הרב אורי שרקי

שמות - אהרן הכהן

ג' באלול התשס"ב

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




ג' באלול הוא יום הפטירה / אזכרה / הילולא של הרב קוק שהיה כהן. כלומר שהרב קוק זצ"ל היה מצאצאיו של אהרן הכהן, בן אחר בן, כאשר ביניהם מפרידים כמה מאות דורות. כדאי לעמוד על אופיו, תורתו ועניינו של מיסד שושלת הכהונה, ולהבין מיהו אותו צדיק המלווה את משה רבנו בכל דרכיו. שכן ברוב מכריע של המקרים בהם מוזכר אהרן הכהן בתורה הוא מופיע יחד עם משה רבנו.



צדיק של תורה שבכתב

אהרון הכהן הוא בין הבודדים שיום פטירתם מוזכר בתורה (במדבר לג, לח):

"ויעל אהרן הכהן אל הור ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש"

ולכן מצאנו בפוסקים (מופיע גם בשולחן ערוך) שמותר להתענות בראש חודש אב, למרות שבדרך כלל אסור להתענות בראשי חודשים כיון שזהו יום פטירתו של אהרן הכהן. אין זה דבר פשוט להתענות ביום פטירתו של צדיק. דווקא מקובל בקהילות ישראל ההיפך הגמור. מקובל לעשות יום הילולא וסעודה גדולה, כפי שעושים בל"ג בעומר – יום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי. למעשה נהגו לצום רק בימי פטירתם של שלושה צדיקים בלבד, והם: משה רבנו בז' באדר, אהרן הכהן בראש חודש אב, ועזרא הסופר בעשרה בטבת (פטירתו של עזרא הסופר היא אחד הטעמים לקביעת צום עשרה בטבת). מדוע נהגו לצום דווקא בימי פטירתם של שלושת צדיקים אלו? מה מיחד אותם משאר הצדיקים שקמו לעם ישראל?

אלא יש מכנה משותף בין שלושת צדיקים אלו, תכונה מיוחדת הנמצאת רק בשלושתם. משה רבנו, אהרן הכהן ועזרא הסופר הם היחידים שהם צדיקים של התורה שבכתב. כל שאר הצדיקים הם צדיקים של התורה  שבעל-פה. כשצדיק של תורה שבעל-פה נפטר, זו שמחה גדולה בעם ישראל. הסיבה לכך היא שכאשר צדיק של תורה שבעל-פה נפטר, אזי תורתו הופכת להיות של כלל עם ישראל. כל עוד הצדיק חי, אזי צריך ללמוד ממנו. אך לאחר שהוא נפטר תלמידיו ממשיכים להפיץ את תורתו ברבים, כך שתורתו הופכת לחלק  מתורת עם ישראל הכללית, לכן יש שמחה גדולה כאשר הוא נפטר.

אך כאשר צדיק של תורה שבכתב נפטר, תורתו מסתיימת. לאחר שצדיק של תורה שבכתב נפטר אין עוד כתב. כוונת הדברים היא שיתכן שאם הצדיק היה ממשיך לחיות אולי היה כותב עוד, אך כיון שמת הוא לא יכול להמשיך לכתוב ולכן יש עצב גדול ביום שהוא נפטר ונהגו להתענות. התורה שבכתב ניתנה לעם ישראל על ידי משה ואהרן. עזרא הסופר הוא שקבע כי התורה תיכתב מזמנו ובכל הדורות בכתב האשורי [וכן על עזרא נאמר שאילולי משה נתן את התורה לעם ישראל, היתה ראויה התורה להינתן על ידי עזרא]. אהרן הכהן הוא מעמודי התורה שבכתב. חלק אינטגרלי מתורת משה.



הקדושה הטבעית והקדושה האלוקית

אהרן הכהן הוא למעשה הכהן הראשון בעם ישראל, הראשון שהיה כהן. קודם שנבחר אהרן להיות כהן, להיות זה שיעשה את עבודת הקודש, היתה עבודה זו מתבצעת על ידי הבכורות. הבכורות היו אלו שהקריבו את הקורבנות [יש דעה הסוברת שגם במשך ארבעים שנה במדבר הבכורות המשיכו להקריב קורבנות]. אלא שהייתה החלטה אלוקית להעביר את עבודת הקודש מקדושת הבכורה לקדושת הכהונה. יש להבין מה גרם להחלטה זו.

