מלכים - שלמה המלך (סיכום)

הרב אורי שרקי

שלמה המלך

ל' בתשרי תשס"ד

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב

שלמה המלך הינו דמות מיוחדת מאוד בתנ"ך, והיא דמות מרכזית גם מבחינה כרונולוגית. על דמותו של שלמה המלך ניתן ללמוד מהכתוב וממדרשי חז"ל, אבל מטרת שיעור זה היא להתבונן בהשפעתה של דמותו של שלמה המלך לדורות. שלמה המלך הוא אדם, או אישיות, אשר יותר משהשפיעה בדורה, היא השפיעה בזיכרון האומה הישראלית ובזיכרון האנושות כולה.

סביב שלמה המלך ותקופתו נרקמו סיפורים רבים ואגדות רבות אשר חלקן לא אמיתיות. אלו הם סיפורים מופלאים ולעיתים אף יוצאים מגדר הטבע על שלמה המלך, מאורעות שכנראה מעולם לא התרחשו בפועל, אך הם מיוחדים רק לשלמה המלך, מפני העוצמה שחשים מהקרנת אישיותו על האומה הישראלית. כמובן כל מה שמסופר בתנ"ך על שלמה המלך הוא אמת, למרות שגם שם ניתן למצוא הגזמות, כגון שבימי שלמה המלך הכסף היה נחשב כאבנים, גם בתנ"ך מצאנו קצת מן הגוזמה.

התכונה האמצעית

אחת התכונות הבולטות בשלמה המלך היא התכונה האמצעית. בשמות רבה מצאנו שמלכות ישראל נמשלה לירח. כשם שהירח בתחילת החודש נמצא בעליה במשך חמישה עשר ימים, עד שמגיע למילואו באמצע החודש ומשם מתחיל לרדת במשך חמישה עשר ימים. כך גם מלכות ישראל עולה במשך חמש עשרה דורות עד שמגיעה לשיאה, ומשם היא יורדת במשך חמישה עשר דורות. חמש עשרה הדורות שבהם עלתה מלכות ישראל הם:

אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, רם , חצרון, עמינדב, נחשון, שַלמה, בעז, עובד, ישי, דוד, שלמה.

ומשלמה המלך עד צדקיהו, מלך יהודה האחרון, עברו עוד חמש עשרה דורות עד חורבן הבית הראשון. שלמה המלך הוא הירח המלא, או בלשון הזהר: "וקיימא סיהרא באשלמותא", ביטוי שנאמר על ימי מלכותו של שלמה המלך.

מדוע נמשלה מלכות ישראל דווקא לירח ולא לשמש? אלא כפי שהירח אינו מאיר באור עצמי משלו אלא מקבל את אורו מן השמש, כך גם מלכות ישראל מקבלת את אורה מהאידיאה הא-לוהית המאירה בתוכה. הרב קוק מסביר שישנן שתי אידיאות: האידיאה הלאומית והאידיאה הא-לוהית, כאשר האידיאה הלאומית נמשלה לירח ואילו האידיאה הא-לוהית נמשלה לשמש. ההיסטוריה האנושית מורכבת מהיחסים המורכבים בין שתי אידיאות אלו, המושתתים על יחסי מקבל ונותן.

האידיאה הא-לוהית היא למעשה גילוי האלוקות האינסופית בעולם. האידיאה הלאומית היא העוצמה הגנוזה באנושות. התפקיד של עם ישראל הוא להצליח את הזיווג בין שתי אידיאות אלו: ההארה הא-לוהית וכלי הקיבול הלאומי. תפקיד זה אינו שייך לאומות העולם, וכאשר הם ניסו למלא תפקיד זה הן תמיד נכשלו. אך לנו יש את היומרה להצליח בכך, ולהפוך להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". זו הסיבה שבגללה נמשלה מלכות ישראל לירח.

שלמות החיים

בתקופת מלכותו של שלמה המלך נראה היה שהמשימה הושגה בהצלחה. באותה תקופה היה משהו מעין מציאות אידיאלית כפי שעתידה להיות. שלמה המלך היה משיח וכן הוא היה בן דוד, היה כל הנדרש על מנת להשלים את הזיווג בין האידיאות ולהגיע לשלמות הנצחית. אך כידוע הדבר לא החזיק מעמד. יש לברר מדוע זה לא נשמר, מדוע ההיסטוריה לא הגיע להשלמתה בימי שלמה המלך. שהרי שלמה המלך היה לכאורה המלך האידיאלי.

