הרב אורי שרקי

אנטישמיות

א' בסיון תשס"ג

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




האנטישמיות היא ההתנגדות בין ישראל לאומות העולם, היא המקור לשנאה ליהודים. שנאה זו שונה במהותה מכל השנאות שבעולם, וזו כנראה טעות לגמד את האנטישמיות לתופעה המכונה קסנופוביה – שנאת זרים. לא ניתן לומר שהשנאה ליהודים דומה לשמרי לשנאה שיש לציבור כלשהו כלפי זרים בתוכו. הניסיון לגמד את האנטישמיות, גם הוא סוג מסוים של אנטישמיות שנצטרך לנתחו.



תופעת האנטישמיות

האנטישמיות הינה תופעה עתיקה ביותר. יש לה היסטוריה מפוארת וספרים רבים נכתבו עליה. ואנו מוכרחים להעמיק בה אם ברצוננו לטפל בה כראוי ולשרש אותה. ישנם מספר מקורות בקרב הגויים, ואף בקרב היהודים הטוענים שאולי שנאת אומות העולם ליהודים היא מוצדקת. למשל, יהודי גרמני בשם אוטו פינינגר, שחי בזמן עליית הנאצים לשלטון בגרמניה התאבד כיון שהוא לא היה ארי. היטלר אמר עליו שהוא היהודי היחיד שהגיע לו לחיות.

האנטישמיות גרמה לשאלות ותמיהות רבות אצל גדולי הפילוסופים בעולם. כיון שעצם הופעתה וייחודיותה של האנטישמיות מהווה סתירה להיסטוריה. הפילוסופים מנסים למצוא הסבר אחד ויחיד לכל התופעות המתרחשות בעולם. ולכן לכל תופעה מחפים תופעות אחרות הדומות לה. אך בכל ההיסטוריה של האנושות לא נמצאה תופעה הדומה לאנטישמיות מבחינת אורך הזמן, הרצפות והייחודיות. והדבר מביא את הפילוסופים לחשוב שאולי בכל זאת מדובר כאן בעם מיוחד ויוצא דופן, עובדה שקשה להם להשלים עימה, כיון שהיא סותרת את תפיסת העולם שלהם.

קצת לפני מלחמת העולם השנייה נכתב ספר קטן ששמו: הסברה מטריאליסטית של השאלה היהודית. המחבר היה אלברט לאון. בתחילת דרכו הוא היה חבר בתנועת השומר הצעיר, אך בהמשך הוא הפך לטרוצקיסטי. ובספרו הוא מסביר שלמרקסיסטים יש פחד לחשוב ולהתעמת עם הבעיה היהודית, כיון שכל דבר הם מסבירים במונחים חומרניים של מלחמת מעמדות, אך כאשר מגיעים לעסוק ביהודים ישנה בעיה. ביהדות יש עדיין שריד של רוחניות וזה סותר את התורה המרקסיסטית. לשם כך הוא כתב את הספר, בכדי לתת הסברים חומרניים לתופעה היהודית. לאורך כל הספר הוא מתאר את העם היהודי כסוג של מעמד חברתי זעיר-בורגני, וכך הוא מכניס גם את היהודים לתוך התיאוריה של מרקס ומלחמת המעמדות. אבל כאשר התרחשה השואה (בא הוא עצמו נהרג), הוא הוסיף נספח לספר, בו הוא כותב כי המאבק בין הקפיטליזם לפרולטריון הגיע לשיאו במלחמה זו, אבל התהפכו היוצרות. היהודים הם מייצגים את הפרולטריון, ואילו הנאצים את הקפיטליזם. והוא מוסיף שם הערה חשובה: נראה הדבר כאילו המאבק העולמי בין הקפיטליזם לפרולטריון התמקד בצורה קיצונית במאבק בין היטלר והיהודים. אנו רואים שכאשר באים לדון באופן חומרני בשאלה היהודית, עדיין נאלצים להודות בייחודיות של האומה היהודית.



