הרב אורי שרקי

חמישה שלבים בהתגלות תורת הסוד

תש"ס

סיכום, מתוך שיעורים בישיבת תורת החיים בגוש קטיף, תבוב"א - עוד לא עבר את העריכה של הרב




כדי להבין מהי תורת הנסתר, נסביר מהי התורה?!

ראשית נקדים שהתורה היא דבר השם.

אצל המהר"ל התורה היא סדר העולם.

מהו ההבדל בין ה-תורה לבין תורה?! כשאנו מדברים על ה-תורה, אנחנו מדברים על סדר העולם .אין אדם שיודע סדר זה, משום שזוהי התורה של מעלה, בשמיים. פרושו, סדר ההוויה. כלומר, סדר ההוויה הוא ה-תורה. מה שנלמד על ידינו, התוכן של התורה הינו - תורה. כמו שנאמר:"משה קיבל תורה מסיני". לא נאמר :התורה.

בתורה קימת הבחנה בין תורת ה' לתורתנו. למשל, בתהילים פרק א' נאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך... כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". יש שוני בין מה שהאדם חפץ בו לבין מה שהוא מצליח להשיג. בתפילתנו אנחנו אומרים: השיבנו אבינו לתורתך..."משום שתורה זו נשארת נעלמת. כמו כן נאמר: "תורת ה' תמימה" - איש לא נגע בה עד עצם היום הזה.

התורה שאנחנו לומדים מתאפינת כך: א. התורה שבכתב (התנ"ך) - שייכת לעבר.

ב. התורה שבע"פ (המשנה) - שיכת להווה.

ג. תורת הסוד או תורתו של המשיח ("הזהר") - שיכת לעתיד. היא תלמד כתורה שבע"פ . אך ישאר בה חלק קטן של סוד, משהו שעוד לא גילינו ובאופן מהותי  – איכותי הוא שונה.

נחזור ונציין שב"התורה" של מעלה הכל נמצא והכל כתוב: כיוון שהיא סדר העולם, טוב ורע. בתורה שלנו, זאת שאנו לומדים, יש הבחנה ברורה בין קודש לחול. בתורה שנלמדת בבית המדרש לא הכל כתוב.

"תורת הסוד" איננה שיכת לעם ישראל באופן קולקטיבי. כלומר, לא כל אחד בעם ישראל יכול לעסוק בה. (מה שאין כן לגבי תורה שבכתב ותורה שבע"פ). מכיוון ש"תורת הסוד" הינה עתידית, ישנה סכנה שלא נקבל אותה.

במעמד הר סיני היו שני גילויים, שני אופני גילויים של השם: האופן האחד הוא האופן שבו השם ירד על ההר, האופן השני: "ויעל משה אל הר האלוקים", כלומר ,יש משהו שצריך לעלות אליו והוא לא יורד אלינו. הירידה של השם היא נתינת התורה שכולם ראויים לה (בכתב ובע"פ), העליה של משה היתה כדי לקבל את מה שרק משה ראוי לו - "תורת הסוד". אם היינו ממתינים שכל עמ"י יהיה ראוי ל"תורת הסוד" כדי לתת להם אותה, אז גם הגויים היו טוענים שהיא שיכת להם. נשלח חלוץ אחד, משה רבנו, שכבר היה ראוי, כדי שיקח אותה לעצמו. על ידי "תורת הסוד" ניתן לראות איך יש לכל שורש משות: לטוב ולרע ועל ידי זה ניתן לרומם גם דברים שהם רע טוטאלי, אפשר לקשור אותם לטוב. ("אף סורריך לשכון יד אלוהים").

מהותה של "תורת הסוד"-

בספר הזוהר כתוב שיש שני עצים: "עץ הדעת" טוב ורע ו"עץ החיים".

"עץ הדעת" הוא עץ שבו יודעים בברור מה מותר ומה אסור, מה טמא ומה טהור, מה טוב ומה רע. הוא כולו שיעור בוב ורע. קיים מישור עליון יותר שהוא "עץ החיים" ,שבו הכל פטור ומותר.זוהי תורת הסוד אשר מגלה לנו איך לכל דבר ,כולל דברים שמצד הופעתם הם רעים, יש משמעות.

המילה – סוד ענינה לחבר, מלשון להסתודד. כמו שנאמר: "בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי". יש כאן תקבולת. סוד פרושו ,אסיפה שבה אנשים מתאספים = אחדות. ענינו של הסוד לגלות את האחדות במקום שאחרים רואים בו פרוד. יש בכך סכנה ,שכן ניתן לתת לגטימציה לרע, לכן התורה נשמרת בסוד. היא חלק מהותי מאמונת הייחוד, שאם השם נמצא בכל דבר, הרי הכל קשור ומאוחד.