אחד הסימנים הבולטים לשלמות הגדולה שהייתה בימי שלמה המלך הוא כתיבת שיר השירים. שיר השירים הוא שיר אהבה בין איש לאיש, בין הדוד לרעיה האוהבים זה את זו. תיאור אהבה זו – זהו התוכן של מגילת שיר השירים. לכאורה אין מקום לספר זה בין שאר ספרי התנ"ך, שהרי כל ספרי התנ"ך עוסקים בעניינים שבקדושה ולא באהבה בין בחור ובחורה. ואכן מצאנו שהיה ויכוח בין התנאים האם יש להכניס את מגילת שיר השירים לתנ"ך  או לא, ולבסוף בא רבי עקיבא והכריע ששיר השירים מטמא את הידיים, כלומר ששיר השירים הוא קדוש, ולכן ראוי להיכלל בין ספרי התנ"ך. ועוד הוסיף רבי עקיבא ואמר: כל השירים קודש, ושיר השירים קודש קדשים.

שיר השירים הוא תיאור של אהבה בין איש לאישה ואהבה זו היא זהה לאהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל. באמצעות שיר השירים ניתן לפגוש את העליון והנשגב גם בחלקי החיים הפשוטים והפרטיים. זה היה המצב בימיו של שלמה המלך, אך בימינו לא קיים אותו מצב של שלמות החיים שהיה קיים אז.זו היא הסיבה שבימינו ישנם מאות פירושים על שיר השירים המסבירים שהוא למעשה משל לדברים עליונים ורוחניים. ואכן עבורנו שיר השירים יכול להיות רק משל, אך בדורו של שלמה המלך שיר השירים היה עצמות שלמות החיים, שבאה לידי ביטוי באהבה הזוגית בין איש לאישה. דווקא רבי עקיבא אומר כי כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים. רבי עקיבא שהיתה לו אהבה אמיתית ופשוטה לרחל, והוא העלה אותה לרמה של אהבה א-לוהית אמיתית. לכן רבי עקיבא הבחן בכך ששיר השירים הוא קדש קדשים.

הרב קוק כותב ב"למהלך האידיאות בישראל" (אורות, עמוד קו):

לעד לא ישכח מזיכרונה [של האומה] אותו תור הזהב שבפריחת ימי שלמה, בבניין הבית הראשון, בהדר תפארת כבודו ועז החיים שהתגלה בו, בהבעת עושר האידיאה הא-לוהית והלאומית המשולבות זו בזו בהתאמה הרמונית, "וקיימא סיהרא בשלמותא". אז באותה התקופה, הקצרה בכמותה והארוכה באיכותה, שאפה האידיאה הלאומית רוח חיים מלאים, כפי עצם טבעה וסיפוקה הפנימי, ותינק זיו הדרה מהרעיון הא-לוהי הטהור, העושר הלאומי וחוסן כבודו הוסיף יפעה ואומץ אל הרעיון הא-לוהי, שממנו יצא אז בבהירותו התוכן הלאומי, והמחשבה הא-לוהית בצורתה הישראלית הועילה להשפיע חיי עונג, חיים של כבוד ורוממות רוח לכל הגוי כולו, ויתרומם על במותי השירה החיה הא-לוהית ועל מרומי פאר החיים, הדר הגדולה הלאומית וזיו האהבה הטהורה והרעננה. "לא היה העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים – קדש קדשים".

