הרב אורי שרקי

המלחמה

תשנ"ח

סיכום השיעור בישיבת תורת החיים בגוש קטיף, תבוב"א - עוד לא עבר את העריכה של הרב





חז"ל רמזו בתפילה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

כלומר, השלום כאן עלי אדמות איננו דבר טבעי. המלחמה היא בטבע החיים, דבר מוכרח. זהו דבר לא ברור - מדוע האדם שהוא נזר הבריאה עסוק בלהרוג את בני מינו?! חיות אף פעם לא תהרוגנה את בני מינן (למשל: חתול הורג עכבר, ברדלס - איילות וכד'). מבין חכמי ישראל שעסקו בנושא המלחמה כמשנה סדורה ומלומדה היו- הרמב"ם והרב קוק.

מס' פילוסופים עסקו בנושא המלחמה:

א. קרל פון קלוזניץ. גרמני, חוקר מלחמות. הוא טען שכאשר יש ניגודי אינטרסים המלחמה פורצת. המאבק הוא על משאבים. חזקים חומדים משאבים שיש לחלשים.

ב. ניטשה - טען שהמלחמה בונה ומחשלת. גישתו למלחמה היתה חיובית.

ג. עמנואל קנט - חשב שניתן להביא לעולם שלום על ידי: "מאזן אימה" - כלומר, שהעמים יפחדו לצאת למלחמה כאשר כלי הנשק יהיו יותר אפקטיביים וכן - אם תהיה תלות הדדית כלכלית בין העמים. אם מגיעות סחורות ממקום אחד לשני, הם לא יסתכסכו ביניהם.

מה שקנט לא לקח בחשבון היה: שתמיד יש מקום לסכסוכים קטנים וכן שישנם פשוט משוגעים שגם מאזן האימה אינו מפחיד אותם.

ד. אפלטון - בני האדם רעים. לאדם יש טבע רע ומשום כך הוא יוצא למלחמות. הסבר זה קרוב לגישתה של היהדות. גם אחרי מלחמת העולם הראשונה אמרו באירופה שיותר לא תפרוצנה מלחמות...

הרב קוק: בתקופת מלחמת העולם הראשונה בלונדון (באותה העת הוא כתב גם את "ריש מילין") עסק הרב רבות בשאלת המלחמה. (רואים כאן את יד ההשגחה העליונה: ממש באותו הזמן היה דיון בנוגע להצהרת בלפור. הרב יצא בקריאה גדולה שלעם ישראל מגיעה מדינה. רבנים אנטי ציוניים ניסו לשכנע את הוועדה שלא יצהירו עבור מדינה לעמ"י, כמו כן חששו חוגים יהודיים מתבוללים למעמדם. בגלל המלחמה הרבנים הללו לא יכלו להגיע לאנגליה בגלל אזרחותם הגרמנית, זה יצר מצב שהרב קוק נסע והשמיע דבריו באוזני הוועידה, דבר שהביא להתקדמות משמעותית שהביאה להצהרה).

עמ' טו' פיסקה ה':

"הכבישה המוסרית ("איזהו הגיבור הכובש את יצרו") שעל פי התרבות החולונית (החילונית) ששלטה הרבה על העמים העיקה על ליבם": הרב האשים את העמים האירופאים באחריות למלחמות.

"והרבה מידות רעות, חליים וקצפונות נצברו במעמקי נשמותיהם" - לכן צריך היה למצוא דרך להוצא מדי פעם את הדחף להרע בצורה שתהיה מותרת מבחינה מוסרית.

מסקנתו היתה שככל שהרמה המוסרית עולה, יש יותר סכנה למלחמה: "והם יוצאים מחרצובותיהם ע"י המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות הנאותה יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת". המוסר האירופאי נכפה על העמים על ידי הנצרות. מכיוון שבמלחמה הכל מותר, משתחררים בה מהלחץ של הדרישה המוסרית. לעומת זאת - בכל מלחמה יהודית נעשה חשבון מוסרי לפני שיוצאים למלחמה.

הרב מלא אופטימיות ("עדיין כעת"): ניתן להציל את העולם ממלחמות, אך צריך מאמץ כי הנצרות אולי מחנכת לערכים יפים, אך היא לא מצליחה לרומם את בני האדם כפרטים. עובדה מחויבת המציאות. עמ' טז', פסקה ח': "הארג הרוחני והמעשי (התרבות האירופאית), אשר בציביונו ההווי (העכשוי) לא יכול היה לעצור, עם כל תפארת חכמתו, בעד שפך דמים רבים ובעד חרבנו של עולם בצורה איומה כזאת, הרי הוא מוכיח על עצמו, שהוא פסול מעיקרו".

אותו האיש שאמר שאין להתגרות ברשעים, ובמקום זאת "אהבו את שונאיכם", כשלכאורה אין חסד גדול מזה, למעשה הפקיר את המציאות בידי הרשעים. מה שאין כן אצלנו, שעל ידי התורה נתנו לנו פתרונות מעשיים ומציאותיים לשנות את העולם.

