אחריות הורים ובחירה חופשית של ילד

י"א בטבת תשס"ח

שאלה:

הובא בעיתון הישובי בנוקדים במאמרו של הרב, הסיפור הבא:
"אדם אחד בא לרב ואמר לו שהילד שלו לא בסדר, הוא עושה הרבה שטויות.
אמר לו הרב: ומה אכפת לך?
אמר האב: אני רוצה לדעת איפה טעיתי.
שאל הרב: האם אתה מרגיש אחראי לכך שהוא יהיה צדיק או רשע?
אמר לו האב: כן.
אמר לו הרב: האם אתה מאמין בבחירה החופשית?
אמר האב: כן.
אמר הרב: אם אתה מאמין בבחירה החופשית, אינך אחראי."

כששאלתי את הרב של הישוב, הרב ירון דוראני, הוא שלח לי "את הסיפור הזה שמעתי מהרב אורי שרקי שליט"א"

דבר ראשון רציתי לשאול האם מקור סיפור זה הוא אכן ממך?

גם אם אינך מקור הסיפור הייתי שמח אם תוכל להביע דעתך על הערותיי על הסיפור:

לדעתי, הסיפור הזה מזיק להורים, ומזיק לתפיסה החיובית של דמות הרב.

א. איזה מין תשובה עונה הרב "ומה איכפת לך?" – זה הבן שלו, הוא רוצה בטובתו, הוא רוצה לחנך את הבן שלו לעשות מעשים טובים – ככה רב צריך לענות לאבא שכואב על הבן שלו שסר מן הדרך הטובה?!!!!

ב. לאחר שהאב אומר "אני רוצה לדעת איפה טעיתי?" הייתי מצפה מהרב להגיד לו שלא ירגיש אשמה שהוא טעה, כי הרי לכל ילד יש בחירה חופשית. והייתי מצפה מהרב שיסביר לאבא שהוא צריך להפוך את שאלתו לכיוון החיובי – האבא צריך לשאול "מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לעזור לבן שלי לעשות טוב?".

ג. הרב בסיפור קובע "אם אתה מאמין בבחירה החופשית, אינך אחראי (שהבן יהיה צדיק או רשע)" – אני מתנגד לקביעה זו. האבא אחראי לעשות כל מאמץ שהבן יהיה צדיק. אני מסכים שאם הוא לא הצליח – אז אולי הוא לא ייתבע בבית דין של מעלה. אני תמה מה המקור לקביעה זו, שהרי כל מצוות החינוך הוא כדי להביא את הילד לבחור בטוב.

משתמע מהסיפור הזה, שלהורים לא צריך להיות איכפת אם הילד שלהם מתנהג "לא בסדר ועושה הרבה שטויות" ואין עליהם אחריות לחנך את ילדיהם להיות טובים.

האם זה המסר שראוי להעבירו לציבור?


תשובה:

אכן הסיפור הוא שלי, מדובר היה באימא ולא באבא. שכח הרב לציין שבעקבות השיחה הזו השתפר מצבו של הילד. ולגופו של ענין. אחד מהגורמים לכשלון בחינוך הוא אי האמון שההורה נותן בעצמאותו של הילד מבחינה מוסרית. כל עוד אני סבור שהאחראיות על היותו צדיק או רשע מוטלת עלי אני משדר באופן סמוי לילד שהאחראיות איננה שלו, וזה נותן דרור ליצר הרע.

א. אציין שהביטוי "ומה איכפת לך" איננו תשובה כי אם שאלה, שמטרתה להביא את ההורה להכרה ברורה של מערכת הנתונים של יחסיו עם ילדו.

ב. בדיוק על נושא זה נסבה השיחה. מה שעליו לעשות הוא לתת אמון בבנו. כשהבן מרגיש שלא מאמינים בו, הוא חש שאינו רשאי להצליח כי אם יצליח יסתור את המסר שקיבל מהסמכות ההורית.

ג. התפקיד של החינוך הוא למסור בידי הילד את כל הנתונים שיאפשרו בחירה נכונה, אבל זו תלויה בסופו של דבר רק בו, כך לפחות לפי אמונת היהדות. פעמים רבות מסתתרת מאחורי הדאגנות של ההורים עצת היצר הרע של שתלטנות המשתקת את יכולת ההתבגרות הנפשית והמוסרית של הילד.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)