כלל ופרט

זהו המצב בימי שלמה המלך, שלמות החיים. למשעה שלמות החיים הופיעה באופן כזה שהיה חידוש הלכתי בימי שלמה המלך – המפעל הגדול שלו: בית המקדש. ולאחר שהסתיימה בניית בית המקדש שלמה מלך עורך את חנוכת המקדש. במשך שבעה ימים הקריבו בכל יום עולות ושלמים. העולות נשרפו על גבי המזבח ואילו השלמים נאכלו. שלמה מלך ערך סעודת מלכים לכל העם, חגיגה של כל העם במשך שבוע מח' בתשרי ועד י"ד בתשרי. חנוכת המקדש התרחשה בשבעת הימים שלפני חג הסוכות, כולל יום כיפור. כל העם אכל ביום כיפור! ישנו מדרש האומר כי כל העם שכחו שאותו היום היה יום כיפור, גם הסנהדרין והנביאים שכחו. אך יותר נראה לומר שכולם ידעו וזכרו שזה יום כיפור ולמרות זאת אכלו. במסכת מועד קטן (ט.) מסופר כי באותו הזמן דרשו דרשה כי חנוכת המקדש חשובה יותר מיום כיפור (כפי שחנוכת המשכן דחתה שבת, שכן חנוכת המשכן היתה שנים עשר ימים רצופים). אך עדיין נשאלת השאלה מדוע בחר שלמה המלך לערוך את חנוכת המקדש דווקא בתאריך זה. הרי היה ניתן לערוך את חנוכת המקדש בתאריך שלא יתנגש עם יום כיפור.

אלא ברור שיש כאן סיבה עמוקה יותר. הסיבה שצמים ביום כיפור היא על מנת לכפר על העברות והחטאים של כל אחד ואחד. בסופו של דבר זוהי עבודת הפרט, מעין אגואיזם רוחני, התמקדות של כל אחד באני העצמי שלו. בית המקדש שייך לכלל ישראל, ואולי אף לכלל האנושות. שמחת הכלל היתה כל כך גדולה בימי שלמה המלך שהיא ביטלה את ערך הפרט. בכוונה קבעו שחנוכת המקדש תחול ביום הכיפורים, על מנת לבטא את ההתעלות מעל דרגות הפרט. זוהי התמצית של האווירה בימי שלמה המלך: הפרט אינו חשוב [בהמשך נראה שזו היתה גם אחת הבעיות הגדולות של אותה תקופה].

כאשר עושים "מי שברך" בבית הכנסת אומרים: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה אהרן דוד ושלמה". אך בסדר האושפיזין של שבעת ימי סוכות מופיע יוסף הצדיק במקום שלמה המלך? רבי צדוק מלובלין בספרו "פרי צדיק" מסביר כי שלמה המלך הוא האושפיזין של שמיני עצרת. ההבדל בין סוכות לשמיני עצרת הוא שבשמיני עצרת המצווה היא רק לאכול, בניגוד לשאר ימי סוכות בהם ישנן עוד מצוות. בשמיני עצרת יש קדושה בעצם שמחת החיים. ביום זה ניתן להגיע למדרגה כמו בימי שלמה המלך, מעין עולם הבא. היהדות היא לא דת ספיריטואלית (בניגוד לנצרות), אלא היהדות דורשת אחדות. היהדות דורשת חיבור בין העולם העליון והעולם התחתון. זהו שלמה המלך, האושפיזין של שמיני עצרת.

הקדושה והמלכות

בנביא מתואר ביקורה של מלכת שבא אצל שלמה המלך (מלכים א י, א – ה):

"ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות. ותבוא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נושאים בשמים וזהב רב מאד ואבן יקרה ותבוא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה. ויגד לה שלמה את כל דבריה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה. ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית ה' ולא היה בה עוד רוח"

שלמה המלך מראה למלכת שבא את כל עושרו ואת כל אוצרותיו, אך הדבר ממנו הכי מתפעלת מלכת שבא הוא "ועלתו אשר יעלה בית ה'", שכן לאחר שהיא רואה את עולתו של שלמה המלך ממשיך הפסוק: "ולא היה בה עוד רוח". מדוע התפעלה מלכת שבא דווקא מעולתו של המלך שלמה, וכי היא לא ידעה מהו קרבן? אלא שהמילה "עולתו" אין משמעותה קרבן, אלא זהו שביל מיוחד ששלמה המלך עשה, שהוביל מבית המלך לבית המקדש, ובו שלמה המלך היה עולה לבית ה'. ומה מצאה מלכת שבא להתפעל דווקא משביל זה?

