הרב אורי שרקי

יום ירושלים - סיכום שיעור

סיכום, מתוך שיעורים בישיבת תורת החיים בגוש קטיף, תבוב"א - עוד לא עבר את העריכה של הרב




עולם ,שנה ,נפש.

כל מציאות נחלקת באופן קלאסי לשלוש קטגוריות: מקום,זמן וזמן של נפש האדם. כל אדם יכול להיות רק במימד אחד באותו זמן ולכן ענין זה מכביד ומתסכל. חלוקה זו מביאה לחסימה בין שפע האינסוף שהאדם אמור להיפגש עימו לבין יכות האדם לקולטו.

זמן ומקום בלתי מוגבלים. המתאבדים יוצאים מן החלוקה הזאת, אך הם מתחמקים מן ההתמודדות.

ארץ ישראל מכונה : "ארץ הצבי" מכיוון שהיא מסוגלת להכיל יותר ממה שגלוי בה. בירושלים שבא"י מעולם לא אמר האדם שצר לו המקום. בבית המקדש היתה העזרה שבה היו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ובתוך קודש הקודשים שבעזרה - עמד הארון ,שמקומו אינו מן המידה (רוחבו כרוחב הקודש). מגיעים, איפא, לנקודה במרחב הפיסי שאינה תופסת מקום במרחב.

זמן, הפותר את שאלת הזמן המוגבל, הוא זמן יום הכיפורים. ביום זה ניתן לחזור לאחור בזמן ולכפר ולתקן מעשים שהיו בעבר. מה שהיה הופך להיות מעבר לעתיד (וא"ו ההיפוך המציינת היפוך עבר לעתיד. לא נמצאת בשום שפה,פרט אולי לכנענית).

הנפש הבלתי מוגבלת - הכהן הגדול, הנושא על חזהו חושן המשפט המסמל את כל השבטים. הוא גם מתוודה על השעיר לעזאזל בלשון כלל ישראל: "אנא ה' חטאו, עוו, פשעו עמך ישראל". מכיוון שהפרטים כלולים בו הוא מסוגל להתוודות עבורם.גם בשלושת הרגלים יש זמן אינסופי.

1. כ"ח באייר - בתאריך זה פרצו הצנחנים לכותל ובכו לידו. הם חוו שם חוויה כלל – ישראלית ובכו כחלק מכנסת ישראל.

2. הרב קוק חגג את היום הזה כיום עלייתו ארצה. הוא ידע שהשם הוליד אותו לתפקיד של ברור מגמת הקודש בתהליך החילונות. זהו היום של תחילת גילוי האורות של הגאולה.

3. כ"ח באייר - יום ההילולה לשמואל הנביא ,שהיה הנביא של ירושלים. שמואל ישב בניות ברמה - עוסק בנויו של עולם (עסק בתכניות של בית המקדש). הוא הקים את מלכות בית דויד שמשכנה בירושלים. יום ירושלים הוא יום ההילולא לכב' שמואל הנביא.

4. שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לא"י: בית המקדש, מלכות בית דויד, עמלק. בשלושת הדברים הללו עסק שמואל. יום כח' באייר – יום הניצחון של בני ישראל על עמלק.

5. כח' באייר - יום המסוגל לגאולה על פי הגר"א. הגר"א אמר לתלמידיו שכל ימי העומר הם ימי דין, אך יש שניים שהם מסוגלים לגאולה בגלל הניסים שהתרחשו בהם, שלא יתכן שהם הגיעו מצד הסיטרא אחרא: כ' ומב' בעומר: ה' באייר וכז' באייר.

6. כ"ח באייר - חלק מגילוי המלכות. השבוע האחרון של ספירת העומר הוא כנגד המלכות, לכן מתאים שהיום הראשון של השבוע של המלכות הוא חסד שבמלכות. יום לפניו – כ"ז יסוד במלכות. יוצא על כן שלא בגלל המאורעות התאריך מתקדש, אלא התאריך מקדש את המאורעות.

