הרב אורי שרקי

מנהיגות נשית בעידן גאולה




א. בריאת האדם - יצירה משתכללת

בספר בראשית בפרשת בריאת האדם מצינו הפרש בין התכנון האלוהי לבין הביצוע. בתחילה נאמר "ויאמר אלהים נעשה אדם..." (בראשית א, כו) ובביצוע נאמר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו ..." (שם, כז).

בתחילה - עשייה ובביצוע - בריאה. עשייה עניינה פעולה מושלמת כדרך הכתוב "ועשתה את ציפורניה" (דברים כא, יב), לעומת בריאה - להתחיל דבר בלי להשלימו. נעשה - לשון רבים, כלומר ביחד עם עוד מישהו. בפשטות, האדם עצמו הוא השותף בעשייתו. הקב"ה מתחיל "ויברא..." והוא מצפה שהאדם ישלים אותו.

ביום השישי בסיום הבריאה נאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - כל העשייה האלוהית נעשתה בשלמות חוץ מהאדם. ובאמת בפרק ב' נאמר "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" ובהמשך "...כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות".

מצד העשייה הושלם הכל. מצד הבריאה יש צורך בהשלמה.

כל הנבראים נשארו בדיוק כפי שנוצרו בראשית ימי הבריאה, מלבד האדם שהוא עדיין משתנה, תרבותית והתנהגותית. האדם שונה משאר הברואים בהיותו לבוש בגדים, וטבע האדם לשנות מלבושו כפי ההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית, כן גם הופעת הלבוש במובן היותר כוללני - הבית, מקום משכנו  וצביונו - משתנה כל הזמן בהתאם להתפתחות הטכנולוגית והתרבותית. כל השלטון של האדם על הטבע מורה על צורך בהשלמת עצמו. הוא עדיין לא מצא את את עצמו.



ב. הצורך הנשי לשינוי ולשלמות

זהו חלק מתהליך השלמת האדם לקראת עתידו הצפוי, בהתאם לתכנית האלוהית שהאדם יעשה. הלבוש בא לידי ביטוי מיוחד אצל האישה. כידוע, אישה עומדת מול ארון בגדים מלא ואומרת "אין לי מה ללבוש". הנשים מודעות יותר מהגברים לצורך להשלים את עצמן, והוא מובע אצלן יותר. "יותר משאיש רוצה לישא אישה, רוצה האישה להינשא". אצל האישה בולט יותר הצורך הדחוף להשתנות, להיות במצב שלם יותר. בעידני גאולה כאשר הצורך להביא את האומה להשלמתה - מתחזק, הנשים מרגישות מזוהות ומשלובות יותר בקידומה, שזהו תפקיד היותר מיוחד.



ג. השתלבות האישה בהנהגה הגאולית בישראל

ירמיהו הנביא פונה לגולים: "הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שיתי ליבך למסילה דרך הלכת, שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" (ירמיה, לא כ). כך מתאר ירמיה את תהליך הגאולה, את שיבת ציון. "עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" (שם כא).

יש חידוש, במהלך ההיסטוריה לדורותיה, השלטון, המלכות, היו עד כה מונהגים ע"י גברים, ואילו בתהליך הגאולה יש חידוש: "נקבה תסובב גבר" - הנקבה מובילה ומנווטת את הגבר, היא מסובבת את התהליכים קדימה. במהלך ההיסטוריה, הונהג העולם על-ידי גברים, ולקראת השלמת המהלך ההיסטורי, בעידן הגאולה, חוזרת האישה ותופסת את מקומה בכיוון ההנהגה להשלמת תהליך הגאולה.

מדוע יש צורך דווקא בתהליך הגאולה בשילובה של האישה בהנהגה? מה המיוחד בסוג הנהגה כזה שמובל על ידי נשים לעומת הנהגה גברית?

בסוף זמן ההנהגה של משה רבנו נכשלו משה ואהרון בחטא מי מריבה כשהיכו בסלע במקום לדבר. אין לדמות שמשה ימרה את דבר ה'. אלא הקב"ה אמר לו: "קח את המטה... ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם". (במדבר כ, ח).

מה פשר הכפילות? בתחילה - ודיברתם אל הסלע... ולאחר מכן, והוצאת להם מים...?

אלא יש לומר שהקב"ה נתן למשה שתי אפשרויות כיצד לנהוג (על פי תרגום יונתן בן עוזיאל):

א) לדבר אל הסלע ונתן מימיו. ב) הוצאת מים - באמצעות המטה.

הנס יכול להיעשות בשני אופנים. אלא שהקב"ה הפקיד בידי משה להכריע כיצד להנהיג את העם - אם בדיבור או באמצעות הכאה.