עצם החיבור בין הקדש והמלכות הוא שגרם להתפעלות של מלכת שבא. מבחינה אדריכלית היו שני הבניינים בעלי אותו גובה. גם בית המקדש וגגם בית המלך התנשאו לגובה של מאה אמות (כארבעים ושמונה מטר). אבל מבחינת תוואי השטח בית המלך היה ממקום נמוך יותר מבית המקדש. מצד אחד היה בית המקדש ובית המלך שווים, אך בה בעת המלכות נמצאת במקום נמוך יותר מן הקדש. המלכות מקבלת מן הקדש, והדבר בא לידי ביטוי בצורך לעלות מבית המלך לבית המקדש. זהו הדבר ממנו התפעלה מלכת שבא.

כסא ה'

על שלמה המלך מסופר (דברי הימים א כט, כג):

      "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל"

זהו ביטוי חריף ונועז. הרב קוק מסביר את הדברים באורות ישראל (אורות, עמוד קס):

אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להיאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות שהן עטרת החיים של האנושיות מרחפים ממעל לה ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

התפיסה שהמדינה היא האושר העליון מתאימה לפילוסופיה הנוצרית, אך למעשה המדינה היא לא יותר מחברת ביטוח גדולה לאנשים החיים בה. המדינה היא אינה אושר עליון כיון שהערכים והאידיאות העליונות אינם קשורים באופן מהותי עם המדינה. אבל כאשר על עניינה של המדינה הוא לגלות את האידיאות העליונות, אזי היא יכולה להפוך לאושר העליון.

לבן בצדק נאמר על שלמה המלך שהוא ישב על "כסא ה'", שכן על ידי מלכות שלמה האידיאות העליונות מתגלות בעולם. מלכות ישראל (מדינת ישראל בימינו) עניינה לגלות את האידיאות העליונות.

משפט שלמה

שלמות המלכות באה לידי ביטוי מושלם בימי שלמה המלך. כפי שמסופר, שלמה המלך חולם את החלום הידוע בגבעון (מלכים א ג, ה – יד):

"בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר א-לוהים מה אתן לך. ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לב עמך ותשמור לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן יושב על כסאו כיום הזה. ועתה ה' א-לוהי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנוכי נער קטון לא אדע צאת ובא. ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא יימנה ולא ייספר מרוב. ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה. ויאמר א-לוהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת לך הבין לשמוע משפט. הנה עשיתי כדבריך  הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך. ואם תלך בדרכי לשמור חוקי ומצוותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך"

שלמה המלך מקבל את הכל, גם חכמה וגם עושר וכבוד. אך שלמה המלך ביקש רק את החכמה. הדבר מלמדנו כי מה שחשוב למלכות ישראל הוא שהצדק ייעשה. עשיית הצדק היא המבחן לשלמות המוסרית של הממלכה. לכן שלמה המלך בנה בכל על יסוד הצדק והמשפט. לכן גם קידוש השם הגדול ביותר שנעשה בימי שלמה המלך היה על ידי משפט שלמה הידוע, כפי שהנביא מספר בפרשיה המופיעה מיד לאחר החלום בגבעון (מלכים א ג, טז – כח):

"אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך ותעמודנה לפניו. ותאמר האישה האחת בי אדוני אני והאישה הזאת יושבות בבית אחד ואלד עימה בבית. ויהי ביום השלישי ללידתי ותלד גם האישה הזאת ואנחנו יחדיו אין זר איתנו בבית זולתי שתיים אנחנו בבית. וימת בן האישה הזאת לילה אשר שכבה עליו. ותקם בתוך הלילה ותיקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי. ואקום בבוקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבוקר והנה לא היה בני אשר ילדתי. ותאמר האישה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך. ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי. ויאמר המלך קחו לי חרב ויביאו החרב לפני המלך. ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשניים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת. ותאמר האישה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדוני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו וזאת אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו. ויען המלך ויאמר תנו לה ת הילוד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו. וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת א-לוהים בקרבו לעשות משפט"

ישנה קושיה עצומה על שלמה המלך. מי הירשה לו לעבור על איסור מפורש בתורה של "לא תרצח"? ומי מחייליו או עבדיו של שלמה המלך היה מסכים לבצע פקודה זו של המלך ולעבור על איסור תורה?

