חכמים על התר מכירה

כ' בתשרי, כ"ז, כ"ח בחשון תשס"ח

שאלה 1:

ראיתי בוידאו שיעורים של הרב אבינר ושל הרב בנושא היתר מכירה. בדבריכם (ובדברי רבנים ציוניים נוספים) עולה הטענה שברור שהיתר מכירה מותר מצד הדין, והימנעות ממנו היא חומרה בלבד. וכיוון שזה רק חומרה ומידת חסידות, צריך לשקול אותה במאזניים הנכונים ולראות מתי נכון להחמיר ומתי לא, כמו בכל חומרה. כי לפעמים יש חומרה שהיא באה לידי קולא. ושאחד התלמידים שאל את הרב על הבעיתיות ההלכתית שבהיתר הרב ענה משהו כמו "מי אתה שתחלוק על הרב קוק, הרב אלישר, הרב ספקטור וכל גדולי עולם שהתירו את זה?!"

אבל לא זכיתי להבין ממש את הטענה הזאת, כי אמנם מצינו כמה גדולי עולם שהקילו בהיתר מכירה, אבל כנגדם יש לא פחות (אם לא הרבה יותר) גדולי עולם שאסרו את ההיתר מכירה וראו בו טעות בדבר משנה. וכמו ששואלים "מי אתה שתחלוק על הרב קוק" אפשר לשאול "מי אתה שתחלוק על החזון איש, והרידב"ז,והמנחת יצחק, וכל גדולי עולם שאסרו את ההיתר בכל תוקף?!" ופוק חזי מאי עמא דבר, כי המנהג בכל העולם החרדי הוא להחמיר מאוד בזה ולראות בזה כ"מוקצה" לגמרי וגם הבנתי שהרב קוק בעצמו לא היה מקל בזה. וגם הרב עובדיה לא ברור שהוא מתיר את זה, כי במכתב שמפורסם בשמו בתחילת ילקוט יוסף משמע שהוא מורה לבני תורה לא לסמוך על זה.

אז מניין לנו שזה כל כך פשוט להגיד שהיתר מכירה הוא כשר מעיקר הדין?


תשובה 1:

תשובתי בשיעור היתה מכוונת כלפי תלמיד שהרגשתי שהוא מתרגש מכך ש"כל הגדולים" כביכול נגד היתר המכירה. משום כך היה צריך לענות לו בסגנון דמגוגי.

אין להביא ראיה מאופנות.

הרב קוק היהמחמיר על עצמו בכל החומרות, אך לא לציבור.

בודאי לא התיר צריכה מערבים, כפי שנזדעק על כך באגרותיו.

הרב עובדיה יוסף לא חזר כלל וכלל מתמיכתו הברורה בהיתר המכירה שעליו כתב מאמר רחב היקף שאינו מותיר ספק.



שאלה 2:

שמעתי את עמדת הרב על היתר מכירה, והבנתי שהרב סובר שיש "הידור" לקנות היתר מכירה! והבנתי מהרב דני שרחטון שבמכון מאיר "מהדרים" להביא רק היתר מכירה. וכך שמעתי רבנים חשובים נוספים בציונות הדתית. וכמה שעיינתי בסוגייה, אני פשוט לא מצליח לרדת לסוף דעתם של החכמים שבעד היתר המכירה. זה נכון שיש עניין לחזק את החקלאות בארץ וטפח פרנסתם של יהודים וכו' וכו'. אבל מאותו פסוק שממנו לומדים שיש מצווה לעזור ליהודים - וחי אחיך עמך - חז"ל לומדים מאותו פסוק ש"חייך קודמים לחיי חבריך". וגם למדנו ש"אל תחטוא כדי לזכות חבריך". והרי היתר מכירה הוא שנוי במחלוקת מאוד גדולה. יש הרבה פוסקים שיש קדושת שביעית בפירות של נכרים בא"י ולא מועיל קניין נכרי להפקיע מקדושת שביעית ומאיסור מלאכה, יש גדולי ישראל שאומרים שאין שליח לדבר עבירה ולכן המכירה לא חלה כלל, ויש פוסקים שטוענים טענה חזקה שכיוון שהמכירה אינה בלב שלם והחקלאי שאינו דתי ומוכר את שדהו לא מתכוון באמת למכור (ומכירת חמץ יותר בעיתית ממכירת קרקע שברור שהחקלאי לא מעוניין למכור אותה לגוי), ויש אומרים שכל הקרקעות הם בבעלות על של המדינה, וכן מה שאמרו על איסור "לא תחנם" וכו' וכו'.

