הרב אורי שרקי

בהעלתך - פסח שני

סיכום השיעור - עוד לא עבר את הגהת הרב




  1. התורה אמרה במפורש שהפסח הבא רק לאחר הכניסה לארץ: (ספר שמות פרק יב) (כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת:

  2. אנו מוצאים 3 פסחים: במצרים, במדבר וביהושע בכניסה לארץ.

  3. למה במדבר באופן חד פעמי נצטוו לעשות פסח? מה זה אומר לבני ישראל?

  4. את חג הסוכות לא עשו במדבר, למה עשו את חג הפסח?

  5. כדי שיהיה פסח שני נצטוו לעשות פסח ראשון!

  6. יש פה תמיהה גדולה! מה קרה לאנשים שהיו טמאים, שכל כך נלחצו? (ספר במדבר פרק ט) (ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: (ז) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם:

  7. אנוס פטור. אכילה ביוה"כ, חזיר לחולה, ועוד. לא מצאנו יו"כ שני, סוכות שני, אין מועד ב' למצוות!

  8. הפסח הזה היה חשוב במיוחד שהרי היתה הוראת שעה לעשות אותו, והם הרגישו שהם חייבים להיות שייכם למאורע הזה.

  9. למה היה צריך שבתוך חודש יעשו עוד פסח? שיעשו פסח בחודש שבט, או בכלל בסוכות (אם זה לא אביב אז מה הדחיפות?).

  10. הם פחדו מאד שיגיעו לחג השבועות של אותה שנה בלי פסח.

  11. חג השבועות זה חג מתן תורה, אם עכשיו בני ישראל עושים את הפסח זה אומר שהם יעשו השנה את חג השבועות - שבועות זה חלק מחג הפסח. שבועות זה המשכו של פסח: "וספרתם לכם ממחרת השבת" אין לחג הזה תאריך - הוא קשור ל-50 יום מפסח. החשש שלהם היה שהם יגיעו לשבועות בלי לצאת ממצרים. זאת אומרת שהם יקבלו את התורה בלי לאומיות. מה זה? הנצרות = מינות. תורה בלי יסוד לאומי זה מוציא אותם מכלל ישראל.

  12. למה היה צורך לעשות פסח במדבר? בגלל שנתחדשה הוויה חדשה - של ישראל במדבר - שנה שלימה היה העם במדבר, והיה חשש שמא אפשר להיות ישראל מחוץ לארץ ישראל - כלומר שהזהות הלאומית של ישראל יכולה להתקיים במדבר. לכן מזכירים להם את יציאת מצרים שמטרתה הכניסה לארץ כדי שלא יתפתו לומר שיש תורה בלי כניסה לארץ. עד יציאת מצרים הם ידעו רק מטרה אחת ליציאה – כניסה לא"י.

ספר שמות פרק ג

(ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

ספר שמות פרק ו

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':

  1. לכן האנשים הטמאים אמרו: אם זה יהיה ככה אנו נהיה בני דת אחרת - דת שמקבלת את התורה בלי לצאת ממצרים. לכן היה הכרח מבחינתם למצוא פתרון לבעיה.

  2. בהגדה של פסח אנו אומרים: וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם, וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

משפט תמוהה. הרי מצוות ספור יציאת מצרים זו מצווה! אזי גם הרבנים צריכים לקיים מצוות ולספר ביציאת מצרים! מה הם פטורים מקיום מצוות?! אלא שהם עלולים לחשוב שמי ששמח ביציאת מצרים זה עמי הארצות, שלהם קשה השעבוד, והם היו מתפתים לחשוב שטוב שהמדינה תהיה ביד פרעה שהוא יטפל בכל הענינים של הצבא והכלכלה, והם ישבו ללמוד תורה, מה זה משנה אם זה במצרים או בכל מקום אחר?

