הארמית בתפילה

כ"ג בתמוז תשס"ז

שאלה:

"האמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי". והתוס' בשבת יב ע"ב ד"ה שאין מלאכי, תמהו: "ותימה דאפילו מחשבה שבלב כל אדם יודעים, ולשון ארמי לא יודעים?" והרא"ש בפרק שני בברכות אות ב' תירץ את תמיהת התוס': "והלא אפילו מחשבות לב האדם הם יודעים ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהן להזקק לו" כלומר לדעת הראש המלאכים דוקא מבינים ארמית אלא שזו שפה מגונה בעיניהם. מלבד התמיהה מה מגונה בשפה הארמית (והרי יש מילים ארמיות בתורה ובכתובים) גם נעלמה מהראש גמרא מפורשת, סוטה לג ע"א: "ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא וכו' ובלשון ארמי היה [כלומר הקול ששמע כהן גדול היה בלשון ארמית משמע שהמלאכים לא רק מבינים אלא אפילו מדברים ארמית] [ותירצו] גבריאל הווה דאמר מר בא גבריאל ולימדו שבעים לשון" ומכאן ברור שלא כדעת הרא"ש שסובר שהמלאכים מבינים ארמית אלא שמגונה היא, ההפך הוא הנכון: אין הארמית מגונה (שהרי מדברים בה בקודש הקודשים) אלא שגב! ריאל הוא המלאך היחיד המבין ארמית משום שלמד שבעים שפות." אז איך זה מסתדר שרב יהודה אמר שהם לא מבינים ארמית?


תשובה:

הארמית מגונה בגלל שהיא קרובה לעברית, והיא כשקר הקרוב לאמת. מה שהקשית על הרא"ש אינו כלום. כי הוא יפרש "מכירין" במובן של "נזקקין". דוקא אצל גבריאל, הממונה על הרבצת הלשונות, אין הארמית מגונה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)