הרב אורי שרקי

תשעה באב - גרוש ספרד

ה' באב התשס"ג

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




גרוש ספרד הוא אחד המאורעות הקשים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, ולכן הוא חל דווקא בתשעה באב. זהו דבר מופלא, שכל המאורעות הקשים ביותר של אומתנו חלים תמיד באותו תאריך בדיוק. זה מצוין, כיון שתופעה זו מוכיחה שאנחנו לא עזובים, ושיש מי שמכוון את המאורעות. אילו כל האירועים האלו היו מתרחשים בתאריכים שונים, היינו יכולים לחשוב שאולי הקב"ה עזב אותנו ואין שכינה בתוכנו חלילה. אבל מעצם העובדה שכולם התרחשו בתאריך מסוים, ניתן ללמוד כי הקב"ה דואג לנו גם כשהוא מכה בנו, ומכוון כל מאורע והתרחשות לתקופה הראויה לו.

המשנה (תענית ד, ו) מונה חמישה דברים שהתרחשו בתשעה באב:

חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה.

מאז תקופת המשנה נוספו עוד צרות בתשעה באב, והבולטים שבהם הם: גרוש ספרד ותחילת מלחמת העולם הראשונה. אם כן, יש מעט נחמה שכל הצרות מתרחשות דווקא בתאריך אחד, תשעה באב. בכיוון השני ניתן לומר, כי העובדה שגרוש ספרד חל בתשעה באב מלמדת אותנו כי זהו אירוע משמעותי בין הצרות הרבות שאירעו לאבותינו.



שנת ה'רנ"ב

יש לברר מה היה כל כך נורא דווקא בגרוש ספרד. באותה תקופה התרחשו מספר גרושים גדולים בכמה מארצות אירופה: צרפת אנגליה וגרמניה. אך בכל זאת לגרוש ספרד ישנו מעמד מיוחד, ונראה כי הוא היה משמעותי הרבה יותר מהגרושים האחרים. בכדי להבין את המשמעות המיוחדת של גרוש ספרד, נעסוק מעט בנושאים מטפיסיים, אבל אמיתיים, לגבי השנה בה חל גרוש ספרד. כידוע לכולם, השנה בה חל גרוש ספרד היא: ה'רנ"ב (או 1492), וזה כמובן מסביר מדוע דווקא בשנה זו התרחש גרוש ספרד.

אצל חכמי הסוד ישנו רמז שיסודו בגמרא, שמאחר וימות העולם הם ששת אלפים שנה, יש התאמה בין ששת ימי הבריאה לבין ימות העולם. המקור להקבלה זו נמצא אצל הרמב"ן, ובהמשך פותחה הקבלה זו על ידי הגר"א. על פי שיטה זו, קיים סדר בהיסטוריה שניתן לחזות אותו מראש על פי סידור מעשה בראשית. אנו כיום נמצאים באלף השישי, כלומר שהשנים: חמשת אלפים ואחד עד ששת אלפים מקבילות ליום השישי שבו נברא האדם. באופן זה ניתן לחשב מתי תקום מדינת ישראל, והגר"א אף רומז שקום המדינה יתרחש בשנת חמשת אלפים שבע מאות ושמונה (1948).

הגר"א מסביר כי במחצית הראשונה של כל אלף לא מתרחש שום אירוע משמעותי, כיון שחמש מאות השנים הראשונות של כל אלף מכוונות כנגד הלילה של כל יום מששת ימי הבריאה, והקב"ה ברא את עולמו ביום ולא בלילה [שכן ההעדר קודם להוויה – מהר"ל]. המאורעות העיקריים בכל אלף תמיד התרחשו במחצית השנייה שלו, בחמש מאות השנים האחרונות. במקרה של האלף השישי, המאורעות המשמעותיים התרחשו החל משנת ה'ת"ק, כלומר משנת 1740 ואילך.