התשובה לשאלה זו היא פשוטה, שלמה המלך הוא מלך ישראל ויש לו דין מלכות. המלך רשאי להרוג לשם עשיית צדק כאשר עמדת המשפט התורנית אינה מספקת. כמובן שברור לנו ששלמה המלך ידע עוד לפני שציוה לחתוך את התינוק מי היא האם האמיתית ומי משקרת. שלמה המלך ידע שהאם האמיתית היא זו שאמרה: "כי בני החי ובנך המת", ואילו האם ששיקרה היא זו שאמרה: "כי בנך המת ובני החי". שכן האם האמיתית מזכירה קודם כל שבנה הוא החי, זה הדבר החשוב בעיניה, ואילו לאם ששיקרה חשוב לציין שבנה של השנייה הוא המת. אם כן מדוע שלמה המלך היה צריך לערוך את כל המשפט הזה? מדוע החליט הנביא לכלול את הסיפור הזה בתנ"ך?

הרב קוק אומר שזהו עיקר עניינה של המדינה. תמיד היו כאלה שחשבו שלא כדי להקים מדינה, כמו עשרת המרגלים ששלח משה רבנו לרגל את הארץ. הסיבה להתנגדות להקמת המדינה היא משום שהכניסה לחיי מדינה / פוליטיקה / כלכלה בהכרח תגרור הידרדרות מוסרית שלא ניתן לעמוד בה. וראיה לכך ניתן להביא משני המרגלים ששלח יהושע, שמיד עם כניסתם לארץ הם מגיעים לבית אישה זונה. הכניסה לחיי החול עלולה להביא לידי זנות (לא ששני המרגלים, כלב ופינחס, חטאו חס וחלילה). ואז מתעוררת הדילמה, האם לוקחים את הסיכון שבחיי המדינה או שנשארים במדבר. האמונה אומרת: כן להסתכן, הכל יסתדר בהמשך, בעוד כארבע מאות ושמונים שנה. שלמה המלך בונה את בית המקדש, ודווקא מתוך הזנות הוא מעלה את קידוש השם הגדול ביותר.

זנות היא חילול השם. כאשר לא יודעים מי האב של הילד – זה חילול השם. כאשר אם הורגת בטעות את ילדה – זה חילול השם. חטיפת התינוק השני – חילול השם. החשיפה התקשורתית הגדולה – חילול השם גדול. ומתוך כל חילול השם העצום הזה מצליח שלמה המלך לקדש את ה' בעוצמה כה גדולה, עד ששמע חכמתו מגיע לכל העולם ואף למלכת שבא. דווקא משם יצא אור עליון שהיה ביכולתו לרומם את כללות האנושות. זהו עניינו של משפט שלמה.

וכך מסכם זאת הרב קוק (אורות, ישראל ותחחיתו, עמוד יח):

כשלא הגיע עדיין הזמן של כל הטהר להופיע אל המרומים המגמתיים, נשלחו מאת יהושע שניים אנשים מרגלים חרש לרגל את הארץ ובאו לבית אישה זונה ושמה רחב. והכל נקשר בקדש ובטוב העליון, אבל מידת הדין מתעוררת ויראת העונש האמיתית נצרכת לפי ערך השלטת כח המדמה והתעמקותו. אבל בעצמיות החפץ האומתי לא נשלם אז עדיין הפרצוף הדמיוני, לאחיזת הדעת בהגלמותו מצד אחד והיופי בכל תיאוריו מצד השני, וזה הושלם בימי שלמה: "אז תבואנה שתיים נשים זונות" לפני משפט מלך ישראל היושב על כסא ה'.

הסיבות לכישלון

אם הכל היה כל כך מושלם בימי שלמה המלך, מדוע זה לא החזיק מעמד? אם היה כל כך טוב בהתחלה, איך יכול להיות שההמשך היה כל כך רע? הרי בימי שלמה המלך גם החול הפך להיות חלק ממערכת הקודש, עד כדי כך שנאמר על שלמה: לא רק בקדש עסק שלמה, אלא היאך ממתיקים את החרדל. גם המתקת גרגירי החרדל היה חלק משלמות התורה של אותה תקופה. אז למה זה נכשל?

