הרצל, המדינה וציונות

ב', ח' בניסן תשס"ח, ל' בתשרי תשס"ט, כ"ו באב תש"ע, ו' בטבת תשע"ב



שאלה 1:

האם נכונה הטענה של חרדים בשם יומנו של הרצל שהרצל רצה לנצר את כל עם ישראל ולהעבירם על דתם ורק בגלל שהאפיפיור לא קיבל אותו הוא לא עשה את זה?

ואם כן האם זה לא מהווה סתירה לדרך הציונית שמתבססת על אדם כזה?

תשובה 1:

הרצל רצה את טובת עמו הנרדף. בטרם העלה בדעתו את רעיון הציונות סבר שכדאי לארגן התנצרות המונית על מנת להסיר מעליהם את האנטישמיות. במאה ה-19 לא היתה להתנצרות שום משמעות דתית אלא היווה הדבר כרטיס כניסה לחברה הליבראלית. כשהחליט על הציונות היה זה אחרי שזנח את הרעיון הזה, כך שלעניין זה הרי הוא בעל תשובה שיש איסור דאורייתא להזכיר לו את מעשיו הראשונים. מלבד זאת הציונות אינה מבוססת על אדם כי אם על רעיון, יהיה ההוגה אותו אשר יהיה.



שאלה 2:

אני חוזר בתשובה כבר מספר שנים, כרגע בן 17. אני לא חרדי, מאוד רציתי לשרת בצבא כחייל קרבי אבל לא הצליח, ומאוד חשובה לי המדינה.

אבל בכל זאת אני חושב שהאנשים שמנהלים את המדינה ובעיקר מקימיה, ברובם אינם ראויים להערכה רבה.

בהרבה מהשיעורים שלך אתה משבח את הציוניים, בעיקר את הרצל. אתה מביא כמה מגדולי ישראל שהעריכו אותו, אבל בכל זאת הרוב הגדול ממש לא אהב אותו.

ועוד אמרת שמגלגלים זכות לידי זכאי ולכן הוא צדיק. אולם, אם נמשיך כך, ניתן להגיד לדוגמא שהמשטר הקומוניסטי היה צדיק כי התגלגל לידו שחרור מחנות ההשמדה (דוגמא קיצונית, אבל זה מה שעולה לי לראש כרגע).

אין לי שום כוונה לעזוב את המדינה, אלא אני חושב שהמדינה קמה בחטא, וכשנתקדם בתהליך נצטרך הרבה מאמצים לתקן את הפגום.

אשמח אם תסביר לי למה מקימי הציונות ראויים להערכה.

תשובה 2:

אכן לא כל ראשי המדינה ראויים להערכה רבה. הרצל יוצא דופן מפני עוצמת חזונו. המשטר הקומוניסטי לא הוקם כדי לשחרר את המחנות, אבל הציונות קמה כדי להקים מדינה. איני מבין מה החטא שבו קמה המדינה לדעתך.



שאלה 3:

רציתי לדעת מה עמדתך לגבי מיסדי המדינה והרצל? בהרצאותך אתה מתיחס אלהם באופן חיובי. אתה כבר יודע את מה שאני גיליתי לא מזמן בהקשר של הכפיה החילונית שהייתה בקום המדינה, איך קהילות שלמות איבדו את המסורת ובמיוחד הרצל שמבחינתו להמיר את דתם לנצרות. איך זה מתישב עם עמדתך?

תשובה 3:

הרצל חזר בו מרעיון נעוריו להמרה המונית, שגם לא היתה מתוך אמונה אלא בתור כרטיס כניסה לחברה האירופית באותם הימים. אם כן הוא לעניין זה בעל תשובה, שאין מזכירים לו מעשיו הראשונים. לגבי מקימי המדינה בפועל, ברור שהם לא היו מושלמים אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי, ואם כן יש להניח שזכויות רבות עמדו להם. הכפיה החילונית אינה קשורה לעניין. הציונות, כלומר הקמת מדינה רבונית לעם ישראל בארץ ישראל, היא מצוה, והחילונות היא עבירה. ומה בכך שהמצוה והעבירה נעשו על ידי אותם אנשים? היש בכך לבטל את המצוה?