הסיבות לאנטישמיות

במהלך ההיסטוריה התרבו הניסיונות להסביר את האנטישמיות, וההסברים הם שונים ומגוונים, ולהלן כמה מהסיבות הבולטות:

  • היהודים הם אלו שהביאו לעולם את האמונה באל אחד, ולכן הכופרים אנטישמים כיון שהם רואים ביהודים את נציגי האמונה בעולם.
  • היהודים הם אתאיסטים, ולכן הם צריכים להימחות. בעת העתיקה היה היסטוריון רומאי ידוע בשם טקיטוס, שאמר כי היהודים הם העם הגרוע ביותר בעולם, כיון שהם בזים לכל דבר קדוש, וההוכחה לכך היא שבקודש הקודשים שלהם אין שום דבר, אתאיסטים גמורים.
  • היטלר טען שהיהודים הביאו זאת על עצמם. ראונינג, גרמני לא אנטישמי, שהיה המושל הצבאי של העיר דנציג בפולין כתב ספר על השיחות שהיו לו עם היטלר בשם "היטלר אמר לי". שם הוא כותב כי יום אחד הוא שאל את היטלר מדוע הוא שונא את היהודים? והוא מספר שהיטלר נכנס להתקף זעם, והסביר כי לא יתכן שיהיו שני עמי סגולה. ועוד הוא הסביר כי התרבות האירופאית נבנתה על שני יסודות עיקריים: היסוד המדעי-אסתטי שנלקח מיון, והיסוד המוסרי שנלקח מהיהדות. והמוסר, על פי היטלר, החליש את אירופה ולכן צריך להילחם ביהודים, בגלל המוסריות שלהם.
  • לעיתים שנאו את היהודים דווקא בגלל שהם מושחתים מבחינה מוסרית. מצד אחד הם עשירים ומסכנים את עושרם של הגויים, ומצד שני הם גם דלת העם והורסים את היציבות הכלכלית.
  • היהודים מסוכנים כיון שהם תמיד מאוחדים, והם עלולים להתנגד למדינה.
  • היהודים מסוכנים כיון שהם מפוזרים. שה מסוכן שאין להם מקום משלהם, ולכן אולי צריך להקים להם מדינה משלהם.

וישנם עוד הסברים רבים אחרים, ועוד סתירות פנימיות רבות. מכל ההסברים האלו ניתן להסיק שאף אחת מהן לא עמדה על השורש האמיתי של האנטישמיות. ולכן גם חכמי ישראל השקיעו בשאלה זו מחשבה רבה.



עם ישראל אינו קיים

לפעמים, על מנת לפתור את המצוקה של קיום האנטישמיות אומרים שהיא לא קיימת. והאנטישמיות אינה קיימת כי העם היהודי אינו קיים. הפילוסוף הצרפתי הידוע ז'אן פול סארטר, הנחשב לגדול הפילוסופים בחצי השני של המאה שעברה, כתב בצעירותו חוברת ושמה: הגיגים בדבר השאלה היהודית. ספר זה נכתב על מנת להשיב מלחמה כנגד האנטישמים והאנטישמיות. ובחוברת הוא כותב כי כל האנטישמיות מבוססת על טעות. והטעות היא שהאנטישמיות סבורה כי היהודי שונה מכל אדם אחר, והנחה זו אינה נכונה. היהודי הוא כמו כולם. העם היהודי הוא פיקציה של האנטישמיות, ובכלל אין דבר כזה עם יהודי. עוד הוא מוסיף שלעם היהודי כלל אין היסטוריה למרות העובדה שהוא העם העתיק בעולם!? סארטר הכיר רק יהודים כדוגמת: שפינוזה, צ'רלי צ'פלין ואינשטיין. הוא לא הכיר את הרב קוק או את רבי עקיבא, ולכן הגיע למסקנה שאין כל ייחודיות בעם היהודי. לכן הוא מבטל את העם היהודי, מתוך כוונה טובה – להילחם באנטישמיות.

ישנן גם עדויות ארכיאולוגיות לאנטישמיות גם מחוץ לתנ"ך. העדות העתיקה ביותר נמצאה בכתובת של אחד הפרעונים, כנראה בנו של רעמסס השני (הפרעה של יציאת מצרים). בכתובת זו הוא מתפאר בכיבושיו בארץ כנען (בני ישראל היו בתקופה זו במדבר), ובין שאר הדברים נאמר שם: הרסתי את מגידו, כבשתי את גזר וישראל אבד זרע אין לו. זהו הסוג הראשון של האנטישמיות – עם ישראל כלל אינו קיים, ועד היום ניתן לשמוע דעות אלו.

