הגותו של הרב סולובייצ'יק

כ' בניסן תשס"ח

שאלה 1:

כתלמיד בבית מדרשו של הרב קוק זצ"ל, נקרו באוזניי כמה פעמים בהם התייחסו אל הגותו של הרב סולובייצ'יק. בכולן חזר המוטיב השולל מפאת יבוא המקורות הזרים אל הגותו, כאותו "חיל ורעדה" של קירקגור. וכן למשל, ראיתי בספר "מגרסת הזהויות" של שחר פלד, שהתייחס למשל, אל קטע מתוך איש ההלכה, בו הרב מדבר על בחירתו של האדם וגורלו הנתון לידיו, בבחירתו של האדם להיות "מלאך או שטן... תפארת הבריאה או מפלצת היקום" (בערך), הטענה שהועלתה כי הנה סגנון הדברים זהה לדברים דומים בשם כומר, שמקורו הוא אצל קירקגור. לדעתי, דברים אלו נשמעים מאוד יהודיים (וראה במאמרו המעולה של הרב חיים נבון, במקור ראשון מוסף שבת האחרון, פרשת אחרי מות), אך נידונו לאש צולבת עקב קשר סגנוני, אולי מקרי אולי לא, אל מקורות נוצריים.

אם-כן, הרי שהיחס אל שאר חכמי ישראל הגדולים (לעניין מושא דבריי, הרמב"ם במו"נ, ר' חסדאי קרשקש ועוד) שהרבו לדבר במושגים אפלטוניים, כגון מציאות השכל הפועל - שבבית מדרשינו מצויה הקביעה כי שורש מושג זה ודומיו נעוצים בתפיסה אלילית, "הצורה המורגשה" בדברי הכוזרי, בקשת הנפש הבהמית לאצור ולהגדיר את המושג האלילי כשלב בהשגה השכלית. הנה הם פורשו כ"מטהרים" את המושגים, ועושים בהם שימוש למען ניסוחים ביסודות היהדות. הרי דוגמה ליבוא זר שפורש בעין טובה - ומדוע אין היחס אל הגותו של הרב סולובייצ'יק מפורש ביחס דומה? (חושש אני להעלות בדעתי, ובאמת שזהו אינו רצוני, שהיחס הזה נובע מתוך "מאבק" על מעמדה של איזו הגות תשפיע יותר, זו של הרב קוק או של הרב סולובייצ'יק. כך שהאינטרס הטהור מכשיר סוג של זלזול ויחס מפלה כלפי העמדה השניה..)

ובכלל, ללא קשר אל האמור לעיל, מהו מקומה של הגותו של הגרי"ד לאור התוקף האבסולוטי שאנו נותנים למשנת הרב קוק (כשליח א-לוהי של תקופתינו, ועל כן דבריו כנר לרגלינו)? מה תפקידה? (ואולי זהו פתח לדיון רחב יותר על מה אנו צריכים לקחת אם בכלל מגדולים שחיו אחרי הרב קוק ואינם מקרב תלמידיו? כגון הרבי האחרון מחב"ד, הרב גץ, הבבא סאלי, הרב עוזיאל וכו').


תשובה 1:

אין כל בעיה לקחת מאומות העולם, גם הרב קוק עושה זאת. אינני אחראי על עמדה של רב זה או אחר. רק אומר את דעתי. אני רואה בתורת הגרי"ד שתי בעיות: א) ההרגשה הלא נעימה שסולם הערכים שהוא מרגיש מחויב כלפיו הוא דוקא זה של האקסיסטנציאליזם, ב) הגדרת הספק כאמונה.

אכן קיים מאבק של השפעה בין ההגויות, אך הביקורת שלי היא כלפי עצמות השיטה ולא כלפי סממניה החיצוניים. מלבד זאת הגרי"ד היה גאון וצדיק והקים הרבה את עולה של תשובה, גם אם לא מתוך עומק מבטו של הראי"ה.