מיד לאחר מותו של שלמה המלך, הדבר הראשון שעושה העם זה להרוג את שר האוצר בממשלת שלמה, כפי שהנביא כותב (מלכים א יב, יח):

"וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס וירגמו כל ישראל בו אבן וימות והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים"

כיצד יתכן שכאשר מסופר לנו שהכסף היה נחשב כאבנים בימי שלמה, אז העם הורג דווקא את שר האוצר? והריגתו של שר האוצר התרחשה עוד לפני פילוג הממלכה. מאורע זה מלמד אותנו שמחינה כלכלית העם סבל, והסבל היה כל כך גדול עד שלבסוף העם מרד. חז"ל מספרים לנו כי בשלב מסוים שלמה המלך נאלץ לרדת מכיסאו (ישנה מחלוקת האם הוא חזר לשלטון או לא), כנראה בגלל שהיה מרד. בכל מקרה קל לראות שהיו קשיים פנימיים בתוך הממלכה. גם בנו של שלמה המלך, רחבעם, אומר זאת (מלכים א יב, יד):

"וידבר אליהם כעצת הילדים לאמור אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים"

 

אם כן מהי הגדולה שהייתה בימי שלמה המלך? הגדולה באותה תקופה הייתה גדולה של הכלל אך לא של הפרט. הממלכה היא עשירה, השכינה שורה בבית המקדש, אבל הפרט אינו שותף לתהליך, האיש הקטן לא חש את גדלות השעה, אלא להיפך, הוא כורע תחת נטל המסים. זה בדיוק מה שהתרחש באותו יום הכיפורים שחל בזמן חנוכת המקדש. שמחת הכלל הייתה כל כך גדולה עד שאין כלל עניין בתיקון של הפרט. אבל העבירות לא תוקנו ולא כופרו. רוממות השעה מנעה את התקדמות היחיד, וכתוצאה מכך הייתה התגברות של היצר הרע בקרב העם ונטייה לעבודה זרה, ואחר כך שפיכות דמים וגילוי עריות עד לחורבן בית המקדש. קדושת הכלל הייתה כל כך קדושה עד שהיא מנעה את ההתעסקות בקדושת הפרט. בעקבות תהליך זה עם ישראל עבר טראומה קשה שאת תוצאתה ניתן לראות בתקופת בית שני. בזמן בית המקדש השני שמו את כל הדגש על קדושת הפרט וזנחו את קדושת הכלל. ההתמקדות הייתה בלהפוך להיות צדיק באופן אישי בלבד, והתוצאה של זניחת קדושת הכלל הייתה שנאת חינם. תהליך זה מכונה בשפה המקצועית אנטיתזה דיאלקטית. מסיבות אלו חרבו שני בתי המקדש. אך הבית השלישי יאחד את שני בתי המקדש שקדמו לו. בבית המקדש השלישי תהיה גם קדושת הכלל וגם קדושת הפרט.

אישיותו של שלמה המלך

איזה סוג אישיות היה לשלמה המלך? לגבי אביו, דוד המלך, ברור שהוא היה בעל אישיות אדירה, מרשימה ביותר. לגבי שלמה המלך לא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות לגבי אופיו, ישנם סתירות בין הפסוקים. מצאנו תיאורים המהללים את שלמה המלך ומפעלותיו, שהרי הוא זה שבנה את בית המקדש. אך מצד שני מצאנו את שלמה המלך  מרבה לו נשים, כסף וזהב וסוסים. משהו לא מסתדר, לכאורה יש כאן שתי ישויות שונות. הדבר כל כך בולט עד שבאקדמיה היו מי שטענו שלגבי שלמה המלך התפתחו שתי מסורות שונות: ששלמה המלך היה שפל, ואחר כך היה מי שדאג להאדיר את שמו. זוהי דרכם של הריקים שאינם מסוגלים להתמודד עם מסר מורכב.

כאשר מתבוננים בפסוקים מוצאים הבדל שחוזר על עצמו באופן עקבי בין הפסוקים המתארים בחיוב את שלמה המלך, לבין הפסוקים השוללים אותו. בכל מקום שמדברים בגנותו של שלמה המלך מוזכר השם שלמה, ואילו במקומות בהם משבחים מוזכר דוד המלך. בשלמה המלך ישנם שני מרכיבים: גדלות נשמה ונפש שבאו מכח דוד אביו, ובפני עצמו – בעל אישיות רגילה. בגמרא מסופר שכאשר שלמה המלך רצה להכניס את ארון הברית לבית המקדש השערים סירבו להיפתח. וכך מסופר בגמרא (שבת ל.):

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. פתח ואמר (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד". רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו: "מי הוא זה מלך הכבוד"? אמר להו: "ה' עזוז וגיבור". חזר ואמר: "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה", ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב): "ה' א-לוהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך" מיד נענה.