לפני מספר שנים כתבה ג'יהאן סאדאת, אלמנתו של נשיא מצרים שנרצח, על ביקורם ההיסטורי ב"חארם א שריף" – הר הבית.היא כותבת כי החארם הוא מקום קדוש מאוד, עד כדי כך שהוא היה קדוש עוד לפני האיסלם. אך אין שום אזכור למה היה לפני האיסלם. זהו עוד ניסיון למחוק את היהדות.



ההסבר המהותי לאנטישמיות

בפרשת לך לך נאמר לאברהם אבינו (בראשית יב, א – ג):

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה"

כבר מראשית האומה אנו מוצאים שיש לאומה הישראלית תוכנית: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". המטרה של האומה הישראלית היא לחבר ולאחד את כל העולם. המילה "ונברכו" היא מלשון להבריך – לחבר את הגפנים לאדמה. את הפסוק בשיר השירים (ח, ח):

"אחות לנו קטנה"

דורשים חז"ל על אברהם אבינו שאיחה את העולם כולו. זהו תפקיד המיוחד לאומה הישראלית, וישנן שתי דרכים לבצע אותו: או באמצעות השנאה או באמצעות האהבה. ההתחלה היא באמצעות השנאה. האומה הישראלית מאחדת את כל העולם בכך שכל אומות העולם שונאות את היהודים. האומה הישראלית בצד אחד וכל השאר בצד השני.ברגע שמישהו מציב את עצמו לבד, הוא באופן מיידי הופך את עצמו למוקד התנגדות ושנאה. כיון שמעשה זה שובר את אחידות הטבע. לכן אין זה פלא, שכאשר אנו מציבים את עצמנו בצד אחד לבדנו, אנו מושכים אלינו גלי התנגדות. אך חשוב לזכור שזהו רק השלה הראשון, ולבסוף תגיע גם האהבה. שכל שנאה סופה להפוך לאהבה. באופן זה בונה עם ישראל את גורלו במשך כארבעת אלפים שנה, ויש לקוות שאומות העולם יקלטו את המסר.

המהר"ל  כותב בספרו נצח ישראל שכל מי שחורג מן הסדר מזמין כוח נגדי המשיב אותו אל הסדר. ניתן להביא לכך דוגמא מן הטבע. אם שמים אפרוח שחור בין מאות אפרוחים צהובים, הם יהרגו אותו אך ורק מהסיבה שהוא שונה מהם. החריג מזמין התנגדות. מסיבה זו גם אי אפשר למנוע את האנטישמיות. אנו עם סגולה ולא ניתן להסתיר זאת, ולכן אין סיכוי שהאנטישמיות תיפסק.



עוצמת האנטישמיות אינה קבועה

הנצי"ב מוולוז'ין כתב מאמר על האנטישמיות בשם "שאר ישראל" המופיע בסוף פירושו לשיר השירים, ושם הוא מסביר כי למרות שהאנטישמיות היא מולדת מעצם טבעו של העם היהודי, בכל זאת אין היא תמיד פועלת בחוזקה. עוצמת האנטישמיות משתנה מתקופה לתקופה. דווקא כאשר עם ישראל מתכחש ליהדותו ולזהותו, אז האנטישמיות גוברת בקרב אומות העולם. שכן הם מרגישים שזהו שקר ולכן דוחים אותו.

אנטישמי צרפתי כתב ספר בשם "צרפת היהודית", ובו הוא כותב שאוהבי היהודים חושבים שהיהודי יכול להתבולל, אך זו טעות. היהודי תמיד נשאר נאמן למסורת אבותיו והוא אינו יכול להתבולל, ולכן אותו צרפתי נהיה לאנטישמי. אך אנטישמי זה אמר דבר נכון, אלא שאין התנהגות זו מצריכה שנאה. זהו תפקידנו - לתקן את העולם.

ה"משך חכמה" על התורה (פרשת בחוקותי) כותב:

כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נוכריה יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואחר כך יתעורר בהם רוח אלוקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם. ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור להוסיף מה להתגדר נגד אבותם. מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה, עוד מעט ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקתא ולא יליף מתקנא (ירושלמי מועד קטן ב-ב), יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם, ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים. אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, לשונו שפת קודשנו ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים, ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קודש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה', יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול אשר כבר נשכחה. ובזה יתקיים ויחזק אומץ, כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד.