מהו הפתרון? מצויין בפסקה ט': "בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית". א"כ, הפתרון למלחמות הוא הקמת מדינת ישראל. מה הקשר? אם יש מדינה לעמ"י, הרי שיחד עימה נבנית התרבות הישראלית, שתוכל להשפיע על האנושות, והיא שתכפה על אומות העולם את השלום המוסרי מבפנים.

נשאלת השאלה: הרי מדינה יהודית עלולה ללמד את הגויים משהו שהוא לא כפי מידתם. התשובה היא: איננו באים לתת שיעורים לגויים, אלא לבנות את עצמנו. מתוך כך כל גוי יקח את מה שהוא שצריך "ויורנו מדרכיו", לא את כל דרכיו. אם כך, יכול להתקיים מצב שבו גוי יאמץ את רוב מצוות התורה ,אולם לפי מידתו. הרמב"ם טוען שגוי לא יכול לקיים מצוות. גוי= מי שלא קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, לפיכך, בן נח יכול להוסיף ולקיים את שאר המצוות.

יש פעמים שהעולם מלא אכזריות יתר על המידה, עד שאין לנו סיכוי לעמוד מולו. במצב כזה אין ברירה, אלא לוותר. הגמרא אומרת בסנהדרין: "משרבו שופכי דמים בישראל בטלו דיני נפשות". מדוע? יש בכך סימן שאנשים לא נרתעים מהסנהדרין. לכן יצאה לה הסנהדרין וישבה בחנויות. ישנם מצבים שבהם אנחנו מוותרים. כלומר, ישנה חולשה מועדת בעם ישראל. המהר"ל מסביר זאת בקשר ל"יעקב" ו"ישראל": בכל פעם שאנו עלולים להצליח מבחינה פוליטית, יש משהו שגורם לנו להכשיל את עצמנו. (לכן התקופות שבהן הצלחנו פוליטית היו מעטות).

" עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבוא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלי רשעות וברבריות - זהו הזמן שאליו אנחנו מקוים. "אנו אוהבים יותר את האוירה של בית המדרש ולא את האוירה הפוליטית. עלינו לדעת שזה נצרך. הרב ממשיך ואומר: "מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכוחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: "הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת" - הרב אינו הראשון שאומר זאת. כבר רש"י בתורה אמר זאת. הקריטריון של נתינת הארץ הוא קריטריון מוסרי: "ונתנה לאשר ישר בעיניו". (רש"י בתחילת בראשית). משמעו, דורנו זה – סימן שהוא ישר. הצדיקים והחסידים פעם לא היו ישרים ולכן מדגיש רש"י: "בעיניו!". הקב"ה יחליט מי ישר בעיניו ומי לא. המאפיין את דורנו זה היא הכפירה. זה אומר שבכפירה יש משהו נכון - נטיית הנפש שלא מקבלים כל דבר בפשטות, בלי הוכחות. האדם רוצה את האמת בגדלותה . יש מאוד להבין זאת: יש זכות עצמית בהיסטוריה שלנו שמצטברת בנו עד אשר נוצרת בתוכנו זכות עצמית גדולה שמביאה לגאולה. היא גם זאת אשר מביאה לכפירה. בעמ' קמב', פסקה יג': כשאתה חזק מספיק כתוצאה מהזכות העצמית - אתה מנסה להבין את הכל ומגיע עד לכפירה.

פסקה ג': "העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלוקית הברורה". היכן רואה הרב את ההתבסמות הזאת? הלא הוא כתב זאת בזמן המלחמה! ההתבסמות הזאת קימת מאז המהפיכה הצרפתית - לשיוויון וטוב.

פיסקא א': הסופר חיים באר אמר שהעריך את הרב עד שקרא את המשפט הבא: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח". הוא התקשה משום שצריך היה להוסיף את המילה "גם" בתחילת המשפט. גם כשיש מלחמה בעולם מגיע משיח. (אולם אם אפשר, אזי מתקנים את העולם גם ללא מלחמה. לעיתים אין ברירה, אלא לכלות את הרוע באופן ישיר). השם מקדם את העולם בהתאם לאופן שבו בני אדם פועלים. למלחמה יש ערך ויסוד משיחי ומשהו נפתר על ידי המלחמה.

ההוכחה לכך: פסקה ד', בה אומר הרב: "לולא חטא העגל, היו האומות יושבות א"י (עמי כנען) משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם השם הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח" ובעתיד: "חטא העגל יימחה לגמרי... והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה".

ומה עם המסכנים הנהרגים במלחמות? על כך עונה הרב וזאת מן הקבלה, שיש בעילוי הנשמה איזו הארה מיוחדת.

(פיסקה א'):

"היחידים הניספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת. עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בניין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה, ככה תגדל הציפייה לרגלי משיח שבה.

מלחמה עולם של עכשיו (המלחמה הראשונה) ציפייה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התיישבות ארץ ישראל".

מה הרווחים שיצאו לעולם ממלחמת העולם הראשונה?! רק "הצהרת בלפור". כל מה שהושג בסהכמים שאחר המלחמה התפורר מהר מאוד.

לסיכום: רק דרך המלחמות - הוא זורע צדקות ומצמיח ישועות. דרך ההרוגים והפצועים - הוא בורא רפואות.

ה' הוא "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית": יש התחדשות באנושות על ידי העדר הקודם להוויה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)