על פניו נראה פשוט שהבכור הוא המתאים ביותר לעבודת ה'. הבכור הוא הראשית והוא הראוי ביותר לעבודת ה'. המהר"ל אומר (נצח ישראל פרק ג) כי נוכחות העניין האלוקי היא תמיד בַראשית, וכל שאר הדברים נספחים אחר הראשית. לכן ישנה עדיפות לבכורה. היצירה הראשונה היא היחידה שבה יש פעולה ישירה של הבורא, וכל השאר הם מעין העתקים או שחזור הפעולה האלוקית שוב ושוב. ישנה שאלה קדמונית איך הריבוי יוצא מן האחד. והתשובה לשאלה זו היא שרק האחד יוצא מן האחד (על ידי פעולה של הבורא), ואילו הריבוי נוצר על ידי פעולה חוזרת של הבורא על הראשית. כיון שרק הראשית נוצרה ישירות על ידי הבורא, וכל השאר נוצרו מן הראשית, ברור שיש לה עדיפות על פני השאר.

אלא יש להבין שקדושת הבכורה היא קדושה טבעית, קביעת הבכור היא על ידי הטבע – הילד הראשון הוא הבכור. וכיון שקדושת הבכורה נובעת ממקור טבעי, הרי יש לה גם יצר הרע שבקדושה. ויצר הרע הזה דוחף את הבכור לנסות ולהשתלט על שאר אחיו הקטנים ממנו. כך מצאנו אצל הבכור הראשון – קין, שקנא באחיו הקטן ממנו עד שלבסוף הרגו. כך מצאנו גם אצל יעקב ועשו. וכן במידה מסוימת אצל יוסף ואחיו. ניתן לראות לאורך כל ההיסטוריה כי הבכורה לא עמדה במצופה ממנו. יש כשלון היסטורי של הבכורה. הקדושה הטבעית של הבכורה לא הצליחה. יש קנאה טבעית בין הבכור ואחיו ולכן היא נפסלה לשמש בעבודת ה'. בעקבות כשלון זה הומצאה קדושה אחרת, קדושה על טבעית – קדושת הכהונה.



קדושת הכהונה

קדושת הכהונה באה לפתור את בעיית הסכלות הטבעית. לבני האדם יש בעיה עם עבודת ה'. אנו חיים בעולם הזה, עולם של תאוות וחטאים. כמובן שאנו רוצים להיגאל מן החטא ולזכך את הנשמות, אך השאלה היא כיצד עושים זאת. האדם עצמו הוא חסר כוחות ואין ביכולתו להתעלות באופן טבעי ולתקן את עצמו. לכן נוצרה קדושת הכהונה. התורה נתנה לנו הדרכה באמצעות יצירת שבט הכהונה על מנת שנוכל להתעלות אל מעבר למה שמסוגלים להפיק הכוחות הטבעיים שבאדם.

הכיוון הוא ליצור טיפוס אנושי חדש, טיפוס שחי מחוץ לעולם הטבעי. מישהו שחי מחוץ לבית האסורים, שהרי ידוע שאין חבוש מתיר את עצמו. הכהן שחי מחוץ לעולם האנושי, יש ביכולתו לגאול את האחרים. זוהי הסיבה שהתורה אסרה על הכהן לבוא במגע עם המוות, אסור לכהן להיטמא למת. אמנם המוות הוא חלק מהעולם שלנו, אבל את הכהן זה לא מעניין, הוא לא שייך לעולם הזה (זהו אחד ההבדלים הבולטים בין היהדות לשאר הדתות. ברוב הדתות דווקא כהני הדת הם אלו שמתעסקים בכל הקשור למוות). לכן התורה מצמצת למינימום את המגע של הכהן עם המוות.

נקודה נוספת המייחדת את הכהנים היא שהם אינם צריכים לעבוד. העולם הזה הוא עולם המעשה, אנשים רגילים צריכים לעבוד על מנת שיוכלו להתפרנס ולחיות את חייהם. אבל הכהן חי במעין עולם מלאכותי, הוא אינו צריך לעבוד, אחרים מפרנסים אותו (על ידי מעשרות ומתנות כהונה). שוב התורה דואגת לנתק את הכהן מהעולם הזה.