ה "משך חכמה" מרגיש שמשהו עומד להתרחש בברלין בעתיד הקרוב (נכתב כעשרים שנה לפני השואה).

כאשר היהודים מנסים לשכוח את יהדותם השנאה אליהם מתחזקת. מספר פעמים לאורך ההיסטוריה היהודית חשבו שההשתלבות בין הגויים תפתור את בעיית האנטישמיות, אך בכל המקרים דרך זו הובילה לכישלון. גם כאשר היו בני ישראל במצרים, נאמר (שמות א,ז): "פרו וישרצו". בני ישראל הזדהו עם התרבות המצרית, ולכן באה התגובה הנגדית של המצרים בראשות פרעה. חשוב לזכור שזו אינה הסיבה היחידה לאנטישמיות, כיון שגם כאשר היהודים אינם מנסים לברוח מיהדותם, עדיין שונאים אותם.



המטרה: להחליף את עם ישראל

האנטישמיות הראשונה נולדה ברגע שהזהות היהודית הופיעה. כבר בימי האבות ישנה התנגדות למשפחת אברהם אבינו, והתנגדות זו יוצרת שבע סוגי מתנגדים. כנגד כל אחד מהאבות ישנם שני מתנגדים מסוג שונה, האחד מנסה להשמידו ואילו השני מנסה להחליפו. אצל אברהם אבינו נמרוד מנסה להורגו, ואילו לוט מנסה לעמוד במקומו. אצל יצחק אבינו אבימלך רוצה להשמידו וישמעאל רוצה להחליפו. אצל יעקב אבינו לבן מנסה להשמידו ואילו עשו מנסה להחליפו.

כנגד שלושת השלבים בהתפתחותו של עם ישראל מופיעים שלושה שלבים של מתנגדים. אך כאשר מופיעה הזהות היהודית בשלמותה – בני יעקב, מופיע גם המתנגד השביעי. מתנגד הרוצה גם להשמיד את עם ישראל וגם להחליפו – עמלק, תמצית כל ההתנגדויות.

הרעיון שצריך להחליף את עם ישראל בא לידי ביטוי אצל מלכי האומות המנסים לגנוב את האמהות מהאבות. מה כוונת הדבר?  האמהות הינן שורש הזהות הישראלית, ולכן מי שרוצה שילדיו יהיו התחליף של עם ישראל, עליו להינשא לאמהות. לכן גם פרעה במצרים גזר (שמות א, כב):

      "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון"

בפסוק זה ישנן שתי גזרות. הראשונה היא להרוג את כל התינוקות הזכרים והשניה היא להחיות את הנקבות. כיון שמטרתו של פרעה היתה שלנשים הישראליות לא יהיה עם מי להתחתן, ואז הן תינשאנה למצרים. ובאופפן זה המצרים יחליפו את עם ישראל, והם יהיו לעם סגולה. שכן הילדים שייוולדו מנישואים אלו הם יהודים על פי ההלכה, אך מצריים על פי הזהות. מחשבות דומות ניתן למצוא גם אצל הנוצרים, השומרונים, ובמספר מקומות גם באיסלם.

הניסיון להפוך לעם ישראל יכול להביא לידי תסכול עמוק. הגמרא מספרת שתמנע היתה נסיכה אצל החורים, והיא באה אל אברהם אבינו ובקשה להתגייר, אך אברהם אבינו דחה אותה. וכן גם יצחק ויעקב דחו אותה. אמרה תמנע: מוטב אהיה פילגש בבית אברהם ולא בת מלכים, ונהייתה פילגש לאליפז בן עשו ויצא ממנה עמלק. ישנה מחלוקת האם צדקו האבות בכך שלא הסכימו לקבל את תמנע, האם הם נהגו בסדר או שמא היו צריכים לקבלה. יש להבין שכל עוד לא גובשה הזהות הישראלית המושלמת, לא ניתן לערב בתוכה משהו זר שאינו לשם שמיים. והדחייה הזו הופכת לשנאת מוות אצל עמלק. עמלק נולד מן הרצון להיות ישראל. האבות דחו את תמנע כי רצונה להתגייר לא היה לשמה. תמנע רצתה להיות במקום האימהות. והניסיון לתפוס את העמדה של האמהות מוליד את עמלק.



