ניקוד בתנ"ך

כ"ג בתמוז, ט"ו, כ"ח באב תשס"ז

שאלה 1:

אם הניקוד זה דבר שקיבלנו בסיני במסורת מדויקת, אז למה בתנ"ך רשום המון פעמים המילה "לָךְ" בלשון נקבה? בפרקי אבות רגילים למשל לומר את מה שכתוב שם "אשריך וטוב לָךְ" בלשון נקבה וכו' בגלל הארמית שהיו רגילים בה אז. אז יכול להיות שהניקוד התגבש באותה תקופה, ולא בסיני? בקיצור מה שאני שואל זה: מי לקח - חז"ל מהתורה, או שזה שובץ בתורה על ידי החכמים?


תשובה 1:

"לך" בלמ"ד קמוצה אינו ארמית, כי אם ניב שמוצאו מהפרוטו-שמית, הקדומה לעברית ולארמית, ומצוי יותר בארמית המדוברת, ובעברית מצוי הוא בשפה השירית הארכאית דוקא.



שאלה 2:

לא הבנתי כל כך.

כתבת: " "לך" בלמ"ד קמוצה אינו ארמית, כי אם ניב שמוצאו מהפרוטו-שמית, הקדומה לעברית ולארמית, ומצוי יותר בארמית המדוברת, ובעברית מצוי הוא בשפה השירית הארכאית דוקא".

אבל את מסורת הניקוד קיבלנו מסיני... אז איך זה ניב שמוצאו מהפורוטו-שמית?


תשובה 2:

בסיני הקדוש ברוך הוא דיבר בעברית שהיתה נהוגה באותם הימים בישראל, והיא כללה גם ניבים מהפרוטו-שמית.



שאלה 3:

אז מדוע בכל זאת יש גם את המילה "לך" לא בלמד קמוצה?


תשובה 3:

מותר שתהיינה שתי צורות לאותו ביטוי לפי צרכי נוחות הדיבור.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)