שערי בית המקדש נפתחו לשלמה המלך רק לאחר שהזכיר את דוד אביו. גמרא אחרת הולכת עוד יותר רחוק. במסכת סנהדרין ישנה משנה המונה שלושה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. אומרת הגמרא (סנהדרין קד:):

אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות אחד [רש"י – שלמה]. באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה. באה אש מן השמיים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להם (משלי כב, כט): "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים". מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלוש עשרה שנה, "לפני מלכים יתיצב לפני חשוכים בל יתיצב", ולא השגיח עליה. יצאה בת קול ואמרה (איוב לד, לג): "המעימך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר".

חז"ל בקשו למנות את שלמה המלך בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, ורק דוד המלך ובת קול שיצאה מהשמים "הצילה" את שלמה המלך מלהיכלל ברשימה זו. ניתן לומר כי לשלמה המלך יש חלק לעולם הבא רק בזכות הכוח של דוד אביו הנמצא בתוך אישיותו. דוד המלך הוא קדושת הכלל. שלמה המלך ללא דוד אביו הוא קדושת הפרט. וכאשר הפרט נמצא ללא הכלל מתחילות הבעיות.

אלף נשים

למעשה החלק של דוד שנמצא בתוך שלמה המלך, הוא מה שנותן לו כח לנסות את הכל, כפי ששלמה המלך מעיד על עצמו במגילת קהלת. התורה אסרה על המלך מספר דברים (יז, טז – יז):

"רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"

למרות ציווי התורה, שלמה המלך כן עשה את הדברים האסורים על המלך, שכן שלמה המלך אמר שהוא חכם ולכן הוא ירבה לעצמו נשים ולבבו לא יסור והוא ירבה סוסים ולא ישיב את העם מצרימה. כמובן שצריך לברר כיצד היה יכול שלמה המלך לעבור על דברי תורה מפורשים. ואכן מצאנו מחלוקת תנאים בעניין (בבא מציעא קטו.):

דתניא: "ולא ירבה לו נשים". רבי יהודה אומר: מרבה הוא ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן מה תלמוד לומר "ולא ירבה לו נשים"? אפילו כאביגיל.

אם כן מצאנו דעה הגורסת שלמלך מותר להרבות לו נשים בתנאי שלא יסירו את לבבו, ושלמה המלך בטח בחכמתו הרבה וידע שריבוי הנשים לא יסיר את לבבו. אבל מה הייתה המטרה של שלמה במעשה זה? לשם מה היה צריך שלמה המלך לשאת אלף נשים?

למעשה המספר אלף מעיד על כך שהמניע הוא מעבר ליצר הרע, יש כאן איזו כוונה פנימית.שלמה המלך לקח לו לנשים את הבנות של כל המלכים וראשי השבטים בעולם. מטרתו של שלמה המלך היא לאחד את כל העולם דרך בית המלך ודרך אישיותו הפרטית. הוא ניסה לרומם את כל האנושות כולה לבדו. שלמה המלך הוא משיח אוניברסלי אמיתי. וזו גם הייתה טעותו. שכן אדם אחד לא יכול לבצע את התפקיד הזה לבדו, וכל הפרטים המרכיבים את הציבור לא היו בדרגתו של שלמה המלך. העם לא היה במדרגה מספיק גבוהה, ולכן במקום להביא לאחדות, נישואיו של שלמה המלך גרמו בדיוק לתוצאה ההפוכה – ריבוי עבודה זרה. המצב הדרדר כל כך, עד שלבסוף שלמה המלך עצמו בנה במות לעבודות הזרות של נשיו (שהן התגיירו אך חזרו לסורן).