למרות זאת, גרוש ספרד התרחש בשנת ה'רנ"ב, כמאתיים חמישים שנה לפני אמצע האלף. אלא שאם נשים לב, נראה כי השנה של גרוש ספרד היא בדיוק בחצות הלילה של הלילה שבין היום החמישי ליום השישי. זהו זמן מאוד מיוחד, זהו הזמן שבו יש הרבה חשך בעולם, אך ניתן להתחיל ולחוש כי היום הבא הולך ובא. כנקודה זו כבר עברנו את חצות הלילה, ואנו פותחים את החצי השני ומתקרבים אל היום הבא. זו גם הסיבה שבעלי נשמה זכה קמים בחצות הלילה (יש רמזים לכך בזהר ובגמרא) ועושים תיקון חצות – מצטערים על החורבן מתוך ציפייה עזה לגאולה.

איך אנשים אלה מתעוררים בדיוק בחצות? כיצד הם יכולים לדעת מתי חצות הלילה. שהרי  את שאר הזמנים ההלכתיים קל מאוד לראות: עמוד השחר, הנץ החמה, שקיעה ועוד. את כל הזמנים הללו ניתן לראות בעין, אך לחצות הלילה אין כל סימן. ישנם אנשים שנשמתם אומרת להם מתי חל חצות הלילה, כמו שהגמרא בברכות (ד.) מספרת על דוד המלך שידע מתי חצות הלילה.

גרוש ספרד חל בשנת ה'רנ"ב – באמצע הלילה האחרון, באמצע שנות הגלות ותחילת ראשית התעוררות הגאולה. היו גם רבנים שסברו ששנה זו תהיה שנת הגאולה, שכן נאמר: "מזרה ישראל יקבצנו", והמילה "מזרה" בגימטרייה – רנ"ב.



הרקע ההיסטורי

ישנה עובדה מעניינית בנוגע לגרוש ספרד. היום בו מלך ספרד – פרדיננד, חתם על גזרת הגרוש היה ה' באייר. וביום זה הוא חתם שהגרוש יתרחש בתשעה באב. תאירך החתימה לא היה במקרה. היה כאן פוטנציאל של גאולה. ההשגחה אומרת לנו, באמצעות מלך ספרד, שאפשר לבחור בין ה' באייר לתשעה באב. גאולה או גלות. יכול להיות שהיהודים שגורשו מספרד היו צריכים לעלות לארץ ישראל, אולי זו הייתה כוונתו של מלך ספרד (כמובן שהוא לא ידע זאת, אבל אולי הוא לא ראה ומזלו ראה).

מה הן הסיבות שהביאו את מלך ספרד להסכים לגרוש כל היהודים מארצו? האנשים שחיו באותה תקופה סיפרו כי הדבר קשור לניצחון הגדול שנחל באותה תקופה מלך ספרד. בשנים שקדמו לגרוש ספרד התנהלה מלחמה ארוכה בין הנוצרים למוסלמים בספרד. המוסלמים כבשו כמעט את כל ספרד למעט החלק הצפוני שלה. במהלך מאות שנים היו מלחמות רבות, עד שהנוצרים הצליחו לאט לאט לכבוש מחדש את כל ספרד. בסופו של דבר, ספרד נשלטה בידי ארבע ממלכות: פורטוגל, נאברה, ארגון וקסטיליה. שתי הממלכות האחרונות היו הגדולות מבין הארבע, כאשר בארגון מלך פרדיננד, ואילו בקסטיליה מלכה איזבלה. כאשר פרדיננד התחתן עם איזבלה קמה ממלכת ספרד המאוחדת. רק בדרום ספרד נשארה עדיים ממלכה מוסלמית – גרנדה, שהיתה המעוז האחרון של המוסלמים באירופה.

לאחר איחוד כל הממלכות הנוצריות בספרד לממלכה אחת, הצליח פרדיננד לכבוש את ממלכת גרנדה, וכך הפך את כל ספרד, ולמעה את כל אירופה לנוצרית. בעקבות הניצחון הגדול שנחל, חשב פרדיננד שהוא צריך להודות לאלילו, ואז החליט לגרש את כל יהודי הממלכה, כאות הודאה על נצחונו על המוסלמים.