לכן באה פסקה זו לומר: אין תורה בלי יציאת מצרים. לכן אמר להם ה' לעשות פסח במדבר.

  1. אם לא היו אנשים שמתלוננים? הרי שגם אז זו הייתה מצוות עשה מהתורה. למה המצווה הזו ניתנה באופן זה, והיא לא נזכרת לא בפרשת אמור ולא בפרשת פנחס?

יש פה מועד דאוריתא שנולד דרך האומה.

יש יוזמות כאלו שבאות מן העם ומחדשות מצוות דאורייתא.

למה יש מצוות שבאות מכח האומה?

פסח ראשון - חרות שעשה הקב"ה "אשר פסח על בתי בני ישראל" זה מאד פוגע, מעליב. אני צריך לעזור לך אבל אתה אל תֵעָלֵב - שאין לך זכויות. זה מוחץ אותנו.

הרפואה - פסח שנעשה מיוזמתנו - פסח שני - ודווקא בחודש אייר ר"ת ני יי רופאך".

בחודש אייר זה החודש השני - חודש איר הוא החודש המעותד לגאולת ישראל ע"י עצמם.

  1. לכן ראו תלמידי ר"ע להביא את העצמאות לישראל דווקא בתקופה זו של השנה. זה נכשל נהפך לאבל, אבל חודש בדורנו ולכן חזרה השמחה למקומה.

  2. פסח שני באמצע פסח ושבועות ויש בו קדושה של שני החגים

  3. ההתר לא לעשות קרבן פסח: (ספר במדבר פרק ט) (ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לה':

(יג) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא:

ישנן 2 אפשרויות לא להיגאל. מה התרוץ שיש לעם ישראל לא להיגאל?

1) דרך רחוקה - גלות, עיכוב טכני - מה אפשר לעשות הגויים לא נותנים.

2) טומאה - החטא - יש עיכוב דתי. אנו עדיין לא ריצינו את כל החטאים שבגללם התחייבנו גלות.

"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ" אין לו חטא - הוא דתי, ובדרך רחוקה לא היה - אין עיכוב מצד הגויים - הוא בארץ. "וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח" הוא לא חפץ בעצמאות המדינית זה נורא! הוא מכרית את עצמו מן האומה.

  1. מה קורה כשאדם איננו חפץ בגאולה - כל זה הקדמה לחטא המרגלים. היה חשש שמפני השהייה הארוכה במדבר למעלה משנה, תתהווה בישראל אידאולוגיה חדשה שתעשה אידיאל מן המדבר מן הגלות.

  2. באלו מקרים משה לא יודע את התשובה בהלכה: אותיות מנצפ"ך: מקושש, נוקב צלופחד, פסח שני, כזבי. אבל גם ארון של יוסף, מנורה, מחצית השקל, איך להשיב לבני יוסף - כל המקרים קשורים ביוסף.

האנשים שהיו טמאים - נושאי ארון יוסף.

צלפחד - משבט יוסף (מנשה).

קרובי משפחת צלפחד - מבני יוסף.

פנחס - מבני פוטיאל שעבד אבי אמו ע"ז או מבני יוסף שפטפט ביצר הרע...

מקושש - צלפחד עצמו.

מקלל - משבט דן. דן זה יוסף בריבוע. דן נולד כדי שיוסף ייוולד. דן זה הגרסא המוקדמת של יוסף.

מנורה - מה שמאיר לאומות העולם זה יוסף.

מחצית השקל - המנוף הכלכלי זה יוסף.

יוסף זה הכח הלאומי, ואילו משה הוא נותן התורה.נותן התורה זה מלמעלה למטה, אבל יוסף זה מלמטה למעלה זה הכח של תורה שבע"פ.זה מכח האומה זה הגבול של תורת משה. הם היו בני יוסף הם משיח בן יוסף הם הכח הלאומי. משה נותן התורה זה כח חיצוני - הוא גדל בחוץ ובא מבחוץ

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)