מתי ה"סוד" נגלה?!

בכל פעם שיש בעולם חושך.

הרב קוק, בהיותו בלונדון בעת מלחמת העולם הראשונה, כתב ספר קטן ועמוק בשם: "ריש מילין" הדן בשורשי האותיות. זהו ספר העוסק בסתרי התורה ואפילו נכתב ברוח הקודש. כשקבלו הרב חרל"פ, הוא ציין שברור שיש מעין צינור מאוירה של א"י הממשיך עד לגלות. כך כתב הרב: "כשיש מלחמת עולם כל החכמה מתמוטטת, אי אפשר לשאוב ערכים מהעולם הגלוי. כדי להחזיק מעמד, מגיע זמן של צימאון בוער אל התוכן הנעלם, אל הסקירות הפנימיות שמתנשאות מעל הצדדים החיצוניים של החיים". בהקדמה לספרו זה הוא מציין שהעולם בחושך ולכן מתפתח צימאון אל התוכן הנעלם. הסוד לא נטמא בטומאת העולם.

האיש שמגלה את הסוד צריך להיות טהור. אם הוא עצמו שוקע בבוץ, הוא לא יוכל להגיע להארה הזאת. למשל, האריז"ל לא גילה את תורת הסוד כאשר היה בספרד, אחרי גרוש ספרד, אלא גילה אותה אך ורק בא"י.

הרשב"י בעל "תורת הסוד" הגה בה בעת שהותו במערה. הרומאים שלטו בא"י לאחר כישלון מרד בר כוכבא. הוא התכנס בתוך המערה ומתוכה נולדה תורתו.

כשיש חיים נורמליים בא"י אפשר לראות את השורש המשותף בין הטוב לרע. למשל, הדבש מגיע מהטמא, החלב שורשו מדם שנעכר. השראת השכינה מרוממת את כל צדדי החיים. ובזמן ששכינה שורה בעם ישראל אפשר לרומם הכל. הסברף בעת התרבות הכנענית הקשר לטבע היה דבר רע, מושחת. לעומת זאת בבית המקדש הקריבו קרבנות, העלו את הטבע במדרגה. שם היתה התחברות קדושה אל הטבע. עוד פרט - בד"כ נועלים נעליים כדי להנתק מטומאת הארץ, אך במקדש אסור היה ללכת נעול, כי צריך להתחבר אל הקרקע.

בהקדמה לתיקוני ה"זהר" מובא שכדי להכנס לישיבה של המשיח, צריך לדעת איך להפוך חושך לאור ומר למתוק... כמו כן נאמר שה"זהר" אינו יודע את הפסוק מישעיהו: "הוי האומרים לטוב רע ולע טוב, שמיים אור לחושך ומתוק למר".

עד כאן ההקדמה.

שבתאי צבי, השתמש ברעיון נכון הפך אותו על פניו. ממש כמו שמשהו אומר שאנרגיה גרעינית היא מצויינת ולכן ישתמש בה לכל דבר, כולל פצצות.

"תורת הסוד" הופיעה במשך הדורות בחמש גירסאות . יש סדר להתפתחות זו. קיימים חמישה שלבים להתפתחות ,תורת הסוד": בשלב הראשון הופיעה הנבואה. הנבואה נקראת אצל חז"ל – "דברי קבלה". למשל, במסכת ב"ק ב,ב. לפי רש"י – קבלה היא : קובלים על ישראל. אנחנו מרגישים בדברי רש"י שיש להסתיר כאן משהו.