בעולם הזה האדם עובר משברים רבים. אחד המשברים האפשריים הוא הגירושין. התורה אסרה על הכהן לשאת גרושה לאישה. התורה מרחיקה את הכהן ממשברים אנושיים. יתרה מזאת, לכהן גדול אסור אף לשאת אלמנה. כלומר מרחיקים אותו אף ממשברים טבעיים המתרחשים בעולם. למעשה נוצר מצב בו הכהן חושב שהוא חי בעולם נפלא. התורה דאגה להרחיק ממנו עד כמה שאפשר את המשברים הטבעיים והאנושיים. הוא אינו צריך לעבוד למחייתו, הכל טוב. יש צורך בדמויות כאלו שיחיו בעולמנו, שיהוו דוגמא חיה, מעין שגרירים של העולם הבא בעולם הזה. זוהי תכונתם המיוחדת של הכהנים: ההתעלות אל מעל לסכלות הטבעית. תכונה זו מושרשת בכל הכהנים, שהם כולם צאצאיו של הכהן הראשון – אהרון. ותכונה זו מקורה באישיות המיוחדת של אהרן הכהן, כפי שניתן לדייק מן הפסוק (ויקרא כא, א):

      "וידבר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא ייטמא בעמיו"

מדוע הכפילות בפסוק? הרי ברור שהכהנים הם בני אהרן, ובני אהרן הם כהנים. היה ניתן לכתוב רק אחד מהביטויים ולא את שניהם? אלא כוונת הפסוק היא: אמור אל הכהנים שהם בני אהרן, כלומר אתם כהנים בגלל שאתם בני אהרן וירשתם ממנו את תכונותיו המיוחדות. ואכן הכהנים צריכים להיות דומים לאהרן. כהן שאינו דומה לאהרן לא נותנים לו תרומה, כמאמר חז"ל (???):

      מה אהרן חבר, אף בניו חברים.

כעת ננסה לברר מהי תכונתו המיוחדת של אהרן.



בחירתו של אהרן הכהן

אהרן הכהן נבחר להיות כהן גדול רק לאחר מתן תורה (שמות כח, א): 

      "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי"

אך הבשורה כי אהרן עתיד להיות הכהן הגדול נאמרה עוד לפני כן, במעמד הסנה. באותו מעמד מתנהל ויכוח בין הקב"ה למשה. הקב"ה רוצה לשלוח את משה לדבר עם בני ישראל ולבשרם על הגאולה, וכן לצוות על פרעה לשחרר את בני ישראל. ואילו משה רבנו מסרב לשליחות ומעדיף שהקב"ה ישלח מישהו אחר במקומו. צריך להבין את חששותיו והתלבטויותיו של משה רבנו, יש לו טיעונים רבים למה עדיף שהקב"ה לא ישלח אותו. אחד מטיעוני משה רבנו  היה (שמות ד, א):

      "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'"

משה רבנו חושב שבני ישראל לא יאמינו לו שהוא נשלח על ידי הקב"ה. הסיבה שמשה רבנו חשב כך היא העובדה שהוא לא גדל בתוך בני ישראל. משה רבנו גדל בבית פרעה, ואחר כך חי שנים ארוכות במדין. הוא נראה מצרי, הוא חונך בבית פרעה וחי את רוב חייו בין גויים, ולכן היה סביר בעיניו שבני ישראל לא יאמינו לו ויאמרו: "לא נראה אליך ה'". ולאחר שמשה מסיים לפרוש את טענותיו בפני הקב"ה, הוא מסיים בבקשה (שמות ד,יג): "שלח נא ביד תשלח". רש"י מסביר שמשה מבקש שהקב"ה ישלח את מי שהוא רגיל לשלוח. משה רוצה שהשליח יהיה מישהו שגדל מתוך העם, דמות שתהיה מקובלת על העם, כמישהו שראוי להיות שליחו של הקב"ה. משה רבנו התכוון לאהרן אחיו שהיה נביא במצרים, שהיה מהסוג של משה עצמו, אך יהיה מקובל גם על הציבור הדתי. תגובתו של הקב"ה לבקשה של משה (שמות ד, יד):

"וייחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו"

מדוע הקב"ה כועס על טענתו של משה רבנו? התשובה מופיעה בהמשך הפסוק:

אהרון אחיך הלוי – אכן אהרן אחיך הוא הלוי, הוא דמות הרב המקובלת על העם, מי שנראה ראוי לקבל את דבר ה'.

