הכרעה באמונות ודעות

ט"ו באב תשס"ז, כ"ט בתשרי תשס"ט, ג' בניסן תשע"ה



שאלה 1:

1. מנין לנו שהויכוח על הקבלה הוכרע לטובת הקבלה?

2. הרב אומר שיש הכרעה בענייני אמונות ודעות. כיצד אם כן הוכרעה המחלוקת בין הרמב"ם לבעש"ט בנושא ההשגחה הפרטית?

תשובה 1:

ההיסטוריה מוכיחה כן. גדולי ישראל שראו את טענות שני הצדדים ושקלו לאורך ימים ובמתינות את הדברים, הכריעו לטובת הקבלה. שאלת אופי ההשגחה הפרטית לא הוכרעה, אך האמת שהמרחק האמיתי בין העמדות קטן יותר ממה שנראה במבט ראשון, כמבואר בקלטת שלי על ההשגחה.



שאלה 2:

שמעתי שהרב אומר שיש פסיקת הלכה בעניני אמונה. מה המקורות של הרב שאפשר לפסוק בעניני אגדה? (לענ"ד הרמב"ם אומר שאין הכרעה בעניני אמונה). מה המשמעות של פסיקה כזו, שאין בה ענין מעשי? ומה קורה עם הדעות האחרות של המדרשים ושיטות האמונה - האם הם לא נכונות?

תשובה 2:

המשנה הראשונה בפרק חלק והרמב"ם בהקדמת פרק חלק ובהלכות יסודי התורה ובהלכות תשובה ובהלכות מלכים פוסקים בענייני אמונה. מה שהרמב"ם כותב במספר מקומות בפירוש המשנה שאין אומרים הלכה כדברי פלוני בדבר שאין בו מעשה, הוא כשדברי שניהם אינם סותרים עיקר מעיקרי האמונה. משמעות פסיקה זו היא מה לחשוב ובמה להאמין, שאין דבר מעשי יותר מזה, שהרי נוגע לזהותו של האדם. הדעות הדחויות אינן להלכה גם אם ניתן לומר עליהן שהן דברי אלוהים חיים, כמו לגבי דברי בית שמאי.



שאלה 3:

למיטב הבנתי שיטת הרמב"ם היא שאין פסיקת הלכה בענייני אמונות ודעות, אך מצד שני הרמב"ם מחשיב ככופר או כמין את מי שאינו מקבל את שלושה עשר העיקרים. כיצד הדברים מסתדרים?

תשובה 3:

הרמב"ם סבור שאין פסיקת הלכה בין דעות של חכמי ישראל שהוזכרו במשנה או בתלמוד בענייני אמונה כי אין להן השלכה מעשית. ההנחה היא שחכמי ישראל אינם מנחלקים ביסודות האמונה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)