בניית הבמות

כיצד ניתן להסביר כי אותו אדם שבנה את בית המקדש, החכם מכל אדם, מסוגל לעשות כזו שטות גדולה ולבנות מזבחות לעבודה זרה? למרות שברור ששלמה המלך לא עבד עבודה זרה, ואולי אף לא הקים את המזבחות. אך הדבר בוצע בידיעתו ובאישורו. האברבנאל מסביר את המהלך של שלמה המלך באופן מעניין. הוא טוען שהכוונה של שלמה המלך הייתה לקדש את שם ה' באמצעות המזבחות האלו. הוא רצה לרכז את כל אופני עבודת ה' ביחד. כל עבודה זרה היא בפנימיותה עבודת ה' חלקית (ראה שיעור בנושא עבודה זרה). מחוץ לירושלים העבודה הזרה מגונה, ולכן רצה שלמה המלך לרכז את הכל יחד תחת חסותו ולאחד את כל העבודות לעבודת ה' אחת גדולה. אלא שלא היה בו די כח. הנביאים היתרו בשלמה המלך כי צעדיו יגרמו לפילוג הממלכה. כמו שהעבודה הזרה היא פילוג באלוקות, כך גם מבחינה פוליטית זה יגרום לפילוג הממלכה.

יש גם צד כלכלי – ממלכת שלמה השתרעה מנהר פרת ועד ים סוף. צי הסוחר הישראלי הגיע עד לאופיר (הודו) ועד לגיברלטר. ממלכת ישראל היוותה גשר בין כל חלקי כדור הארץ. ברגע שהתפלגה הממלכה התנתק הקשר בין ים סוף לים התיכון, בין המזרח למערב. וזו היא תחילתה של שקיעת הממלכה הישראלית.

גם בנין בית המקדש הוא אוניברסלי. בתפילה שנושא שלמה המלך בעת חנוכת המקדש הוא מדגיש שבית המקדש הוא לא רק של עם ישראל אלא של העולם כולו (מלכים א ח, מא – מג):

"וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמיים מכון שבתך ועשית ככול אשר יקרא אליך הנוכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי"

בימי שלמה המלך הייתה נפילה. הנפילה מתחילה דווקא שמגיעים לפסגה, שלמה המלך לוקח האישה את בת פרעה. ממלכת מצרים הייתה הממלכה הגדולה ביותר אחרי ממלכת ישראל. הפרעונים לא נתנו את בנותיהם לאנשים לא מצריים. נישואיו של שלמה המלך עם בת פרעה היא שיא ההצלחה הדיפלומטית, אך בשעה ששלמה המלך נשא אותה לאישה אומרת הגמרא (סנהדרין כא:):

אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי.

גבריאל תמיד מופיע בהקשר של קנאות הלאומית. האלטרנטיבה למלכות שלמה התחילה ברגע נישואיו עם בת פרעה.

סיום

שלמה המלך החל את בנין בית המקדש בשנת ארבע למלכותו, כלומר כאשר היה בן שש עשרה. באותו זמן הוא כבר היה נשוי, שכן שלמה המלך התחתן עם נעמה העמונית (בת מלך עמון) כשעלה על כסא המלכות בגיל שתים עשרה. דוד המלך שידך אותו לפני מותו. האם שלמה המלך אהב את נעמה? הדבר לא מפורש. אבל מצאנו פסוק אחר שמדבר על אהבתו של שלמה המלך (מלכים א ג, א – ג):

"ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב. רק העם מזבחים בבמות כי לא נבנה בית לשם ה' עד הימים ההם. ויאהב שלמה את ה' ללכת בחוקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר"

מהיכן למד שלמה אהבת ה'? מאהבת בת פרעה. בספר "ראשית חכמה" כתב שמי שלא יודע אהבת אישה לא יכול לדעת מהי אהבת ה'". את ההשראה לכתיבת שיר השירים באה לשלמה המלך מבת פרעה (שיר השירים א, ט): "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי". שלמה המלך אהב במיוחד את בת פרעה. ראוי להזכיר כי כל הנשים של שלמה המלך התגיירו, אלא שהרמב"ם אומר שלמרות שהן התגיירו, עדיין קשה להכניס אלמנטים זרים לתוך עם ישראל.

מבחינת מדרגתו האישית שלמה המלך התעלה, אך מבחינת העם בתקופה זו חלה ירידה גדולה והיה סבל רב. אנו משתוקקים ומתפללים לחידוש ימינו כקדם, לרוממות של ימי שלמה ללא כל החסרונות של אותה תקופה.