7. ה"זהר" אומר שימי העולם מתחלקים לששה כנגד ששת ימי הבריאה. האלף השביעי - כנגד השבת. "שית אלפי שני הוי עלמא". שנת תשכ"ז - היא השנה שבה אפשר לחוש בקדושת השבת.

8. ירושלים הינה מדד למצב האנושות:

רוב הזמן ירושלים מחולקת כיוון שהאנושות מחולקת. היום שתי האוכלוסיות מאמינות באל אחד ושתיהן רוצות בטריטוריה אחת.

לאברהם הובטחה ארץ כנען ולכן הוא מסר את כל מה שלא היה כנען (לוט ישב מדרום ועד סדום). חלוקת הארץ התבצעה בבעל חצור שממנו ישנה ראות עד החרמון ,הים התיכון וים המלח. זאת היתה טעות מצידו של אברהם לחלוק ולכן הקב"ה אמר לו שעליו להלחם עליה ולא יוכל להתחמק מאחריות זו. מלחמתו הגדולה הסתימה בכך שהוא הפך להיות שליט מדיני עד דן, אך בעמק קידרון (עמק שווה, העמק שבו הושוו המלכים) הוציא אליו מלכיצדק לחם ויין. פרושו, שאברהם לא שלט בירושלים. היא נשארה בגבול שבין אברהם למלכיצדק. לאברהם היתה חולשה בהפעלת שלטון פוליטי כדי לגלות את שם השם בעולם.

בימי יהושע - לא היה תאום בין השבטים (יהודה ובנימין) . אמנם, ירושלים היתה בנחלת שבט בנימין, אך נכבשה על ידי היבוסי לפני כן (סדר האירועים: כיבוש ירושלים על ידי שבט יהודה, כניסת היבוסי לעיר,כיבוש חלקי של ירושלים בידי שבט בנימין). חלק מהר הבית נותר שייך לשבט יהודה.

דויד המלך כבש את ירושלים והיא הפכה להיות בירתו. בסוף ימי דויד היתה מגיפה, דויד קנה את גורן ארוונה הנמצא מעל העיר והקים שם מזבח. ארוונה נקרא מלך: למרות אחדותה של האומה, רק המגיפה יצרה את הקונצנזוס המתאים לקניית העיר וכנראה כל שבט נתן חמישים שקלים.

יהודה המכבי - ביקש מחייליו שבזמן שהוא ממשיך להקריב קרבנות, הם יירו חיצים על המצודה (החקרא) כדי שיפסיקו החיילים היוונים והמתייוונים שיושבים במצודה לירות עליהם אבני בליסטראות. החקרא נשארה עשרים שנה מלאה בחיילי האויב על הר הבית, מכיוון שהיה הסכם אספקה הומניטרי שאיפשר מעבר של שיירות אספקה. רשמית, יהודה עדיין היה משועבד ליוונים. שמעון המלך, אחיו של יהודה – סילק מהמצודה את הזרים והומלך בידי כל עמ"י.

הנביא זכריה מתאר בפרק י"ד פסוקים א - כא, את הקורה בירושלים. (נא לפתוח ולעיין). הנביא אומר שהיום שבו תכבש מחדש ירושלים, כל העם יהיה מאוחד סביבה: ברגע שתתחיל הגאולה תהיה מלחמה ותוצאת המלחמה תהיה חלוקת העיר. זו תהיה חלוקה טריטוריאלית, כשרוב העיר תהיה תחת שלטון עם ישראל - כך קרה במלחמת השחרור.

מכיוון שהגאולה תהיה איטית, גם הכיבוש מחדש של העיר יהיה בשלבים וממילא היא תחולק. (היו שלושה נסיונות לכבוש את העיר העתיקה ושלושתם נכשלו).

מס' שבועות לפני "מלחמת ששת הימים" היתה מלחמת האחדות הלאומית.

הנבואה אומרת שצריך שבאזור הר הזיתים יהיה גיא גדול בין צפון לדרום בעתיד חלוקה זו תסמן את תחילת תחית המתים. על קו החלוקה הזה ישנן כיום ארבע כנסיות העתידות להתבקע, אמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)