רבי זירא ורב יהודה
כ' בתשרי תשס"ח
שאלה:
ידועה המחלוקת בין רב יהודה ורבי זירא לגבי ההיתר לעלות מבבל לארץ ישראל (כתובות קיא:). והגמרא מספרת שרבי זירא השתמט מרבו רב יהודה כדי לעלות לארץ ישראל, שלא כדעת רב יהודה.
ואני שואל: הרי רבי זירא היה תלמיד מובהק של רב יהודה, וגם לא משמע מהסוגייה שהוא היה תלמיד חבר באותו זמן. ורב יהודה היה גדול הדור (לפחות אחרי פטירת רב הונא, וגם בחיי רב הונא היה מגדולי הדור) ומסתבר שרב יהודה ראה את סברותיו של רבי זירא ובכל זאת דחה אותם (כי הרי רש``י אומר שרב יהודה היה מוחה ברבי זירא שלא לעלות לארץ, ואם היו לרבי זירא ראיות הוא בודאי שיטח אותם לפני רב יהודה ובכל זאת הוא לא הסכים לשיטתו ולכן היה צריך להשתמט ממנו).
ואיך רבי זירא יכל לסמוך על סברת עצמו לעשות מעשה להקל נגד דעת רבו שגדול ממנו? אמנם הוא פסק לעצמו ולא הורה הוראה נגד רבו וגם לא סתר דבריו בפניו אלא השתמט בדרך כבוד, אבל עדיין יש פה שאלה כיצד מבחינה טכנית הוא יכל לסמוך על סברת עצמו גם לקולא? (כי לפי שיטת רבו הוא עובר איסור דאורייתא של בבלה יובאו ושמה יהיו). ועיין שאילת יעבץ חלק א סימן ה.
תשובה:
זה איסור מדברי קבלה ולא מדאורייתא. גם רבי לוי שקדם לרב יהודה חולק עליו, ועליו סמך רבי זירא. וכן נראה שסבר על רבי יוחנן ורבי אלעזר כפי שפירש דעתם הרב מרדכי עטיה בקונטרס סוד השבועה. ובשהש"ר כתוב שרבי זירא שינה דעה אחרי ששמע את דרשת רבי שילא, שהיה משרידי דורו של רב. ונדמה לי שבספר ההפלאה (אין תח"י) הוכיח מכאן שבענייני א"י חולקים על הרב.