הרב אורי שרקי

ויחי - חידוש האחווה בעולם

סיכום שיעור - עדיין לא עבר את הגהת הרב




בתורה בספר בראשית אנו מוצאים מאבקים מרים וקשים בין אחים כפי שמציג זאת מדרש תנחומא על פרשת שמות (סימן כ"ז פ"א):

אתה מוצא, כל האחים שונאים זה לזה. קין שונא להבל, ישמעאל שונא ליצחק, עשו שונא ליעקב, ואפילו שבטים שונאים ליוסף. השנאה היא תהומית עד כדי שפיכות דמים במקרה של קין והבל, ורצון לשפיכות דמים במאבקים בין עשו ליעקב והשבטים אחי יוסף עם יוסף.

בכל המאבקים האלו אנו רואים כי הבכור רוצה להרוג את אחיו הצעיר. מדוע? הסיבה נעוצה בטבע. הטבע מייצר בכורים.

כי כשהבכור נולד הוא היה בן. הוא מוקד ההתעניינות. כל העתיד היה טמון בו. עם לידת האח, הפך הבכור מבן לאח של... למי שהופך להיות אחראי לזולתו. כובד המשקל יוצא ממנו ופונה לזולת. לכן באופן טבעי הטבע מתנגד לזה, יש תביעה לבטל את האח בכדי לחזור להיות בן. זה שאחים ירצו להרוג אחד את השני זה נתון טבעי. זה קין והבל.והשכל גובר על הנתון הזה. ככל ששני אנשים דומים יותר כך היריבות ביניהם גדולה יותר, כיוון שהם מתחרים על אותו גורל. לכן כשמדובר בתאומים כמו יעקב ועשו מדובר בקל וחומר של שנאה ורצון להרוג את האח.

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (בראשית כז מא). מוזר הוא רוצה להרוג אותו וקורא לו "אחי". כי בגלל שהוא אחיו הוא רוצה להרוג אותו.

אם כן אנו רואים באנושות כולה שמוסד הבכורה זה מוסד שנכשל. כלומר צריך מעתה להקים אנושות מחודשת איזו מן מעבדה אנושית שבה כל מה שנכשל עד עתה ייפתר מכאן ואילך.

יעקב בא לתקן את הכשלון הזה. אנו רואים שכל מה שהתורה מספרת לנו על יעקב לאחר בואו לחרן זה הרצון להוליד ילדים: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:" (בראשית כט כא). אומר רש"י: "והלא קל שבקלים אינו אומר כן - אלא להוליד תולדות אמר כך:". משפחתו של יעקב תהיה כל כולה נתונה לפתרון הבעיה הזו. פתרון בעיית שפיכות הדמים של הבכור את האחים. יעקב מוליד לא בכור אחד - אלא 4 בכורים:

ראובן: למה נקרא שמו ראובן? אומרים רבותינו במסכת ברכות (דף ז) ורש"י מביא את דבריהם: "רבותינו פירשו, אמרה: 'ראו מה בין בני לבן חמי (=עשו)? שמכר הבכורה ליעקב. וזה לא מכרה ליוסף! ולא ערער עליו! ולא עוד שלא ערער עליו - אלא שביקש להוציאו מן הבור':" זה בכור שעתידים לקחת ממנו את הבכורה ולא רק שאיננו רוצה להרוג את מי שלקח לו את הבכורה אלא שהוא גם נותן לו חיים – רוצה להציל אותו מן המוות. אם כן הוא אנטיתזה לבכור עשו. אם כן זו ההתחלה של ההצלחה של מצוות האהבה במשפחת יעקב. מנין למד ראובן אחווה זו, מאביו יעקב. שהרי אנו רואים את יעקב פועל לתיקון האחווה. וזו היתה גם המלה הראשונה שיעקב אמר בהגיעו לחרן: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם? (בראשית כט ד). לאה רואה זאת ברוח הקודש ולכן קוראת לבנה ראובן. לאה היא האשה שיש לה דווקא פחיתות אצל יעקב. היא שנואה.אם כן האתגר של השנואה זו האהבה.

דן: זו בכורה מסוג אחר.חדש יותר. דן נולד כדי שייוולד יוסף. בזכות אימוץ בן השפחה יהיה לי בן: "וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:" (בראשית ל ג) יוסף הוא אח של דן אך לא מאמו כי אם מאביו. ראובן נולד כדי להציל את יוסף, אצל ראובן בהצלה - יוסף קיים, ואילו דן נולד לכתחילה כדי שיוסף בכלל ייוולד. אם כן הבכורה מתקדמת. בעוד שהבכורה של ראובן מתגברת על עוינות בין האחים. כאשר האח כבר קיים, ראובן לא נולד בכדי שיוסף ייוולד אלא כדי שיה בן לאמו לאה. דן כל כולו לא בא לעולם אלא כדי שיהיה לו אח בן לרחל. דן יודע כבכור שהוא לא היה קיים אלמלא הצורך להביא את יוסף לעולם.הוא בשביל האחר. יתר על כן דן צריך אח קטן – נפתלי כדי להתלמד עד שייוולד יוסף.