ידעתי – הקב"ה אומר שהוא כבר מכיר את הסוג הזה של הרבנים הגלותיים, שיושבים בתוך העם.

כי דבר ידבר הוא – הרבנים האלה יודעים בעיקר לדבר: בעזרת ה' תבוא הגאולה וכו'. הבעיה איתם שהם רק מדברים ולא עושים דבר. על מנת להביא את הגאולה בפועל יש צורך באיש מעשה, אדם בעל כשרון פוליטי כמו משה רבנו.

אך יחד עם זאת ממשיך הפסוק: "וראך ושמח בליבו". הקב"ה מודיע למשה שאהרן אחיו לא מקנא בו, אלא להיפך הוא ישמח שאחיו הקטן נבחר להנהיג את העם ולא הוא. ואכן משה מוכן לקבל את השליחות שהקב"ה מטיל עליו בתנאי שיזכה לתמיכה של המגזר הדתי המיוצג על ידי אהרן אחיו (כמו שהרב קוק תמך בבן גוריון). אהרן שמח בשלמות – "ושמח בליבו" בבחירתו של משה רבנו. באותה שעה שאהרן שמח, הוא נבחר להיות הכהן הגדול, וזרעו זכה בכהונת עולם. אהרן הכהן הוא הבכור הראשון בהיסטוריה שלא קינא באחיו הקטן שהיה גדול ממנו, אלא להיפך שמח בכך. הוא התגבר על הטבע האנושי שלו, דבר שכל הבכורות הקודמים לו נכשלו לעשות. לכן אהרן שהתגבר על הטבע נבחר לייסד את שושלת הכהונה, שהתעלתה מעל הסכלות האנושית, היא הקדושה העל טבעית. אהרן  היה הראשון שהצליח לתקן את הבכורה, ולכן הוא זכה להחליפה. זוהי זכותו המקורית של אהרן. לאהרן היתה סיעתא דשמיא שעזרה לו להתגבר על טבעו, וזו היא העובדה שהוא היה כהן מלידה.

התורה מספרת לנו על הויכוח שהיה בין קרח לאהרן. קרח שהיה לוי מתלונן מדוע דווקא אהרן נבחר להיות כהן. משה לא מתווכח עם טענתו של קרח, אלא אומר שהקב"ה יבחר במי שראוי להיות כהן. כלומר שהבחירה היא בחירה אלוקית ולא בחירה אנושית טבעית. המהר"ל מעיר גם לגבי שמו של אהרן הכהן שהוא מעיד על כך שהוא נבחר מן ההתחלה להיות כהן:

א – אחד ויחיד, יש רק כהן גדול אחד.

ה – האות האמצעית מבין האחדות, אין לה חיבור עם אות אחרת (א + ט = ב + ח = ג + ז = ד + ו = י).

ר – האות האמצעית מבין המאות.

נ – האות האמצעית מבין העשרות.



משפחתו של אהרן

משה רבנו התחתן עם אישה מחוץ לעם ישראל, עם ציפורה. זה מתאים לאופיו של משה רבנו ולהיסטוריה שלו. משה רבנו גדל בבית פרעה וחי שנים ארוכות במנותק מהעם, לכן גם מתאים שיתחתן עם אישה מחוץ לאומה. לעומתו, אהרן הכהן גדל בתוך העם, והיה ממנהיגי העם במצרים, ולכן התחתן אהרן עם אישה מאחת המשפחות המיוחסות ביותר בעם ישראל, עם אלישבע אחות נחשון נשיא שבט יהודה. אלישבע הביאה איתה את בחינת המלכות שיש במשפחתה, והיא הנחילה זאת לכל הכהנים. הביטוי המובהק ביותר לצד המלכות הנמצא בתוך הכהנים הוא מלכות בית חשמונאי. ישנה מחלוקת גדולה בין הרמב"ם לרמב"ן לגבי תפיסת המלכות על ידי בית חשמונאי, האם מעשה זה היה נכון או לא. למעשה שורשה של מחלוקת זו קדום הרבה יותר, זוהי מחלוקת בין התלמוד הבבלי והירושלמי שתחילתה עוד בימי החשמונאים עצמם.