האנטישמיות הנוצרית

במשפחתו של עשו כבר מצאנו שנאה גדולה לישראל. עשו רוצה להרוג את יעקב אבינו, אך יש לו סיבה שונה. עשו שונא את יעקב בגלל הברכה והבכורה, ויש החלטה של עשו לעשות שואה, כפי שהוא אומר (בראשית כז, מא):

      "וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי"

בעצם אמירת משפט זה, עשו מציב לעצמו שני מחסומים המונעים ממנו לבצע את זממו. ראשית יש לחכות שיצחק ימות. אך גם לאחר שיצחק ימות, עשו מודה בפיו שיעקב הוא אחיו, והאחווה לא נותנת לו לבצע את זממו. זוהי בדיוק האנטישמיות הנוצרית. במשך אלפיים שנה צברה הנצרות שנאה בלתי מתפשרת לעם היהודי. והשאלה שצריכה להישאל היא לא איך התרחשה השואה, אלא מדוע היא התרחשה כל כך מאוחר ולא שנים רבות לפני כן.

התשובה לתמיהה זו היא שהנצרות יצרה לעצמה מחסום תיאולוגי הגורס כי העם היהודי חייב להתקיים בשפלות על מנת להוכיח את אמיתות הנצרות. הנצרות הרגישה קרובה רוחנית ליהדות, שתי הדתות מאמינות באותו התנ"ך, ויש להן שורש משותף. לא ניתן להרוג את השורש של עצמך, בדיוק כפי שעשו לא היה מסוגל להרוג את יעקב אבינו. אבל השנאה הולכת ומצטברת, ולכן הנצרות היתה צריכה להמציא דרך לעקוף את המחסום התיאולוגי. הפתרון נמצא בתהליך החילון וההתרחקות מהדת שעבר על אירופה. כל הסברות התיאלוגיות נעלמות אך השנאה נשארת, ואז יכולה השנאה להתפרץ החוצה ללא כל מחסום, ואז יכולה להתרחש השואה.

אותו תהליך בדיוק התרחש אצל עשו, אליפז ועמלק. עשו הוא אחיו של יעקב. גם אליפז קרוב ליעקב דודו, חז"ל אף אומרים שהוא למד תורה אצל יעקב. אבל עמלק יורש מאבותיו רק את השנאה ללא כל קשר אחווה משפחתי, וכנראה שיש לו גם אמא (תמנע) שמסיתה אותו.

הדבר מפורש אצל מיסד אירופה החילונית – וולטר, שאמר שצריך לסיים עם השטויות של הכנסיה ולבנות שלטון חדש המבוסס על שוויון זכויות ואחווה, חוץ משוויון זכויות ליהודים כמובן.



הערה: האנטישמיות היא נחלת הכלל, אך תמיד ישנם פרטים היוצאים מן הכלל. הגרף פוטוצקי היה גוי שהתגייר בסתר, ולאחר שלוש שנים הדבר נודע ברבים ואנשי הכנסיה שרפו אותו. ואמרו עליו שהוא היה גלגול של אברהם אבינו. שכן אברהם אבינו עבד עבודה זרה עד שהיה בן שלוש שנים, ואת שלושת השנים הללו תיקן הגרף פוטוצקי. והוא הסביר שכאשר הקב"ה הציע את התורה לאומות העולם לפני מעמד הר סיני, אזי היו בין אומות העולם צדיקים שכן רצו לקבל את התורה, אלא שרוב עמם לא רצה. והגרים שמתגיירים בכל דור, אלו הם נשמות אותם אנשים שכן רצו לקבל את התורה.



ארבע המלכויות

ההתנגדות של ארבעת המלכויות לישראל היא מוכרחת מן המציאות, כיון שעם ישראל מושך לכיוון של דבקות בבורא, וחייב להיות מישהו שמתנגד לכך. בעולם הזה לא ניתן להיבלע לגמרי בבורא, אך מצד שני גם לא ניתן להתנתק לגמרי מן הבורא. חייב להיות איזון בין שני הכוחות האלו המושכים לשני כיוונים נגדיים.