בזמן הנבואה המקובל היה הנביא. כלומר, אז בזמן הנביאים, לא היתה חכמת הקבלה. היתה קבלה ללא חכמבה. בזמן הנביאים, התוכן הנסתר הינו תוכן נחווה. כלומר, קיים מפגש בלתי אמצעי עם התוכן הנסתר, הוא חי. הנביא אומר :"ראיתי את ה' יושב על כסא רם ונישא". הוא לא אומר שעשה ספקולציה ב"מעשה מרכבה", כפי שהחכם היה עושה. הנביא רשאי לומר בלשון החוייה את מה שהוא נפגש איתו. משה רבנו היה מקובל בה"א הידיעה. הוא רבם של הנביאים. מאז שנסתיימה הנבואה, קיבלה ה"קבלה" את הכינוי "חכמת הקבלה". היא ניסוח בלשון חכמה של דברי הקבלה. משעה שפוסקת הנבואה, אנו נמצאים בעולם שבו הכח היחיד לברר את האמת הוא  – השכל. מאותה שעה מתחילות להופיע שיטות שונות והנפש חיה מתוך נוסטלגיה לתקופת הנביאים. הנבואה נסתיימה משחרב בית המקדש הראשון. בסדר עולם זוטא נאמר,שביום שהופיע אלכסנדר מוקדון לא"י מתו המלאכים האחרונים: חגי, זכריה ומלאכי. הרוח היונית תפסה את מקום הנבואה. אחרי האספות אור הנבואה היה חשש ששכינה כבר לא שורה בישראל, לכן היה צריך את נס פך השמן לשם כך.

הנביאים נכשלו מבחינה פדגוגית. אמרו דברים בשם השם, הוכיחו את עמ"י, אמרו להם שהם לא בסדר. העם הבין שמשהו לא בסדר: גילוי עריות ועבודה זרה, אך בסתר חזרו לכך. החכמה לעומת הנבואה מדקדקת בפרטי פרטים של החיים ומביאה בכך למוסריות שלמה. היא מאפשרת ליצור אמצעים לשינוי המצב. לכ אורך היום אנו מודרכים איך לנהוג,הקשר בין ההנחיות המפורטות לאיך לנהוג ביום יום לבין הרעיונות הגדולים נראה רחוק, אך המוסר טוב יותר. מה שקרה עם הרבנים היה, שהם יצרו אנשים עם קטנות רוחנית, אך עומק מוסרי. מצד זה החכם עדיף על הנביא... מאידך, ברור שעצמת החיים שיש אצל הנביא גדולה פי אלף מזו של החכם. אנו רוצים שהנבואה תחזור כדי שנהיה בקשר קרוב עם הקב"ה. כאשר תחבור הנבואה עם החכמה, ישוב אלינו נשמת משה רבנו. (כדאיתא בזרעונים,פרק ב' - "חכם עדיף מנביא). בנוסף יש לציין שהנבואה היא כללית והחכמה הינה פרטית. בכל זאת נמצאו בתוך עולמה של החכמה חכמים גדולים שהם בחינת נביאים. למשל, רבי חנינא בן דוסא, שאלו אותו אם הוא נביא?! במקור מי שהיה רשאי להתפלל היה הנביא בלבד. עצם זה שהאדם שייך לתפילה וידע את סודה, זה אומר שהוא נביא. כך מעיד התנ"ך: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל עליך". ההסבר לכך מצוי בהבנה שכאשר אתה מתפלל אתה מוכרח לדעת בפני מי אתה עומד. אם לא יודעים בפני מי עומדים, א"א להתפלל ממש. מי שחיבר לנו את נוסח התפילה היו הנביאים האחרונים. הם חברו לנו את נוסח התפילה לפני שהנבואה עמדה להסתלק. הנוסח ביטא את עולמם הפרטי. התפילות הפרטיות נמשכות מן התפילה הכללית. (ר' נחמן טען שיש לדבר בלשון אשכנז המורגלת ביננו, הוא לא ביטל את נוסח התפילה בשחרית כי כדי ליישר את הלב, צריך להתפלל בנוסח של לשון הקודש. מתוך כך מתקבלות גם התפילות הפרטיות).

נחזור לר' חנינא בן דוסא: הוא שייך לאותם חכמים שהם נביאים שבחכמים. למשל, מצאנו במסכת כתובות שהקב"ה השביע את ישראל שלא לגלות את סוד קץ הגאולה. רש"י כתב שמדובר במי שיודע, על הנביאים שביניהם. הסוגיה מדברת על התקופה שאחרי בית שני, שאז לא היו נביאים. היא פונה אל הנביאים שבחכמים = המקובלים. ר' יונתן בן עוזיאל עסק ב"מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית". כלומר, בין החכמים, יש המשמרים את החווייתיות. הבן איש חי אומר, שבזמן שמואל הקטן כבר לא היו נביאים (היה קטן משמואל הרמתי). הוא היה נביא גם כן ולכן יכול היה לתקן את "ברכת המינים".

הפילוסופיה היוונית והבודהיזם התחילו גם אז, אך הם לא השתלטו על העולם. מוכיח שקיימות שיטות שמופיעות בזמן מסויים בהיסטוריה, אך לא הגיע זמנן להשתלט על העולם. לשל, את המהר"ל החלו ללמוד רק מאז מלחמת העולם השניה למרות שהוא חי לפני 350 שנה.