במבט כולל יותר, הגרוש הסופי של המוסלמים מאירופה, היווה תפנית משמעותית ביותר בחיי התרבות העולמית. עד תקופה זו התרבות המובילה בעולם היתה התרבות המוסלמית, ואילו מכאן ואילך השלטון התרבותי עבר לאירופה ולנצרות שתפסה את מקום האיסלם. אין זה מקרה שבאותה שנה בדיוק גילו הספרדים את יבשת אמריקה. מאורע זה מסמל את ראשית ההתפשטות האימפריאליסטית של אירופה על התרבות העולמית.



רדיפות היהודים

כמאה שנים לפני גרוש ספרד, החלה פעולה אינטנסיבית של מספר כמרים נוצרים דומיניקנים נגד היהדות והאיסלם. באותם ימים היו בספרד ארבעה זרמים עיקריים: נצרות, איסלם, יהדות ופילוסופיה (אריסטוטלית). העמדות שתפסו היהודים בכל תחומי החיים (לא רק פוליטי וכלכלי, אלא גם בתחום התרבותי) איימו על הנוצרים. הם חששו שהנוצרים יקנאו ביהודים ויתגיירו, ולכן אף אסרו בשלב מסוים על היהודים להחזיק משרתים נוצרים מחשש שהם יתגיירו.

באותה תקופה החלו הויכוחים הפומביים בין נציגי היהדות לנצרות. אחד הויכוחים הידועים הוא הויכוח שהתרחש בברצלונה, כשלוש מאות שנה לפני גרוש ספרד. הרמב"ן הוזמן על ידי מלך ארגון לויכוח עם נציגי הכמרים הדומיניקנים. הרמב"ן ניצח ניצחון אדיר בויכוח, וביזה את האמונה הנוצרית. בעקבות ויכוח זה נאלץ הרמב"ן לעזוב את ספרד והוא עלה לארץ ישראל. ישנה גם גרסה לטינית של ויכוח זה ושם נאמר כי הרמב"ן הפסיד בויכוח. לאחר הויכוחים התחילה התופעה של התנצרות והשתמדות של יהודים. לפעמים מרצון, אך על פי רוב מאונס. בשנת ה'קנ"א (1391) החלו פרעות בכל רחבי ספרד בעקבות הסטה של הכמרים. בפרעות אלו נהרגו יהודים רבים, וכן רבים אולצו להתנצר. יהודי שהתנצר ואחר כך חזר ליהדותו הוצא להורג. כמה שנים לאחר מכן, שוב בלחץ הכנסיה, הוקמה האינקוויזיציה.

האינקוויזיציה היתה בית משפט שתפקידו לחקור סטיות מהאמונה הנוצרית הצרופה. בתחילת דרכה של האינקוויזיציה היא רדפה בעיקר נוצרים שנחשדו בקיום מנהגים יהודיים, אך ביהודים מוצהרים האינקוויזיציה לא נגעה. באותם שנים גם הוקם מעין מעמד חדש בספרד: הנוצרים החדשים. למעמד זה היו שייכים כל היהודים שאולצו להתנצר, או שהתנצרו מרצון. על מנת להתקבל למשרה ממשלתית או צבאית, היה על המועמד להביא הוכחות כי הוא נוצרי ישן, כלומר להוכיח כי אבות אבותיו היו נוצרים מספר דורות לאחור.

בשנת ה'קנ"א, לאחר שיהודים רבים נהרגו בפרעות (וביניהם גם רבי יהודה בן הרא"ש ועוד תלמידי חכמים), החליטו רבנים רבים לעזוב את ספרד ולהגר לארצות אחרות: נבארה, פורטוגל, נאפולי, אך בעיקר לצפון אפריקה. זו לא היתה בריחה מבוהלת, אלא יציאה מסודרת של קהילות שלמות, עם הישיבות והספריות שלהן לארצות השכנות. הגירה זו היא שהצילה בדיעבד את מורשת יהדות ספרד, כיון שרוב היהודים הספיקו לעזוב את ספרד לפני שהאינקוויזיציה הגדילה את כוחה באופן משמעותי.