האדם מורכב משלושה חלקים [על פי המהר"ל]: נפש, גוף ושכל. כנגד כל אחד משלוש חלקים אלו ישנה מלכות המתנגדת לו. מלכות בבל היא כנגד הנפש, שכן בבל גרמה לגלות. מלכות פרס כנגד הגוף, שהמן רצה להשמיד את כל היהודים. ומלכות יון כנגד השכל, שהיונים לא רצו להרוג את היהודים אלא ליון אותם. והמלכות הרביעית, רומי, באה כנגד עצם האדם וכוללת את שלושת המלכויות הקודמות. רומי עצמה גרמה לגלות. ממשיכת דרכה היתה גרמניה שניסתה להשמיד את העם היהודי, וכן רוסיה הקומוניסטית שנלחמה בזהות היהודית השכלית.



שלבי הגלות

נשאלת השאלה עד מתי תימשך השנאה הזו כנגד היהודים. ישנה אגדה בגמרא (ברכות ג.):

רבי אליעזר אומר שלוש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר (ירמיהו כה, ל): "ה' ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו שאוג ישאג של נוהו". וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית – תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.

המהר"ל מסביר שאגדה זו הינה משל לגלות, ושלושת המשמרות הינן שלושה שלבים בגלות. שני השלבים הראשונים: חמור נוער וכלבים צועקים הם משל לצרות שהגויים עושים לישראל. אך לקראת סוף הלילה, סוף הגלות, אנו נתקלים בדימוי של אשה ובעלה. אך כאן פירושו של המהר"ל מפתיע. שכן בדרך כלל עם ישראל נמשל לאשה ואילו הבעל הוא הקב"ה. אך כאן מסביר המהר"ל שהאשה זה עם ישראל, אך הבעל אלו הם אומות העולם. כלומר יש לצפות שלקראת סוף הגלות יתרחש איזשהו מפנה ביחס של אומות העולם כלפי עם ישראל, התנהגות יפה יותר. אלא שמטרת ההתנהגות היפה הזו, האמנסיפציה, אומות העולם דורשות את איבוד הזהות היהודית. זכויות תמורת זהות – זוהי הנוסחה שמציעים הגויים. כידוע, הבעל מסמל את החלק הפועל ואילו האשה את החלק הנפעל. ומצב זה ימשך עד שנשתחרר מאומות העולם ונחזור לקשר האידיאלי של עם ישראל והקב"ה, האשה ובעלה. ישנה ציפייה למערכת יחסים הרמונית עם אומות העולם, אך כל עוד עם ישראל בגלות לא יכולה להיווצר מערכת יחסים אמיתית.



אהבה נסתרת

לעיתים אדם מתנגד לחברו בגלל שיש לו אהבה נסתרת שהוא אינו מצליח להוציא אל הפועל. שהרי אם הקב"ה באמת בחר בנו מכל העמים, הרח ודאי גם הגויים חשים בכך. לכן הגדולים והחכמים שבגויים כן הרגישו ומרגישים זאת. במאה התשע עשרה נכתב ברוסיה ספר ובו נאמר כי הבעיה האמיתית היא לא ביהודים אלא בגויים, שהם אלו שלא מתנהגים כראוי, שהם שונאים את מי שמיטיב עימם. גם הפילוסוף הידוע ניטשה היה אנטישמי  כיון שהוא העריץ את העם היהודי בכזו עוצמה, שהדבר גרם לו לקנאה עצומה שהפכה לשנאה.

באופן דומה ניתן לראות תופעה זו אצל בלעם שאומר (במדבר כג, י):

      "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו"

בלעם ראה שהעולם עתיד להשתנות, שהערכים יתמוטטו ושאלוקי ישראל עתיד לשוב ולהתגלות בעולמו, ואז כולם ישמחו בו. כל זמן שעם ישראל בגלות הוא עדיין חש בתוכו את האפשרות לשוב לארצו, ולכן השנאה של הגויים לעם ישראל.

הקמת מדינת ישראל היא הפתרון האמיתי לשאלת האנטישמיות. הרצל חשב שהקמת המדינה היהודית היא על מנת שנהיה עם כל העמים, אך לא כך הדבר. רק אם נשוב אל תרבותנו המקורית, עוצמתנו תורגש כל כך עד שיקבלו אותנו ואת השפעתנו.