התקופה השלישית היא התקופה של השתלטות הפילוסופיה היוונית על העולם. במקביל לכך התפשטו גם הדתות. שורשה של הפילוסופיה היוונית בחכמים שחיו בסוף תקופת הנביאים, אך זמן השפעתה_סוף תקופת התלמוד. מה שנקרא "ימי הביניים", המאה הרביעית. עצם הרעיון שאפשר לנסח עיקרי אמונה בסגנון שכלי זה ביטוי של הפילוסופיה היוונית. בתקופה זו ,כנגדה ,התנסחה תורת הסוד הספרדית. בניסוח חדש. היא התנסחה על ידי הרמב"ן ותלמידיו. היא נקראה -"קבלה" כפשוטו. היא דומה לנוסח של הפילוסופיה עד כדי כך שהחוקרים באוניברסיטה משוכנעים שהקבלה היא ענף של הניאו-פלטוניות. נקודת המוצא של הקבלה היא המשך ההתגלות הנבואית ולא המשך ספקולציות אנושיות, כפי שמופיע בפילוסופיה.

פסגתה של התקופה השלישית - תורתו של האריז"ל. פסגה זו מופיעה בסוף התקופה. מאוחר יותר מתקופתו של האר"י, החל העולם להתעורר מחדש לידיעה שיש לבני אדם נפש. במשך כמה מאות שנים דברו בעיקר על השכל, הנפש נדחקה הצידה, התביישו בה. מכיוון שהיא עובדה קימת , היא פועל על הדמיון הרגש והגוף.מרכיבים רבים מרכיבים את האדם. בספרות הגויית , הרומנטיקה בספרות, התורות הפסיכואנאליטיות וכד'. בראשית ההתעוררות הזאת הופיעה תורת החסידות שבאה לנסח את תורת הקבלה במה שנוגע לנפש. מסופר שהבעל שם טוב ראה יהודי המלמד קבלה ברבים והוכיחו על כך שמגלה סתרי תורה ברבים. המינוח של "תורת החסידות" הוא אותו מינוח של הקבלה, במיוחד בחלק של חב"ד. משמעות הביטויים הללו מופנית למשמעותם בתוך נפש האדם, בחיי הרגש וכדומה. מי שמבין את ההבדל בין החסידות לבין הפסיכולוגיה, יכול להבין את ההבדל בין הנבואה למיתולוגיה.

בשלב החמישי מופיע זרם חיים נוסף והוא שהאדם אינו שייך לא רק לעצמו, אלא גם לציבוריות. ענין זה קיבל ביטוי משמאל בתנועות הסוציאליסטיות שדנות את האדם לא מצד פרטיותו,אלא מצד הציבור שאליו הוא שייך, מה שנקרא מלחמת המעמדות.מהצד הימני מופיעה הלאומיות, הצד שבו מופיעה האומה. שני הצדדים מבטאים את תחושת ערך הכלל שמתחיל להופיע. זה התחיל להופיע בזכות הטכנולוגיה שמקשרת בין בני האדם - ענין הכפר הגלובאלי. האדם יוצא מפרטיותו על מנת להיות שייך למשהו יותר עליון: האומה או האוניברסל.

כנגד ההופעה הזאת, התנסחה "תורת הסוד" בניסוח חדש והופיעה בתור תורת הרב קוק. בכל תקופה הופיע רב גדול: משה רבנו, רשב"י, האריז"ל (תורתו זכתה לשלושה ביטויים סימולטניים במאה ה-18: הבעש"ט, הרמח"ל, הרש"ש. בספר היצירה מופיעה החלוקה של כל דבר בעולם לעולם, שנה, נפש=הקוסמוס, הזמן, האדם. הבעש"ט ניסח את תורת הארי במה שנוגע לנפש האדם, הרמח"ל ניסח אותה במה שנוגע להשלכות בהסטוריה. תפיסה היסטוריוסופית מובהקת. הרש"ש מבאר את מה שקשור לקוסמוס ולעולמות), הבעש"ט, הרב קוק. תורת הרב קוק היא ההופעה הממשית של תורת הנסתר בכלים של הדור הזה. היא מתאימה למה שמטריד את הדור.

חמשת הזרמים הללו מקבילים לחמשת הפרצופים. אנחנו בתקופה של גאולה, תקופה של סיכום. יש בדורנו תפיסות רוחניות שלא היו לאבותינו, כל הגישות מתקבצות בדורנו ולכן יש בדורנו הרצון לחזור לנבואה.