רבי צדוק מלובלין מסביר שיתכן ושתי השיטות צודקות. רבי צדוק כותב כי יש לכהנים אפשרות להיות מלכים כל עוד הם נאמנים גם לתורה שבכתב וגם לתורה שבעל-פה. אך ברגע שהם עוזבים את התורה שבעל פה, הרי אין הם ראויים יותר למלכות. ואכן ברגע שהחשמונאים הפכו לצדוקים, מלכותם בטלה. הסיבה לכך נובעת מדמותו של אהרן הכהן. הסברנו שאהרן הוא אחד מצדיקי התורה שבכתב. אך אהרן הכהן הוא יסוד התורה שבעל פה בתוך התורה שבכתב. על מנת להבין את העניין נביא דוגמא:

בפרשת שמיני ישנו ויכוח בין משה ואהרן לאחר מות בני אהרן. הקב"ה אומר למשה לצוות על הכהנים הנותרים לאכול את הקורבנות. זהו חידוש גדול, כיון שלכהן אונן אסור לאכול בשר קודשים.

מספרת התורה (ויקרא י, טז – יז):

"ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמר. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש...".

כאשר אהרן שומע את דברי משה, הוא עונה לו (ויקרא י, יט):

"וידבר אהרון אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'"

אהרן אומר למשה רבנו שהוא טעה, ולא הבין את ציווי הקב"ה. אהרן טוען שהקב"ה ציוה לאכול רק את קורבן נחשון בן עמינדב שהוקרב באותו יום. שכן זהו קורבן חד פעמי שלא יוקרב עוד אף פעם, ולכן זוהי האפשרות היחידה שיש לאוכלו. אך שעיר החטאת, שהוא קורבן של ראש חודש (חנוכת המשכן היתה בראש חודש ניסן), מקריבים בכל ראש חודש, ותהיינה הזדמנויות רבות לאוכלו בחודשים הבאים. תגובתו של משה להסברו של אהרן אחיו (ויקרא י, כ): "וישמע משה וייטב בעיניו". משה מודה בטעותו ולא התבייש לומר שכחתי. למרות שמשה רבנו הוא הסמכות הבלעדית להביא את דבר ה', הרי שלאחר שדבר ה' כבר ירד לעולם ונכנס לבית המדרש, ניתן לחלוק אפילו על משה רבנו בפירוש דבריו. כלומר שאהרן הכהן מכניס כאן את היסוד של התורה שבעל-פה בתוך התורה שבכתב.



תכונות הכהנים

יש מספר הלכות שנלמדו מנישואיו של אהרן. התורה מתארת לנו את נישואיו של אהרן (שמות ו, כג):

      "וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר"

הגמרא (???) לומדת מפסוק זה הלכה מעניינת:

אמר רבא: הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה שנאמר: "וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר אחות נחשון – מכאן שהנושא אישה צריך שיבדוק באחיה. תנא רוב בנים דומים לאחי האם.

ניתן להבין שאם לומדים שרוב בנים דומים לאחי האם מאהרן ואלישבע, אזי בניהם ודאי היו דומים לאחי האם. ואכן אפשר למצוא דמיון בין נדב ואביהוא לבין נחשון בן עמינדב. מצאנו אצל נחשון בן עמינדב תכונה של אומץ וזריזות, שהרי הוא קפץ לתוך ים סוף עד שהגיעו מים עד נפש. גם אצל נדב ואביהוא מצאנו תכונה זו של זריזות וקופצנות, שלא היתה להם סבלנות להמתין והקריבו אש זרה. ומכאן אמרו שהכהנים זריזים הם.