גד: לאה עמדה מלדת. רוצה שזלפה תלד ואז היא תמשיך ללדת. גד הוא בכור שלישי. דן נולד על רקע של מצוקה של רחל. לכן דן נולד במין כפייה. פה גד נולד כדי לספק פינוק ללאה. ללאה יש כבר 4 בנים, והיא רוצה יותר. ה"יותר" הזה אינו הכרח כי אם פינוק. הולדת הילדים אינו צורך אלא ערך. מעין הידור מצווה. יוצא מזה שאצל גד הוא נולד בשביל דבר שלא היה הכרחי כל כך וזו מעלה יותר גדולה.

יוסף: המשותף לכל הבכורות האלה שהם באים בשביל שייוולד אח לאשה שהיא לא אמם. זה לא ממש אותו גורל, כי זו אמא אחרת החידוש הוא כשיוסף נולד אומרת רחל: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:" (בראשית ל כג). היינו מצפים שהיא תקרא לו "אסף". אולם היא קוראת לו יוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר:" (שם שם כד). כאן נולד הבכור הראשון בהיסטוריה כדי שייוולד לו אח מאימו. יוסף נולד בשביל בנימין. הגורל של האח הזה זהה – זה אח גם מהאב וגם מהאם. שם התחרות עשויה להיות הגדולה ביותר ולשמה הוא נולד. כאן נולדה העליונות המוסרית של יעקב על עשו. ולכן אומרת התורה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:" (בראשית ל כה). ומוספים חז"ל ורש"י: "משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש אש בלא להבה אינו שולט למרחוק - משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב: משנולד יוסף שטנו של עשו – הוא המתנגד הגדול לעשו נולד האח שהוא האנטי תזה לעשו. לכן יש סיום לגלות – הסימן כאשר עם ישראל מכיר בעליונות המוסרית שלו על פני עשו. יעקב אומר לעשו זה נכון שלקחתי ממך את הבכורה תראה איזה בכורה אני מקים. זו הבכורה הישראלית היכולה להתמודד עם עשו.

אולם כל הבכורות הללו נולדו לתוך יעוד שייעדו להם ההורים. הם נולדו לתוך מציאות מוכתבת. האם היתה להם בחירה בתפקיד? כנראה שלא. ראינו שהמדרש אף מציין "ואפילו שבטים שונאים ליוסף". ובוודאי לא מעודדים את ההורים ללדת אחים נוספים.

משה: והנה אחרי 4 דורות בדור הנינים אנו פוגשים שהאחים מלמדים את ההורים ללדת ילדים. כאשר נגזרה גזירת פרעה להמית את הילדים אומר לנו רש"י בשם חז"ל: "ויקח את בת לוי - פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה אם פרעה גזר על הזכרים ואתה ג"כ על הנקבות. ברש"י ישן) והחזירה ועשה בה לקוחין שניים" (רש"י שמות ב א) אם כן משה נולד בגלל מרים. אולם משה לא נולד בכור. אהרון היה בכור. אהרון הנהיג את העם לאחר מות עמרם. משה בכלל לא היה במצרים במשך עשרות שנים. והנה שומע אהרון כי משה חוזר והוא יקבל את המנהיגות על העם. מה תגובתו של אהרון?

אהרון: דורשים חז"ל: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". מפני שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה. שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרון את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולתו של זה, וזה בגדולתו של זה.

וממשיכים חז"ל: "תדע לך, שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה, אמר לו משה לקב"ה: "שלח נא ביד תשלח" אתה סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך?! אינו כן, אלא משום שמכבד היה משה לאהרון. אמר משה: עד שלא עמדתי, היה אהרון אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר?! לכך לא היה רוצה לילך. אמר לו הקב"ה למשה לא אכפת לאהרון בדבר זה, לא די שאינו מצר אלא עוד שמח, תדע ששמח בליבו" ולא בפיו. כלומר שמחה אמיתית היתה ולא שמחה כלפי חוץ. ומוסיפים חז"ל: אמר ר' שמעון בר יוחאי: "הלב ששמח בגדולת אחיו יבוא וישמח וילבש אורים ותומים". על לב כזה ששמח, יש מקום לחושן ורק על לב כזה יכולים לשכון האורים והתומים.

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה אח בכור מוותר מרצונו על הבכורה ועושה זאת בשמחה פנימית וכאן בא התיקון הגדול של כשלון הבכורה. הוא ובניו זוכים להיות התחליף לבכורות – בכהונה.

אחוות אחים זו, בין משה ואהרון, איננה נשארת בחוג המשפחה המצומצם בלבד, אמרו חכמים על אהרון, (אבות פ"א משנה י"ב) שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אהבתו של אהרון מוקרנת כלפי כל ישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם בנוסח הברכה שתקנו חכמים לברכת הכוהנים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לברך את עמו ישראל באהבה".

וכן מצינו באגדת בראשית (פרק פ' פ"א): שעל אבני החושן, היו כתובים שמות השבטים. ולמה מוזכרים שמותם של השבטים על האבנים? אלא מפני שכל ישראל נקראו כהנים בסיני, שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, אמר הקב"ה אפשר כולן מקריבין על גבי המזבח? אלא כולם יהיו כתובים שמותם על ליבו של כהן גדול, וכשיהיה כהן גדול נכנס להקריב ושמות כל אחד ואחד מהם על ליבו כאילו כל ישראל מקריבים לפני הקב"ה. אהרון הכהן הגדול הוא הוא התקון הגדול שנטלו השבטים על עצמם עם היוולדם בהשבת האחווה במשפחה והשכנת השלום בין אחים - השבטים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)