אבל היו גם יהודים שהליטו להישאר בספרד למרות הרדיפות. הבולטים שבהם היו: הר"ן, בעל ה"נימוקי יוסף", רבי יוסף אלבו, והגדול מבין חכמי ספרד שבאותה תקופה – דון יצחק אברבנאל.

דון יצחק אברבנאל נולד בפורטוגל ושם היה שר בממשלת המלך. לאחר שהעלילו עליו עלילה שקרית, נאלץ האברבנאל לעזוב את פורטוגל ולברוח לקסטיליה, שהיתה אז תחת שלטונה של איזבלה לפני האיחוד עם ממלכת ארגון. שם הוא התמנה לשר האוצר בממשלת קסטיליה, ואחר כך הפך לשר האוצר של ממלכת ספרד המאוחדת. דון יצחק אברבנאל היה עשיר גדול, והיה תפארת לעמו. הוא היה גם מדינאי גדול וגם תלמיד חכם עצום שכתב ספרים רבים.



גזרת הגרוש

באותם הימים התעצמה השנאה ליהודים והרדיפות התגברו. הסיבה לא היתה רק דתית אלא גם כלכלית. שכן כל מי שנתפס רכושו היה מוחרם לאוצר המלך. לכן אשר אדם היה רוצה להיפטר ממתחרה בעסק שלו, היה מלשין עליו לאינקוויזיציה, ולמלך היה אינטרס כלכלי מובהק שאותו אדם יימצא אשם. גם כשעמדה על הפרק שאלת גרוש היהודים מספרד, אחד השיקולים המרכזיים היה השיקול הכלכלי, שכן היו צריכים לכסות את הגירעון של הממלכה.

בראש האינקוויזיציה עמד אז יהודי מומר בשם טורקוומדה, שהפך להיות כומר ושנא באופן מיוחד את מסורת אבותיו. אותו טורקוומדה עמד לפני המלך והמלכה כאשר הגיע דון יצחק אברבנאל ובידיו הצעת פשרה: שלושים אלף דוקטים של זהב בתמורה לביטול הגזרה. כאשר טורקוומדה שמע את ההצעה הוא זרק את הצלב שהיה תלוי על צווארו ואמר: את יש"ו מכרו תמורת עשרים מטבעות, ועכשיו רוצים למכור שוב תמורת שלושים אלף מטבעות. למלך ולמלכה לא היתה בררה, והם החליטו לאשר את גזרת הגרוש. לכל היהודים ניתנה האפשרות להתנצר או לעזוב את ממלכת ספרד. לאחד הגזרה לא נותרה בררה ליהודים, כיון שכוחה של האינקוויזיציה היה גדול, ולא היתה האפשרות עוד להישאר יהודי כפיח שהיה בעבר. רק בסביבות שנת 1830 בוטלה הגזרה שאין ליהודי זכות לחיות בספרד, וגזרת הגור עצמה בוטלה רק במאה העשרים. יש לציין כי הגזרה חלה על כל הארצות שיו תחת שלטונה של ממלכת ספרד באותה תקופה, גם באמריקה הדרומית וגם בהודו. אפילו בגואה שרפו יהודים.

רבים מיהודי ספרד התנצרו. מספרים שאחד מרבני ספרד החשובים התנצר, כיון שהו שמע מאחורי הפרגוד שאם הוא לא יתנצר, אזי יהרגו את כל היהודים. חלק גדול מהיהודים מת על קידוש השם, וכמובן רבים מהיהודים נאלצו לברוח מספרד. האברבנאל כותב כי כשלוש מאות אלף יהודים עזבו את ספרד תוך שלושה חודשים בעקבות הגזרה (זהו המספר הקרוב ביותר לאמת על פי ההיסטוריונים). לאחר מכן המשיכו יהודים רבים לעזוב את ספרד בתור נוצרים. דוגמא ליהודים אלו הם היהודים שהקימו את הקהילה היהודית באמסטרדם, כולם שם היו יהודים שאולצו להתנצר ואחר כך ברחו וחזרו ליהדותם.