תכונה חשובה נוספת אצל הכהנים היא אהבה ונשיאת חסד, ויש לכך השלכות חשובות. תכונה זו באה לידי ביטוי אצל אחד מנכדיו של אהרן הכהן – פנחס. התורה מתארת אותו לאחר שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור (במדבר כה, יא):

      "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל"

הזהר שואל: האם פנחס הוא בן אלעזר או בן אהרן. שאלה זו מחביאה ויכוח שהיה בעם ישראל לאחר המעשה. חלק טענו שהמעשה שעשה פנחס נבע מתכונה טהורה שירש אותו מסבו אהרן הכהן, ואילו חלק טענו שמעשה זה נבע מתכונה פסולה של עבודת אלילים שפנחס ירש אותה מאמו שהיתה מבנות פוטיאל. לכן בא הכתוב והדגיש שפנחס הוא בן אלעזר בן אהרן הכהן, ללמד שמעשה זה נבע מתכונה טהורה שהגיע לפנחס מסבו אהרן. יש צורך באהבה אמיתית על מנת לטהר את עם ישראל. לכן רק הכהנים שתכונה זו טבועה בהם יכולים לטהר נגעים. לעיניים של הכהן יש תפקיד מכריע בקביעת מעמד הצרעת (עד שהכהן לא אומר שהבית נגוע, הכלים שבו טהורים. כלומר אם הכהן חושב שבבית יש צרעת הוא יכול לומר לבעל הבית לפנות אותו ורק אז לטמא את הבית ובכך להציל את הכלים). לכהן יש מידה טובה בעיניו. זה לא קשה להיות ביקורתי. הכהן הוא אדם שרואה ואומר שהכל טוב.



האם הכהונה היתה לשם שמים או לא?

במהלך הדורות היו הרבה בעיות עם משפחות הכהונה. כל הכהנים היו למעשה צאצאיהם של אלעזר ואיתמר בני אהרן. הכהנים הגדולים שהיו ממשפחתו של אלעזר היו על פי רוב בסדר, ואילו עם הכהנים הגדולים ממשפחת איתמר היו בעיות פעמים רבות. בניו של עלי היו מבני איתמר, ואילו בני צדוק היו ממשפחת פנחס בן אלעזר. אין תעודת ביטוח להצלחתו של הכהן. לא כולם הצליחו להיות דומים לאהרן הכהן מיסד השושלת. במסכת אבות (א, יב) נאמר:

      הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה

אין זה דבר קל להיות מתלמידיו של אהרן, אחרת הלל לא היה צריך לומר זאת. אך מנין לו להלל שאהרן הכהן היה רודף שלום? את זאת למד הלל מהתנהגותו של אהרן בחטא העגל. בחטא העגל נאמר (שמות לב, ה):

      "וירא אהרן וייבן מזבח לפניו"

ואומר המדרש: מה ראה אהרן? ראה את חור מוטל מת לפניו. כלומר אהרן ראה כיצד חור, בן אחותו, נהרג על קידוש ה' וזוהי הסיבה שבגללה עשה את העגל ?!

אהרן מגיע למסקנה שלא טוב למות על קידוש ה'. יכול להיות שזו אכן ההחלטה הנכונה עבור אהרן עצמו, אך מה עם טובת העם? אלא שאהרן הבין שהעם יחטא בכל מקרה. שיטתו של אהרן היא שעדיף לו לחטוא יחד עם העם, כדי שיוכל אחר כך להחזירם בתשובה ולהעלותם. אהרן מקריב את רמתו הדתית והמוסרית הגבוהה בכדי לעזור לעם ישראל.

אבל חשוב לזכור ששיטה זו אף על פי שיש לה מקום לפעמים, לא כל אחד יכול ליישם אותה, השימוש בשיטה זו דורש נבואה. מותר להשתמש בשיטה זו רק על פי הוראת שעה של נביא. בימינו אין נבואה, ולכן צריך להישמע למה שאמר הנביא האחרון (מלאכי ???):

      "זכרו תורת משה עבדי"

כלומר בזמן שאין נבואה אסור לנו ללכת בשיטתו של אהרן הכהן ולחטוא יחד עם החוטא, אלא להמשיך בשמירת התורה והמצוות כפי שקבלנו מידי משה רבנו. אך אם נוהגים באופן זה כיצד ניתן לקרב את הרחוקים? התשובה לכך היא שאת תפקיד קרוב הרחוקים ימלא אליהו הנביא שיבוא עוד לפני יום הדין. אליהו הנביא יגלה מחדש את תורת אהרן בתוך תורת משה.