להבדיל מההוראה האלוהית הראשונה (יז, ו) בפרשת בשלח שבה נאמר במפורש - "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים" - שם נאמר במפורש לפעול בהכאה בלבד.

ביאור הדברים: בזמן היציאה ממצרים כשהעם היה במדרגה נמוכה, היה צורך לפעול באמצעות הכאה, כי אין דרך אחרת להביא את העם לתודעה הראויה.

אך כעת, בזמן הכניסה לארץ לאחר ארבעים שנות שהייה במדבר, הם דור דעה והקב"ה מזמן למשה בחירה בין שתי הדרכים, דיבור - שימוש בהנהגה באמצעות תודעה שכלית הכרתית, או הכאה - כפי שהיה בתחילת הדרך. אתם, משה ואהרון, תעריכו את מצב העם ותבחרו את הדרך המתאימה הנכונה הראויה להנהגתו.



ד. מעלת ההנהגה הנשית - הפעלת כוחות האומה בכללותה

משה ואהרון בחרו בהכאה ולא בדיבור. הווה אומר שמשה הנהיג את העם בתקיפות "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה". כשהחמה שולטת ברקיע אין שום כוכב שיכול להאיר, היא תופשת את כל הבמה.

הנהגת יהושע כפני לבנה, היא שולטת ברקיע אך נותנת מקום להארת הכוכבים, ובא"י יש צורך בשותפות כל האומה בהנהגתה לקראת גאולה. (ע' שיחות הרב צבי יהודה חוקת עמ' 262 מכתבי הראיה זצ"ל).

הארת העולם באמצעות הירח היא הנהגה זוגית, השמש מכה בקרני אורה בירח והיא משמשת מראה שבאמצעותה מופיעה האורה בעולם. הירח ביטוי להנהגה נקבית.

וכך יהושע ביחס למשה - כנקבה שמקבלת אורה מהחמה - משה, הזכר.

הנהגה נשית - כוללת. היכולת לכלול את כל הכוחות שבאומה שהם הכוכבים שאף הם מאירים. וזה אופייני אצל המשיח. בכל התהליכים ההיסטוריים בעבר הכל נעשה ע"י הבורא באמצעות אישיות מנהיגותית רבת עצמה, הנהגה גברית. ואילו בימות המשיח הגאולה נעשית ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו "אפס בלתך גואלנו לימות המשיח". בימות המשיח היחיד שפועל הוא הקב"ה. מה תפקידו של המשיח? הוא מתבטל מול ההנהגה האלוהית, שמתגלה על ידי האומה כולה. נפילת המנהיגים הינה סימן שאנו בשלבי גאולה מתקדמים. אנו מאמינים שבימים אלו ככל שהגאולה מתקדמת - אין אישיות מנהיגותית סוחפת, אלא  נסחפת. זוהי מין הקרנה כירח שהוא מקרין בלילה באופן שקט. בעידני הגאולה יש מקום להפנות את המנהיגות לדמויות נשיות שפועלות על המציאות להוציא הכוחות כולם אל הפועל, על פי ההכוונה האלוהית. עידני גאולה אלו הם זמני מעבר מתקופה היסטורית אחת אל האחרת שתובעת מאמץ נפשי מיוחד. לא תמיד כוחות נפשיים של תקופה אחת מסוגלים לבוא לידי ביטוי בתקופה אחרת.



ה. דור מעבר - משבר מנהיגותי

"צדיק ורע לו" מפרש רבי נחמן מברסלב שזה צדיק שאין הלכה כמותו, היינו שבדור הזה אין הלכה כמותו. הוא צדיק השייך לתקופה אחרת, ומכיוון שאין הנהגתו מתאימה לעידן הזה - רע לו.

לפיכך הברכה על הצדיקים והחסידים שְּׁתוּלָה בתוך הברכות על הגאולה. בזמן המעבר בין גלות לגאולה, ישנם צדיקים שכוחם יפה לעידן גלות ואינם יודעים כיצד להוביל את ההנהגה האלוהית בזמן הגאולה.

הדמות המקראית לסבל ויסורים הוא - איוב. יש דעות בגמרא מתי חי; אחת הדעות היא שהיה משבי ציון ששבו מן הגולה. בדורנו אפשר להצביע על השואה כתקופת מעבר מגלות לגאולה, והיה סבל רב לצדיקים. מניין לגמרא שאיוב חי בזמן מעבר? בתחילת איוב מסופר שהיה לו הכל, משפחה - בנים ובנות, עושר וכבוד. "ויהי כי הקיפו ימי המשתה... והעלה עולות מספר כֻלם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם, ככה יעשה איוב כל הימים" (איוב א, ה). איוב חשש שמא לא יוכל להעביר את צדקותו לדור שלאחריו. חששו נבע מכך שהוא מצוי בתקופת מעבר המצריכה הנהגה רוחנית כזו שיהיה בכוחה להנחיל לבנים את צדקותו, על אף השינויים הגדולים, וספק אם הוא מסוגל לכך. לפיכך זהו זמן שהצדיקים סובלים, ולאורך תקופת סבלו איוב שידע להקריב קרבנות, מתלונן על מר גורלו ואינו מתפלל. בסוף איוב מתפלל על רעהו ואז "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב, מב, י). עושרו הוכפל וגם התווספו לו בנים ובנות. ללמדנו שהשינוי שעבר בנפש לימדו את סוד התפילה, שטרם ידעו קודם.