שאלה 4:

לפי מה ששמעתי מתוך הרבה שיעורים שלך שמצד אחד אתה מתייחס לשיבת ציון כאתחלתא דגאולה וכו' ומעודד את שיטת הרב צבי יהודה לאמירת הלל גם בליל יום העצמאות וכו'. ולא מתבייש להגיד על הרצל ז"ל זי"ע וכדומה. אני מבין את הגישה שזה בנוי על תורת הרב שישנם שני חלקים בשיבת ציון ישנה הלאומיות שחזרה אלינו ע"י הציונים שהרצל ועוד עמדו בראשם ואם נקבל את היסוד ששיבת ציון תלך באופן הדרגתי והחיצוניות לא יבנה רק עם אנשים ששייכים לתרבות וכו', יתכן להסתכל על כל אלו שהקימו את המדינה עם העיניים שהיה הרב קוק מסתכל עליהם שהם בעיניים טובים, דהיינו העיניים של הקב"ה שמסבב סיבות לאט לאט שעם ישראל ישוב לציון ויבנה את ארצו מחדש ואנחנו נמצאים באמצע התהליך והעיקר עוד חסר לנו שזה יהיה בביאת משיח בן דוד התלוי בעיקר בחזרת הנבואה וכו'. קצרתי הרבה אבל אני מוכן להתמודד עם זה.

השאלה שלי:

אם מסתכלים בעניים של הקב"ה הרי אנחנו יודעים שאפילו היטלר יש"ו עשה תיקונים גדולים בעולם שעוד יתוודע אלינו כשהכל יתוקן אבל לא מטעם זה נגיד זי"ע, אני מבקש מחילה מראש על שאני מעיז לדמות היטלר ימ"ש ליהודים חילוניים המתכוננים לחזור לארץ ישראל ולהחזיר עטרה ליושנה ח"ו לדמות אותם בכלל אני רק רוצה ליקח הדוגמא הקיצוניית ביותר להראות שיש ענינים בעולם שאע"פ שאנחנו יודעים שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכמו שאתה בעצמך מדייק בשיעורים ל-טב עביד ולא שעכשיו זה טוב, אבל לצדיקים כמו הרב קוק זצ"ל ובדומה לו שהם ראו איך שהבריאה מתקדמת לקראת התיקון בכל שלב יכול למצוא הנקודות הטובות גם בעת החשך שרוב העם עדיין מבולבל בבחי' היינו כחולמים, ובכן השאלה שלי זה שאני לא מסוגל למצוא את קו החוצץ בין אמירת הלל ביום העצמאות ותוארים של זי"ע על הרצל ז"ל באותו רגע שיושבים על הארץ בתשעה באב ובוכים על החורבן כמו שהרב זצ"ל היה בוכה בשעדיין משיח בן דוד לא בא, דהיינו אם הצפייה למשיח בן דוד כל כך חשוב שהצומות לא מתבטלים, אז איך נתמודד בזה שאנחנו אומרים הלל בשם ומלכות והערכות של זי"ע על אנשים שלא היו שייכים לדת ישראל.

אני לא יודע אם ביררתי את השאלה מספיק אין כוונתי להתקיף ח"ו, אני פשוט רוצה להבין את הציור שבלב שיש לאדם פשוט שעוד לא זכה להסתכל על הבריאה עם העיניים של הרב קוק זצ"ל מסוגל לומר הלל באותו רגע שעדיין משיח בן דוד לא בא. כמו שלא נוכל לומר הטוב והמטיב במקום דיין האמת וכו'.

תשובה 4:

הרצל זי"ע היה גם מתוקן מצד הנפש למרות שלא היה מתוקן מצד הרוח. כך שיש בו צד טוב גלוי ולא רק מצד המבט של השי"ת. מה שאין כן היטלר ימ"ש שרק מצד שורשו יש מקום לראות את תפקידו בעולמו של הקב"ה ולא בשום צד גלוי. בפרק חלק מובאת ברייתא, שמבארת שכל מי שאמרו עליו במשנה שאין לו חלק לעולם הבא, יש לו בכל זאת חלע"ה, כגון אחאב ש"שקול היה", חוץ מבלעם, שהוא המבקש לערוך "פתרון סופי". הלל ביום העצמאות הוא על שיבת המלכות, בעוד שתענית תשעה באב הוא על חורבן המקדש.



שאלה ותשובה 5 (תשובת הרב מודגשת):

איך עונים לטענה החרדית שאין להיות ציוני כי זה שלטון חילוני, ושהיה אסור לשתף פעולה עם הציונות החילונית כי היא כופרת? המצוה להקים שלטון עצמאי בארץ ישראל (רמב"ן עשין ד) אינה תלויה בכך שהשלטון הינו דתי.

האם יש טעם במדינה חילונית? כן. כי היא קיום מצוות התורה, כנ"ל.

והרב, האם אתה מכיר את הסרט "הרצל והציונות" של הרב אמנון יצחק? אני אישית לא צפיתי בו, אבל מעלים בו הרבה טענות. האם ידוע לך אם נכון הדבר? או סולפו הדברים? השיבותי על דבריו בשיעור "הרצל והציונות" המצוי לפי הערכתי בארכיון של מכון מאיר.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)