הרב צבי יהודה אמר פעם: "הנני רואה את אור אליהו עולה", הרב צבי יהודה הצביע על עצמו ואמר שהוא רואה את אור אליהו. כוונת הדברים היא שתורתו של הרב קוק היא ראשית התנוצצות הנבואה, והיא באה על מנת להשיב לב אבות על בנים. לכך התכוון הלל באומרו: "הוה מתלמידיו של אהרן", לא לעשות את תורת אהרן בפועל, אלא ללמוד מאהרן את השאיפה לקרב את הרחוקים לתורת משה. אין ביכולתנו לקרב לתורת אהרן כיון שאין לנו נבואה, לכן עלינו להשתמש בתכונות הנפש של אהרן על מנת לקרב לתורת משה. [לעתים זה קשה ואין כסף, ואף נאלצים לעשות זאת בקרוון מחוסר תקציב, ועל כך נאמר: ומקרוון לתורה].

יש בתכונת הכהונה את הכשרון להפוך את המוות לחיים, זהו יסוד הכפרה. אהרן הכהן הצטיין בהקטרת הקטורת. כאשר העם דיבר במשה והיה נגף בעם, משה ציווה על אהרן לקחת את מחתת הקטורת ולרוץ בתוך העם על מנת לעצור את המגפה. מהיכן ידע משה שהקטורת תעצור את המגפה? אלא שכאשר משה עלה לשמיים לקבל את התורה, כל המלאכים נתנו לו מתנות, ומלאך המוות נתן לו במתנה רצפט נגד המוות – את הקטורת.

מה יש בקטורת? בין הסממנים שיש בקטורת נמצאת גם החלבנה, אשר יש לה ריח רע בניגוד לשאר הסימנים. הגמרא אומרת ששמים את החלבנה בקטורת כנגד הרשעים שבישראל, וכאשר מערבבים את הכל יחד יש ריח טוב. סוד התהפכות הרשע לצדיק הוא על ידי התערבותו בכלל ישראל. זוהי סגולתו ויכולתו של אהרן הכהן, לתקן בכוחות השלום וההתקרבות.

יכולת זו קשורה גם לכשרון האסתטי של אהרן הכהן. אהרן הוא כנגד מידת ההוד, כלומר יופי ואסתטיקה. לכאורה הוד הוא דבר שולי ואף שקרי (משלי ???):

      "שקר החן והבל היופי"

נראה שאלו הם שטויות של כח הדמיון בלבד, וכאשר אדם נמשך אחר דמיונותיו, הוא לא מקשיב לשכל שלו, והאמת מסתתרת ממנו. אך אהרן הכהן מייצג דמיון של קודש. המטרה היא שהאנשים ימשכו אחרי דמיונות הקודש שהם רואים באהרן הכהן. זוהי מטרתם של בגדי הכהונה – לכבוד ולתפארת. יש צורך בעשיית רושם, כי על ידי כך הוא משתמש בדמיון הקודש על מנת להוציא את האדם מהדמיון הרע ולמשוך אותו לכיוון האמת. לכן גם על המקדש להיות יפה.

כל היופי והרושם הוא בדיעבד בלבד, נועד לגאול את הרוע. העולם האמיתי הוא מופשט ובו שולט השכל ולא הדמיון. [הדבר דומה למקדש משה ומקדש אהרן, פרשת תרומה ופרשת תצוה].



מותו של אהרן

אהרן הכהן מת בהור ההר.המיקום של הור ההר הוא על גבול ארץ אדום, בדיוק במקום ובזמן בו התחילו המלחמות של עם ישראל, מול עוג וסיחון. זהו תחילת כיבוש ארץ ישראל על ידי משה רבנו. מנהיגותו של אהרן הכהן עובדת טוב כל עוד אין מלחמות, אך ברגע שמתחילה המלחמה על ארץ ישראל ההנהגה עוברת למשה רבנו הפועל על פי מידת הדין בלבד.

התורה מציינת את סיבת מותו של אהרן – בגלל החטא שחטאו משה ואהרן במי מריבה. האברבנאל מסביר שזהו רק סיפור כיסוי למותו של אהרן, ואילו הסיבה האמיתית מופיע בהמשך בספר דברים, והיא: חטאו של אהרן בעשיית עגל הזהב. והסיבה לסיפור הכיסוי היא מפני כבודו של אהרן הכהן.

זוהי גדולתו של אהרן הכהן, שהיה מוכן לחטוא על מנת לתקן את העם, ואף היה מוכן לשלם את המחיר הכבד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)