הרב אורי שרקי

שאלת החינוך

"עולם קטן", מרחשוון תשס"ח




בימי מרן הרב קוק זצ"ל עמדו לבחירת ההורים שתי מערכות חינוך מבחינת עולם הערכים. מחד גיסא עמדו אלו החפצים בלימודי הקודש בלבד, מתוך ההכרה שאלה הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. לעומתם ניצבה מערכת החינוך הדתי-מודרני, הגורס את ההשתלבות בתרבות הזמן, ומתוך כך דרשה שבצד לימודי הקודש יהיו גם לימודי חול. ההצדקה המרכזית לדרישתם של אלה האחרונים היא שלימודים אלה מכשירים למלחמת החיים. לעומת אלה האחרונים השיב הרב שמלחמת החיים בישראל נמצאת תמיד במדרגה שניה לעומת התוך של החיים ושלכן תקוות החיים לישוב החדש תקום דווקא מהחינוך הישן. יחד עם זאת תמך גם במערכות המתחשבות ב"דרישות החיים הצודקות".

מה שלא היה קיים בימי הרב זצ"ל הוא מערכת חינוך הבנויה על אידיאל הקודש של לימוד החול לא בשביל התועלת האישית כי אם משום שהוא חלק אינטגרלי של מהלך דעת ה' ומתוך שהוא חלק ממשימת התחיה הלאומית. אמנם שאיפה זו מופיעה בתורת הרב, אך לא היה לה ביטוי ממוסד בשטח החיים, ולכן לא דיבר עליה בתור אופציה מעשית. בימינו מהלך הגאולה הולך ומתקדם ועמו הדרישה לאיחוד הקודש והחול (אגרת א-מא). עלינו אם כן, להישמר מהסכנה שבגלל שסקירת החול השטחית מבקשת לבלוע את הקודש, יתחזק בחוגי הקודש חפץ ההתבדלות (אגרת תשמ"ח). הגיע הזמן למערכות המחנכות לאחדות הנפש ולאחדות הקודש והחול, אף על פי שיש דירוג והפרשי חשיבות ביניהם, לעומת הדואליות השוררת בישיבה התיכונית.

נשמעת לפעמים הטענה שאמנם אין לנו דבר נגד החול אך יש לבנות את קומת הקודש תחילה, ובודאי בגיל צעיר. המשמעות המעשית של עמדה זו היא שהעיסוק באיחוד הקודש והחול יידחה לשנים שאחרי הלימוד בישיבה הגבוהה, שבודאי אין להכניס בה לימודי חול, כשעול פרנסת המשפחה מוטל בכל כובדו על האדם, שעוד זקוק לבסס את מעמדו ב"עולם התורה". כך נשארת השאיפה עניין שבתיאוריה, כשבינתים מתפתח ניכור נפשי אל החול, ומתוך כך גם לציונות הממשית, הנושאת אותו בתור משימה של גאולה. עקב כך נוצר מצב פרדוכסלי, שדוקא אותו ציבור שממנו צריכה לצמוח המנהיגות הרוחנית-תרבותית של האומה, תלמידי הישיבות, עומד מחוסר כל ידיעה באותה תרבות כללית שעליו לקדש, ומול הציבור הישראלי המתורבת שעליו לרוממו. אין פלא שבמצב כזה מתעמק הקרע באומה, כשכל צד מרגיש מאוים על ידי הזרות שהוא חש בצד שכנגדו.

דוקא הגיל הצעיר, שנות התיכון, שבהן מתעצבות דמותו והשקפת עולמו של האדם, הן אלה שבהן יש ללמד את מלוא הרוחב של עולמו של הקדוש ברוך הוא, להרחיב את אופקי הקודש על ידי ברכת החול. מתוך כך ההתמסרות אל הקודש תהיה מתוך גדלות נפש הכוללת את כל מרחבי החיים (ישראל ותחיתו, טו), ותהיה תורת ה' תמימה ומשיבת נפש.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)