לאן ברחו היהודים? היהודים נפוצו לכל הכיוונים. חלקם ברח ליבשת החדשה – אמריקה, חלק לצפון אפריקה, חלק לפורטוגל (משם גורשו היהודים ארבע שנים יותר מאוחר על ידי מלך פורטוגל – מנואל), וחלק ברחו להולנד ולאנגליה. מעט יהודים ברחו לצרפת, דבר שהיה מסובך מעט, כיון שבצרפת נגזרה גזרת גרוש על היהודים כעשרים שנה קודם לגרוש ספרד. היהודים שברחו לצרפת התיישבו בעיר בורדו וקראו לעצמם הנוצרים החדשים, והם הורשו לשמור על יהדותם שלא באופן רשמי.



דון יוסף נשיא

רוב היהודים ברחו לארצות שהיו תחת שלטונה של האימפריה התורכית: תורכיה, מצרים, יון וארץ ישראל. בשלב הזה מתחיל להתרקם קשר בין יהודי מערב אירופה (בעיקר בלגיה והולנד), לבין היהודים שהשתכנו באימפריה התורכית. היהודים הקימו ביניהם קשרי מסחר, ובעקבות זאת גם הכלכלה התורכית גדלה והתפתחה. כך שלא עבר זמן רב וראש הממשלה של האימפריה התורכית היה דון יוסף נשיא, שנולד בספרד, חזר ליהדותו ונהיה לראש ממשלת תורכיה. דון יוסף נשיא היה יהודי בעל מחשבה מדינית ובעל גאווה יהודית. כאשר הוא שמע שבאנקונה שבאיטליה היתה עלילת דם כנגד היהודים בחסותו של האפיפיור, הוא נתן הוראה לכל ספינות הסוחר של הצי התורכי שלא לעגון בנמל אנקונה. תוך זמן קצר העיר אנקונה ירדה מגדולתה. הוא גם ביקש מכל רבני הקהילות היהודיות לחתום על חרמות על אנקונה, אך הרבנים לא שיתפו איתו פעולה.

דון יוסף נשיא רצה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. באותה תקופה התקבצו רבנים גדולים וחשובים בארץ ישראל, בעיקר בצפת, ובהם: רבי יוסף קארו, האר"י, הרמ"ק, המבי"ט, רבי שלמה אלקבץ, מהר"י בירב ועוד רבים. דון יוסף נשיא חשב שלאחר שרב גדולי ישראל חזרו לארץ ישראל ניתן להקים מדינה. הוא אף בנה מחדש את חורבות טבריה. אין זה מקרה שדווקא אז כתב רבי יוסף קארו את השולחן ערוך, שכן ספר זה נועד להיות ספר החוקים של המדינה שבדרך. חשוב לראות כי תהליכים אלו אינם מקריים, הרצון להקים את המדינה הוא חלק ממורשתה של יהדות ספרד. יש להבין היטב מה היתה יהדות ספרד ומה הביא לחורבנה.



