ארנבת שפן או שסועה.

3. דברי התורה שבכתב אמורים בסגנון ובתגובה לעולם הערכים של התרבות של ימי משה.

4. יש הבדל בין נדיר (בהמה חתוכת רגלים להולך במדבר) לנדיר שבנדיר (שדוקא יצא לו לאמה או אלפקה).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)