ו. המבט הלאומי בהנהגה הנשית

הכתוב מציין רק את שמות בנותיו של איוב: ימימה, קציעה, קרן הפוך וכן מציין את יופיין ושהן זכו לנחלה - כבנות צלופחד (שם, יד טו).

כלומר, יש צורך באישיות נשית בזמן שמתקרבת גאולה.

כך היה לאיוב שנגאל מצרותיו האישיות. איוב הבין שצרותיו הן בבואה לתיקון המיוחל לחטא הקדמוני: חטא הלבנה וחטא אדם הראשון. ורמז לכך בשמות בנותיו.

ימימה - יום קטן, כשהשמש אינה מאירה כ"כ הירח מתגלה (רמז לחטא הלבנה).

קציעה - של תאנים, מכוון לעץ הדעת שהיה תאנים (רמז לאיסור האכילה מעץ הדעת).

קרן הפוך - תיקון העיניים של חטא אדם הראשון.

כשבאו ישראל למדבר היו שבעים משפחות, ובפרשת פנחס בסוף תקופת המדבר נותרו שישים וחמש משפחות בלבד.

חמש משפחות נעלמו כתוצאה מהמגפות שהיו, כיצד משלימים אותן? על ידי בנות צלופחד שמקימות משפחות כמו הבנים בארץ ישראל, אוהבות ארץ ישראל היו. "חכמניות היו" ובאו בטענה למשה: או שנירש אנחנו נחלת אבינו, ולא - תתייבם אימנו! והלוא אין ייבום כשיש בנות! אלא שהן רצו נחלות בארץ ישראל - מאהבתן לארץ, כך היה גם עם בנות איוב.

מה מטרת מנהיגות הנשים בעידן גאולה?

הנשים עסקו הרבה בהעלאת ערך הלאומיות (אחיזה בארץ) ואילו הגברים עסקו יותר בדתיות (תורה ומצוות).



ז. מגמת המנהיגות הנשית במקרא - איחוד הלאומיות עם התורה

במבט עמוק אנו מזהים שתופעת בנות צלופחד אינה יוצאת דופן אלא מייצגת אופי ומגמה נשית בהנהגת האומה.

מרים הנביאה: באה בטענה למשה על שפירש מאשתו. מסביר הרב קוק זצ"ל שעומק טענתה היה שהיא רצתה לראות במשה לא רק מוסֵר התורה אלא גם משיח.

בנשמת המשיח יש שני צדדים: א. צד משפיע שהוא כוח התורה  ב. צד מקבל - שורש הלאומיות הישראלית. אי אפשר לישראל בלי תורה ואין תורה בלי ישראל.

משה גילה את היכולת שלו כנותן התורה, אך לא כל כך בצד הרוח הלאומית, מרים רצתה להביא את משה לידי כך שיגלה יכולת ללמד תורה גם לאומה חצופה. "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא".

חוצפה - הרגשה עצמית בטוחה, אדם מרגיש שהוא המקור לזהות העצמית שלו, אין לו מה ללמוד מהזולת. בזמן משה היה העם חצוף. העם מבקש בשר, טוען משה - הסתפקו במן! העם רצה לבחון את משה האם הוא יכול להנהיג האומה גם כשהיא מחוצפת. לו יכול היה לעמוד בכך, הרי שהיתה בו גם הופעה משיחית בנוסף לכך שהיה נותן התורה, ולא - קץ משיח יבוא מאוחר יותר. מרים רצתה שמשה בנוסף לכך שהיה גדול הנביאים, יוכל להיות גם בעל משפחה, להיות מסוגל לרדת לתחתית העולם הזה תוך כדי מעלת הנבואה, וכך יהיה מסוגל להיות גם משיח, לא רק גדול הרבנים אלא גם גדול המלכים בהיסטוריה. מגמתה היתה נכונה אך המציאות טרם הבשילה להופעה שלמה כזו, ולפיכך נצטרעה, אך לוּ הצליח משה גם מבחינה המשיחית שלו, הרי היה מחזיר את נשמת אדם הראשון לעולם. לאדם הראשון, הקב"ה נגלה בכל מצב, גם במצב של אישות, וזה מה שרצתה מרים לתקן - חטא אדם הראשון, והעולם עדיין לא היה ראוי לתיקון חטא אדם הראשון. כשיתוקן החטא יוכלו הרוח והחומר לשכון בו זמנית בשלמות אחת. אצל הנצרות יש אידאל של הפרדה בין הקודש לחול, ואילו אצל משה זה מצב זמני, דיעבדי. אך אנו מייחלים למצב שבו יחזור האידאל המאוחד לקדמותו.