ונכון שמצינו מתירים, אבל גם הם התירו את זה בדוחק ובהוראת שעה וכו' וכו' ובטוח שהרב קוק לא היה מכניס לביתו ירקות מהיתר מכירה. ההיתר מבוסס על כך שבשעת הדחק והפסד מרובה סומכים על דעת יחיד וכו' ולכן הפוסקים מצאו לכך קולות רבות. אבל בכל מקרה מידי מחלוקת לא יצאנו, ולמרות שעת הדחק יש פוסקים ענקים שאומרים שכל ההיתר הזה אינו כשר בכלל והוא טעות בדבר משנה! והרמח"ל במסילת ישרים כותב שחלק מעניין החסידות הוא להימלט מכל מחלוקת הלכתית וספק בדין. למה להיכנס לספק? אם הלכה כחזון איש וסיעתו, אז ההיתר מכירה הוא לא כשר.

ולכן מדוע כדי לעזור ליהודים אחרים או כדי לחזק את החקלאות אנחנו נאכל דבר שיש ספק בכשרותו? למה לא הכי טוב ליבא ירקות מחו"ל ואז אין בזה שום חשש? או לקחת גידולים ממצעים מנותקים?

וגם לא נכנסתי לשאלה של "וציויתי את ברכתי" ומה שהבטיח לנו הקב"ה שאם נשמור שמיטה כהלכתה הברכה תבוא. והבוטח בה' חסד יסובבנהו.

האם זה לא דומה לאדם שאוכל ג'לטין שיש ספק בכשרותו או שותה חלב עכו"ם רק כדי לחזק מחלבות של יהודים?


תשובה 2:

חיי היחיד קודמים לחיי יחיד חבירו. מה שאין כן כשמדובר בטובת הכלל, שיחיד אף מצווה למסור את נפשו למען הציבור, כמבואר בהרחבה בשו"ת משפט כהן. בכלל, טובת הישוב או טובת הציבור הם מרכיבים קבועים של הפסיקה, ובודאי שגם על היחיד להתחשב בטובת הציבור ולא לנהוג בחומרה שמחלישה את הכלל. בספר מסילת ישרים יש פרק "משקל החסידות" המבאר שיש להימנע ממדת חסידות כשיש בזה פגיעה בערכים אחרים. אין בזה כל הנחיה לחטוא כדי שיזכה חבירו, מכיון שאין מדובר בחטא. וכך גם דעת הגרש"ז אויערבך בהקדמת "מעדני ארץ", שאף לדעת האוסרים לעשות את היתר המכירה, אין לאסור את מה שגדל בהוראת המתירים. ההיתר אינו שנוי במחלוקת גדולה מאוד, אלא במחלוקת רגילה, וכבר רבו המתירים גאוני האומה בשעה שניתן. הטענות שהועלו על ידי החזו"א והאדמו"ר מסאטמר נידונו ונידחו על ידי הרבנים העוסקים הלכה למעשה בעול הציבור (יעויין בעניין זה בהקדמת הגר"א שפירא זצ"ל בריש ספר "קטיף שביעית") מלבד מה שהועבר חוק בדינא דמלכותא המעניק תוקף משפטי למכירה. מלבד זאת הוראות החזו"א בנויות על קולות דחוקות יותר מאלה המונהגות על ידי הרבנות, כגון שינוי במחזור הזריעה ועוד. בענין הפקעת הקדושה על ידי נוכרי, הוכרעה ההוראה מזה מאות בשנים כדעת המבי"ט לעומת מרן הב"י, ובודאי שיש להכריע כמוהו באיסור שמיטה דרבנן. מה שהרב קוק לא היה צורך מהיתר המכירה מפאת דרכו לחוש לכל הדעות כחסידות אישית, הנה לא הורה לנהוג כן, ובודאי לא צרך מגוים גם כן, כמבואר באגרתו החריפה בענין זה באגרות ראיה ח"א עמ' שנה. כל הסגנון של דבריך שיש לחוש מפני הספק וכו' הוא ביטוי לנפילת הדורות האחרונים בהבנת מהות הפסיקה, כי התרגלו לנהוג בהלכה כמו שנוהגים בסוגיה הנלמדת בישיבה, ושכחו שבהוראה אין להורות אלא דרך אחת ברורה למרות שבדרך אל ההכרעה היו דעות שונות. אם היה צורך לחזק את מחלבות היהודים או את יצרני הג'לטין היהודיים, היה בהחלט מקום לדון להקל, כמבואר בשו"ת אורח משפט בענין שמן שושמין בפסח, שאחד הטעמים להקל בו היה שהושקע כסף רב בייצורו. לעניין העדפת היבוא, הלוא יש חיוב של "קנה מיד עמיתך" ולא מגוי. ומצע מנותק אינו אפשרי עבור רוב החקלאים. בכלל, אם ענף החקלאות לא יהיה חזק, תחלש אחיזתנו התודעתית בארץ ח"ו.



