הרצון האלוקי

כ"ד בחשון תשס"ח

שאלה:

הנה בעניין מציאות רצון בבורא כבר מופיע דחיה פילוסופית בכוזרי שא"כ הוא חסר ובמו"נ מביא שא"כ הוא בעל שינוי ולכן גוזר אומר שזהו רק ביטוי האדם וברס"ג כתב שהרצון גשמי. ובעיקרים מאמר ב' פרק ב-ג לא הבנתי מדוע דחה דעת היש אומרים שהרצון קדום וטענתו היתה משום שאם לא איחר התקימות המעשה הרי זה היפעלות עכשוית וגזר למסקנה כבמו"נ שזה רק ביטוי שלא נאמר שהוא מחויב ח"ו. אך אין לי הבנה בזה כי מדוע אין לומר שהתקיימות הרצון העכשוי אינו אלא המשך הקודם שהרי אי ביטול הרצון הקודם אינו פעולה חיובית? ואיך יש כאן עכשויות?


תשובה:

בכוזרי ב, ה דחה את הטענה הפילוסופית, ומשמע שאין הוא מקבל שזה לשון האדם אלא שזה רצון במובן עליון יותר שאינו קשור לחיסרון. העיקרים אומר שהביטוי רצון בצרוף לביטוי קדום הוא עניין סותר עצמו כי הרצון הוא בהגדרה חופשי ואם לאו לא ייאמר עליו רצון. אם בשעת התרחשות הנס לא יוכל הבורא לבטלו, אם כן זה חיוב ולא רצון.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)