בספר אורות התורה, פרק סתרי תורה ורזיה, פרק י', פסקה ז', אומר הרב: "חסרון גדול בלומדי קבלה הרגילים, מה שאינם משוטטים בתחילה בשכלם, ממקורותיה של תורה,להשכיל בעיניינים האלוהיים, כי אם הם מלעיטים את עצמם ברמזי למודים הכתובים בספרים, שעל ידי זה אין שכלם מתרומם כי אם איזה רגש כהה מאיר בקרבם. אבל לא זאת המרגעה, כי אם אחר שהאדם משוטט בשכלו לדעת את ד' והוא מצרף לזה שקידה הגונה במשלי חכמים וחדותם הנאמרים בעניני הרזים לכל פרטיהם, אז הוא מתעלה והעולם כולו מתעלה עימו. זוכה לעצמו וזוכה לכנסת ישראל ולכל התלויים בה,שהוא הכל ממש".

לא כל אחד שלומד קבלה זה הופך אותו לכך שיהיה מבין את עומק הדברים, אפילו אם הוא מתפלל בכוונות.

יש בתורת הקבלה כידוע, שתי שיטותף תורת הרמ"ק ותורת האריז"ל. מהי נקודת ההבדל? החידוש המרכזי של תורת הארי לעומת תורת הרמ"ק הוא מה שנקרא הצמצום. כלומר, ההנחה שיש חלל פנוי שמאפשר לבריאה להתקיים מחוץ לאלוהות. אצל הרמ"ק זה לא נמצא, שכביכול רבש"ע מסלק את אורו כדי לתת מקום לבריאה. נראה שזו נקודה עיקרית שבאה אח"כ לידי ביטוי אצל כל שאר חכמי הדורות, עד כמה לתת מקום לצמצום בתוך הבריאה? המגמה העיקרית אצל החסידות היא לגמד את הצמצום הזה. אצל המתנגדים מגדילים את נצמצום כדי לתת מקום לבחירה החופשית . "נפש החיים, משלב בין שתי השיטות, הוא טוען שהעולם דו – ערכי ויש בו שני הצדדים.

תורת א"י: הנסתר והנגלה.

שלושה גדולי ישראל רצו לעלות לארץ. הבעש"ט – עלה לאניה הסתלקו לו המוחין, חזר לפולין. השני - ר' נחמן מברסלב באיסטנבול הסתלקו לו המוחין, הגיע לישראל, זכה לתורה גדולה ,חזר לפולין ולימד את תורתו. השלישי - עמ"י. עלה לארצו, נהיה חילוני. רואים שגדולי עולם במשך הדורות הקדימו את המעלה של עמ"י. יחד עם עמ"י עולה הרב קוק שגילה את עומק הקדושה שנמצאת בתוך החילוניות והלאומיות. הבעש"ט מצא את הקדושה בכל פרט בארץ, ר' נחמן הרגיש שעם ישראל עוד מעט יהפוך חילוני, עלה לארץ כדי להקדים תרופה למכה. חלק מאוד עיקרי מתורתו היא ההתמודדות עם האפיקורסות הגדולה בעולם. הוא הבין שקיים משבר הכרחי בין קדושת הפרט לכלל. צריך לשכוח משהו כדי לקנות משהו חדש. ההעדר קודם להוויה. מאחר ותפקידו ההיסטורי של הבעש"ט הוא קדושת הפרט, הוא לא יכול היה לעלות לא"י. השם שלח את הרב קוק כדי לסדר לו את הארת התורה לכלל ישראל.

רבי הלל צייטלין הגיע פעם מפולין לביקוור בארץ. פגש את ר' יוסף חיים זוננפלד וסיפר לו איך הוא מתרשם מהחלוצים הבונים ומייבשים ביצות. השני ענה לו שהם חשודים על כל האיסורים למרות שהרב של יפו מקרב אותם. אזי שאלו הרב צייטלין אם בניין הארץ אינו נחשב?! הרב זוננפלד ענה שזה תורת הנסתר ובין השתיים פוסקים על פי הנגלה. הרב קוק אמר לו שאכן נכון כך, חוץ מאשר בימות המשיח שאז דנים לפי הפנימיות. ספר ה"זהר" – לפיו יצאו בני ישראל ברחמים משום שהוא חושף את פנימיותם.

יש להסיר את הסתר הפנים שבין הקב"ה לכנסת ישראל ובין העולם לרבש"ע שנעלם בתוך עולמו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)