שאלה 3:

קבלתי את תשובת הרב לגבי מה ששאלתי כיצד יתכן שיהיה הידור בהיתר מכירה ששנוי במחלוקת כ"כ גדולה. ישר כח לרב שהקדיש מזמנו להסביר את עמדתו באריכות. אכן תשובה מעניינת, יש לרב קו מחשבה הלכתי מיוחד, אבל עדיין יש סתירה קטנה בדברי הרב. הרב בתשובתו מודה שאכן הרב קוק (וכל שכן שאר הרבנים שהתירו היתר מכירה) היה מחמיר על עצמו ולא היה מכניס הביתה ירקות של היתר מכירה! זאת אומרת שהרב קוק ראה בכך מידת חסידות להימנע מהיתר מכירה ובודאי ודאי לא הלך לחפש חנויות שמוכרות דוקא היתר מכירה. וזה עצמו סותר את עמדת הרב שיש הידור לחפש דוקא חנות שמשתמשת בהיתר מכירה!

בהחלט נכון שהרבנים הראשיים ורוב הרבנים שעול הציבור היה מוטל עליהם פסקו להקל בשעת הדחק בהיתר מכירה, אבל איפה נמצא רב שראה הידור להשתמש בהיתר מכירה ושלח את הילדים שלו לחפש דוקא חנות שמוכרת היתר מכירה? ובדורות קודמים מצב החקלאות היה עוד יותר גרוע בהרבה מהיום

לכן יוצא שדעת הרב הינה חידוש גדול מאוד ואינה כדעת הרב קוק, אלא אם כן אני טועה.


תשובה 3:

תודה על תשובתך. אין לי "קו הלכתי מיוחד" כי אם הדרך הסלולה מאבותינו ורבותינו מדורות. בימינו מעטים הם לומדי התורה העוסקים בהלכה ברצינות ומתוך שימוש אבותיהם, ולכן דברים הפשוטים בעיני הקדמונים נראים היום כחידוש. אין סתירה מהנהגתו האישית של הרב קוק, שלא נבעה מפקפוק בצדקת הוראתו, כי בימיו לא היה צורך להעמיד את היתר המכירה על תילו, שכן הישוב ברובו המכריע סמך עליו. מה שאין כן בזמן הזה שנהרסת החקלאות בקנה מידה נרחב על ידי מה שנחשב בטעות כראוי יותר, כלומר צריכה מנוכרים (וגם צריכה מ"חו"ל" שמשמעותו המעשית היא ירדן ומתן חיזוק ארוך טווח לחקלאות אזורית מתחרה), בודאי שיראת השמים מחייבת להדר אחרי חנויות היתר מכירה כדי להעמיד את הדת ואת הישוב על תילם. וכבר צפה את הצורך הזה, בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה זצ"ל, שהורה לצרוך בישיבת מרכז הרב מהיתר המכירה בלבד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)