שאלה 2:

הרב הזכיר שגם הרב קוק לוקח מאוה"ע, בדומה לרב סולובייצ'יק. אולם דומני שניתן לחלק ל"צווי דינין" (אם כבר מדברים על בריסקר...), מה שלקח הרב סולובייצ'יק, לעומת הרב קוק, היו עניינים מאוד מהותיים בשיטתו, מיסודותיה. ואילו הרב קוק לקחם כענפים לשיטתו, לעומת השורשים/הגזע שנטע מהם הרב סולובייצ'יק. "רקחות וטבחות" כפשוטו. כך כפי הבנתי, ולכן הבנתי שהטענה היא בזה.

הרב טען כנגד הגרי"ד -"ההרגשה הלא נעימה שסולם הערכים שהוא מרגיש מחויב כלפיו הוא דוקא זה של האקסיסטנציאליזם". אשמח אם הרב ירחיב (דומני שזה קשור אל דבריי הראשונים).

ובשלישית, ודאי שאין לי ספק בגדולתו של הגרי"ד - ולכן אני שואל מה כן כדאי ללמוד מהגותו, איזה פנים, שיש בהם מן היתרון, יש לבחון, וכיו"ב. [ובמידת האפשר, אם ניתן למקד ולהמליץ על מאמרים מסויימים].


תשובה 2:

אין לי טענה על הבאת מקורות חוץ, בין בדברים מהותיים בין בענפים ושמע האמת ממי שאמרה.

מאיש האמונה עולה שהגרי"ד מרגיש נטוע בנוף של המודרנה תחילה.

יש ללמוד מהגותו את האימוץ המשוחרר של לימודי החול, ואת ההעשרה שתורמת הגישה החוייתית לעמקי התורה.



שאלה 3:

הייתי רוצה קצת להרחיב, אולי ההנחה שהזכיר הרב שעולה שהגרי"ד נטוע תחילה בנופה של המודרנה צריכה להישקל שנית, כך לדעתי, שכן שמעתי פעם שיעור על הגותו שתיאר בקצרה את החשיבות לכך שהתורה תהא גירסא דינקותא של האדם טרם בואו לחול, שמתוכה הוא צריך לצעוד. ואמנם, לי ברור שאם דיבר על זה - ודאי מקיים בעצמו, שכן יושרה טריויאלית כזו אנו מייחסים דרך קבע לכל אדם המשמיע דבריו. כך שאם נראה שנקודת הראשית שלו בהגותו היא זרה, אולי צריך להעיר ולהעמיק יותר, לאתגר את עצמינו ולראות כיצד הנחות יסוד כאלו, כמו שהרב ציין שנראות מדברי הגרי"ד, בולטות בעיני הגרי"ד אף ממקורותינו.

כמו כן, בנוגע לההעשרה החוייתית, מקובל לומר שכשנוגעים בנקודות כאלו, צריך להיזהר, שכן הדרך קצרה להיכשל במשוכותיו של הדמיון, שיאפיל על השיקול השכלי הקר, ועוד, שהוא ממכר אותנו להיסחף קצת אחרי החויות ודמיוני כזב במקום להמשיך הלאה ולהתקדם במסילת הברזל האיתנה והבטוחה של השכל באדם. מתוך שאני בטוח שהרב מקבל את הטיעון הזה לפחות בחלקו, הייתי רוצה לדעת אם לרב יש דרך לאזן את הדברים ומצע איך להביאם אפילו בפני תלמידים, מבלי שיהא להם ל"מכשול", כפי שמקובל לחשוב.


תשובה 3:

מה שנכון עבור בני חוג בריסק וואלוז'ין, שאמונתם היתה טבעית להם, איננו יכול לעבור אל המושפעים מהם לפי סגנון דבריו. כוונתי אינה כלפי האיש הגרי"ד כי אם על ההשלכות המנטאליות-פדגוגיות של דבריו.

בעניין החויתיות וסכנותיה, עיין ישראל ותחיתו פסקאות יז-יח ומאמר "דרך התחיה" בתחילת מאמרי הראיה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)