תפקידו של עם ישראל

הדבר מחייב אותנו לא לשקוט על השמרים. אסור לנו להשלות את עצמנו שבאנו לכאן של מנת לחיות בשקט ובביטחון. האנושות מצפה מאיתנו שנמלא את חובתנו כלפי העולם. אנו אחראים על התרבות האנושית, מצפים מאיתנו להיות אור לגויים, וכל עוד אנו לא ממלאים את תפקידנו אנו חוטאים לאנושות.

כיום ישנה נטייה להדחיק את תפקידנו המיוחד בעולם, תסמונת הראש הקטן. אבל למזלנו יש לנו את אומות העולם שאינן מוותרות לנו, והן מכריחות אותנו להוציא לאור את תרבותנו האמיתית.

במשך כאלפיים שנה היהודים היו בגולה, והמסר שהם שידרו לעולם היה שאתם הגויים מתנהגים רע, ואילו אנחנו הטובים. והמסר הזה בסופו של דבר נקלט. אך כל עוד העם היהודי היה בגלות זה לא הפריע לגויים, כיון שבאופן סמוי היו טוענים שזה לא חכמה להיות מוסרי וישר כאשר אין לך צבא ומדינה. בזמן הגלות הגויים אחראים על ניהול העולם, ולשם כך צריך להיות לעיתים ברברים ולא מוסריים. לכן העובדה שהיהודים יותר מוסריים לא הפריע להם בזמן הגלות.

אך ברגע שקמה מדינת ישראל, ישנה חרדה מוסרית עצומה בקרב הגויים. הם חוששים שאנחנו נצליח להקים מדינה מוסרית, ומדינה שכזאת תעורר קטרוג גדול מאוד על התרבות המערבית. מדינת ישראל יכולה להוכיח כי אפשר להיות מוסריים, ולכן  כל העולם המערבי עסוק כל הזמן בלהוכיח עד כמה אנחנו רשעים ולא מוסריים, למרות שמדינת ישראל היא המדינה הצדיקה ביותר בעולם.

במשך חמישים השנים האחרונות נתונה מדינת ישראל במלחמה מתמדת עם אויביה ולמרות זאת מצליחה לשמור על משטר דמוקרטי, ושמירה על יחס הוגן (ולעיתים אף מוגזם) למיעוט עוין בתוכה. ללא כל ספק הצלחנו להיות מדינה מוסרית, מה שמעמיד בסימן שאלה גדול את ערכי התרבות הנוצרית. מסיבה זו אומות העולם לא יפסיקו לבדוק את בציציות שלנו, והן נמצאות במאמץ מתמיד להוכיח שאנו רשעים, ולעתים הם מצליחים אפילו לשכנע אותנו. ישנם יהודים החושבים שאנחנו נמצאים בארץ ישראל בגלל שנשיא ארצות הברית מרשה לנו (כיבוש = כי בוש). אבל עלינו לזכור שאנחנו פה בשביל לקיים את מצוות כיבוש הארץ. נח לנו להשתכנע שאנחנו הרשעים, כיון שהדבר מסיר מאיתנו את כובד האחריות שבהובלת האנושות ליעודה. לכן רבים טועים ואומרים שאנחנו כמו כולם, ובכך הם חוטאים לעצמם, לנו ולכל העולם.



סיום

יש אנשים שהתייאשו מעם ישראל כשהיה בגלות בגלל שראו שהגויים אינם מקשיבים. ראו שככל שמנסים יותר על מנת לתקן, זה לא הולך. אלא שהם טעו טעות גדולה. הרב קוק מסביר שההשפעה על האנושות בתקופת הגלות היא בבחינת זריעה. בגלות זורעים גרעיני תיקון עולם, והמטרה היא לקצור אותם. אך רק כאשר מביאים את הכל לגורן – לארץ ישראל, אז כל הגרעינים יתנו את פרותיהם ויוכלו להשפיע על כל העולם. במשך אלפים שנה היינו סבלנים, וכיום אין לנו יותר סבלנות. עלינו לקחת את גורלנו בידים על מנת לתקן עולם במלכות שדי.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)