דבורה הנביאה - גם אצלה מתגלית קנאות לאומית. היא מחזירה את הגאווה הלאומית לעם. כל שירת דבורה היא טרוניה נגד השבטים שנעדרו מהמלחמה. היא עושה חשבון עם כל שבט. לא די בכך שיהיו מספיק חיילים כנגד סיסרא, אלא נדרשת סולידריות של כל חלקי האומה על כל שבטיה.

אביגיל אשת נבל הכרמלי - היא הפכה את דוד למלך. כשהוא בורח משאול עם גדודו ונבל מסרב לסעדו, דוד מתכוון להילחם בו כמורד במלך, שהרי כבר נמשח על ידי שמואל.

אביגיל טוענת כנגדו - אמנם אתה מלך פורמלית אך חסר לך אמון העם, שלא יצא טבעך בעולם, צריך הסכמת האומה, בלעדיה אינך מלך. דוד מגיב: "ברוכה את לה' אשר מנעת ממני מבא בדמים". אביגיל הדריכה אותו כיצד לרכוש את תפקיד המלוכה בישראל.

אסתר - במגילה פועלות שתי דמויות במהלך הגאולה, בטרם הגאולה המנהיג הוא מרדכי "ויהי אומן את הדסה ... ואת מאמר מרדכי אסתר עושה". ומרדכי מצווה על אסתר לבוא אל המלך לבקש על עמה ועל מולדתה.

מכאן ואילך הגלגל מתהפך: "לך כנוס את כל היהודים" שיעור בגאולה. אין אפשרות לזכות בגאולה פרטית בלי לקנות את האהדה הציבורית. רק בגיבוי של כל האומה יש משמעות לתהליכי הגאולה, "ויעש מרדכי ככל אשר ציותה עליו אסתר", אסתר מנהיגה.



ח. הנשים בצמתים ההיסטוריים של חילופי המלכויות העולמיות

ישנם מדרשי גאולה. אחד מהם (ספר זרובבל) מספר על אישה בשם חפציבה שתפעל יחד עם המשיח בהנהגת עם ישראל.

בהעברת המלכויות מאומה לחברתה היתה אישה, ושתי היתה נכדתו של נבוכדנצר והיא העבירה את מלכות בבל לפרס.

אסתר "ותלבש אסתר מלכות" - העבירה את מלכות ישראל לאומות העולם. לכן אין אומרים בפורים הלל, כי יש צער על העברת המלכות לאומות העולם.

יהושע נשא את רחב, שהיו בביתה כל שלושים ואחד מלכי כנען, והיא מוסרת את מלכותם ליהושע בבוא מלכות ישראל.

כמו כן, מלכות פרס הוחלפה במלכות יון, אלכסנדר מוקדון כבש את פרס ולקח לאישה את בת אחרון מלכי פרס, דריווש השלישי - סטטירה.

כמו כן  כשעברה מלכות יון לרומא, המלכה האחרונה - קליאופטרה מלכת מצרים נישאה ליוליוס קיסר - מייסד מלכות רומי.

אין פלא שבתהליך השבת מלכות ישראל המועברת ממלכות רומי, תהיה שותפה אישה שסופגת את חן הגויים, ומולכת בישראל.

(בהקשר דומה, התאווה של פרעה ושל אבימלך לקחת את אמהות האומה, נבעה מהרצון לקחת את הכוח של האומה הישראלית).

ולכן צריכה לקום איזושהי אישיות נשית שיש לה יחס לתרבות העולם, כגון שנולדה ברוסיה, גדלה באמריקה ומולכת בישראל. כמו שרות המואבייה הביאה את המלכות לישראל.

הנשים הן הכוח המניע את התהליכים הפוליטיים בישראל בעת הזאת. חלקן בצורה ישירה וחלקן מאחורי הקלעים, בדחיפת הגברים בנחרצות וללא פשרות לקדם את מהלכי הגאולה. אין לדעת מראש מהו אופייה המדויק של המעורבות הנשית, אך ללא ספק הן מטביעות חותם מרכזי מאוד בקידום הגאולה הלכה למעשה בדורנו. כשם שבזכות נשים צדקניות שבישראל נגאלו ישראל. כך, גם בדורנו, בזמנים קשים בכל המובנים, תהיה מנהיגות נשים שתצטרף לישועת כלל ישראל ולגאולתו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)