משמעות הגירוש

על מנת להבין מי היו יהודי ספרד, נביא לדוגמא את אחד היהודים שחיו בספרד בשנת 1000 לספירה: רבי שמואל הנגיד. שמואל הנגיד היה מתלמידיו של רב האי גאון והוא חי בגרנדה. מקצועו היה ראש הממשלה מטעם האמיר עבד רחמן השני. נוסף על תפקיד זה שמואל הנגיד היה גם יוצא בראש הצבא למלחמות, ובנוסף היה גם רופא ומשורר ומתמטיקאי ואסטרונום, וכמובן שהוא היה גם גדול בתורה, גדול הדור. אנשים מסוג זה היו מצויים בין יהודי ספרד במשך כארבע מאות שנה, בתקופה שליהדות ספרד היה גם תורה גם גדולה ומלכות. זהו תור הזהב של יהדות ספרד. גדולי חכמי ישראל צמחו שם בתקופה זו: הרמב"ן והרשב"א, הר"ן והרא"ש, הרי"ף, הר"י מיגש, אבן גבירול ואבן עזרא. אלו הם חכמי ישראל שמסרן את תורת משה בידינו, ועל פיהם אנו לומדים עד היום הזה. כעת ניתן להבין את משמעות הגרוש. הגרוש לא היה רק אסון שהומט על יחידים רבים מיהודי ספרד, אלא הגירוש גרם לשינוי בנשמת היהדות מכאן ואילך. מגירוש ספרד והלאה נראה כאילו המלכות עזבה את היהודים, ומעתה היהודים הפכו להיות מסכנים ונרדפים.

לאחר גרוש ספרד החל גם הניתוק של היהדות מהמדע והתרבות הכללית, והיהודים החלו להתרכז בתורה בלבד. רק יחידי סגולה מבין היהודים עוד זכרו כי יש בעולם גם אומנות, קבלה, פילוסופיה ופוליטיקה. כך הפך כל העם היהודי למושפל ובזוי. זה כנראה מה שחשו גם רבני אותו הדור. כל מי שמסתכל על גרוש ספרד במבט כולל יכול לראות כי מדובר כאן בשבירה מוחלטת.

גם מבחינת ההלכה לגרוש ספרד יש משמעות. גרוש ספרד מסמן את סיום תקופת הראשונים ותחילת תקופת האחרונים. הדור שבא מיד לאחר גרוש ספרד, חכמי צפת, הרגיש צורך לקבל את התורה מחדש. לכן עם שקיעת שמשה של יהדות ספרד, זורח מרכז תורני חדש בצפת העוסק בכל תחומי היהדות. הרבנים חשו שהיתה נפילה גדולה והם הרגישו צורך לחוות מחדש את התורה.

אחד השינויים הגדולים שהתרחש בעולם התורני בעקבות גרוש ספרד, הוא שהתורה וההלכה קיבלו צורה ספרותית. מה שעד עכשיו היה חי הפך להיות ספר. ספרים נכתבים רק כאשר המסורת החיה נשכחת. קהילות שלמות נעלמו, ולכן היה צורך לכתוב את מנהגי הקהילות בטרם הם ישכחו. בצפת היתה פריחה גדולה מבחינה ספרותית, אך למעה היתה שם נפילה גדולה, דברים שהיו חיים עד אז מתו והפכו לספרים. [גם בעיר סלוניקי קם מרכז גדול של יהודים שברחו מספרד, ועד למאה העשרים עוד קיימו שם מנהגים של שלוש עשרה קהילות שונות מספרד].



הסיבות לגרוש ספרד

כעת עלינו לברר מה היו הסיבות שהביאו לגרוש ספרד. אין הכוונה לסיבות ההיסטוריות, אלא מהי הסיבה לגרוש מצד ההשגחה. מצאנו סיבות עיקריות:

  1. רבי יוסף החסיד בפירושו לפרקי אבות מטיל את האשמה על הפילוסופיה. בשנים שלפני הגרוש היה מקובל בקרב היהודים לעסוק בתורת אריסטו ובמטפיסיקה. חלק מהעוסקים בתורות אלו אף דיברו בגלוי על דבקות בשכל הפועל וכדומה. הפילוסופיה החדירה ספקות באמונה הצרופה, והחלה לכרסם בנשמות היהודים. זו גם הסיבה שחלק מהרבנים התנצרו. יש מסבירים שהרבנים שעסקו בפילוסופיה החליטו להתנצר בגלל סברה פילוסופית האומרת שמי שמת אינו יכול לדבוק במושכלות, ולכן עדיף להתנצר.
  2. בספר העקדה מובא כי בתקופה שקדמה לגרוש ספרד היו צעירים יהודים רבים שנכשלו בחטא הזנות, והרבנים החליטו להתיר לבתולות לטבול. לאחר מכן היו מי שהחליטו שיש לשלם לבנות אלו ובעקבות זה בא הגרוש. כלומר גרו ספרד בא לאחר שהזנות הפכה לממוסדת.
  3. הסיבה הנכונה ביותר (כנראה) היא זו שמביא רבי אברהם אזולאי, סבו של החיד"א. הוא טוען כי מרוב גאווה ושררה שהיתה ביהודים הם חשו כאילו ספרד היא ארצם. הם ישבו בבתים מפוארים והיה להם עושר גדול, עד שדברים אלו גרמו להם לשכוח את ירושלים, ובעקבות כך באה גזרת הגרוש.

בעל ה"משך חכמה" על התורה (פרשת בחוקותי) כותב:

כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נוכריה יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואחר כך יתעורר בהם רוח אלוקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם. ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור להוסיף מה להתגדר נגד אבותם. מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה, עוד מעט ישוב לומר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקתא ולא יליף מתקנא (ירושלמי מועד קטן ב-ב), יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם, ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים. אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, לשונו שפת קודשנו ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים, ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קודש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה', יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול אשר כבר נשכחה. ובזה יתקיים ויחזק אומץ, כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד.

אותה סיבה שהביאה לשואה במאה העשרים, גרמה גם לגרוש ספרד כארבע מאות וחמישים שנה קודם לכן זוהי הסיבה המרכזית שהביאה לגרוש ספרד.



שארית הפליטה

מה נשאר מיהדות ספרד המפוארת? למרבה הפלא, רבים מהיהודים שברחו מספרד וצאצאיהם הגיעו למשרות רמות בארצות אליהן נמלטו. הזכרנו כבר את דון יוסף נשיא בתורכיה. ראש ממשלה נוסף שהיה מצאצאי מגורשי ספרד הוא בנימין ד'יזראלי שהיה ראש ממשלת אנגליה. יהודים רבים גם השתלבו בתנועות המהפכניות במערב אירופה, והם השפיעו על השגת האמנסיפציה ליהודים, והיו גם שותפים למהפכה הצרפתית. גם באמסטרדם התגוררה משפחה של יהודים ממגורשי ספרד שמתוכה יצא ברבות הימים הפילוסוף האפיקורס ברוך שפינוזה, מייסד אירופה החילונית. ניתן לראות כי גרוש ספרד הביא לרווח גדול אצל עמי אירופה, היהדות הפרתה את מחשבת העמים. למעשה ניתן לומר כי גרוש ספר הוליד את הרנסנס באירופה ובעקבותיו את המודרנה של ימינו.

עוד דבר שהשתמר לאחר גרוש ספרד הוא השפה הספרדית של המאה החמש עשרה - הלדינו (או אספניולית). למעשה חוקרי השפה הספרדית נעזרים לא פעם ביהודים דוברי לדינו על מנת לחקור את הספרדית העתיקה.



סיום

גירוש ספרד הוא אחד האירועים הקשים ביותר שעבר על עם ישראל. הוא שבר כמעט לחלוטין את המרכז הגדול של התורה ואת הזהות היהודית הגאה. לא נותר דבר מן הממלכתיות היהודית והעם היהודי הפך להיות שפל ובזוי. היה רק יהודי אחד שאצלו שרד משהו מן הלאומיות היהודית שלפני גרוש ספרד: בנימין זאב הרצל, שהיה נכדו של החזן בקהילתו של רבי יהודה אלקלעי בסרייבו, ושהיה צאצא ישיר של רבי יוסף טייטיצ'אן, מגדולי חכמי סלוניקי וממגורשי ספרד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)