ספק, וודאות והמשנה הראשונה במס' ברכות

ט"ז באייר תשס"ח

שאלה:

בשיעור אחד אמרת שאצל הפילוסופיה נקודת המוצא היא הספק ומתוך הספק מגיעים לוודאיות, אך כיון שנקודת המוצא היתה הספק גם בוודאיות יטילו ספק ויחזרו אליו. לעומת זאת ע"פ תורת משה נקודת המוצא היא הוודאות המזמינה את הספק ע"מ לבררה ומתוך כך מגיעים אל הוודאות היותר עליונה. אך בשיעור אחר אמרת שהמשנה הראשונה בברכות מתחילה: "מאימתי קורין את שמע בערבית", כלומר יש כאן ספק האם יש מקום לדעת אלהים במצב של העדר. ואילו בסוף המשנה האחרונה בש"ס: "אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק 310 עולמות", שזהו הקיום הוודאי של האדם. אם כן יש כאן סתירה בין שני השיעורים כי משמע מהשיעור השני שישנו קיום מסופק של האדם עד שהוא מגיע לקיום וודאי שלו. (ואל תעניני שהמשנה בברכות מדברת על עם ישראל בגלות וזה לא המצב הנורמלי שלנו, הרי בכל זאת זו המשנה הראשונה בש"ס והיא מתחילה בספק,ואם בכלל עסקינן כ"ש בפרט).


תשובה:

אני כן אענה שזה מתוך מצב של גלות וזכרון העבר שהרי הגמרא שואלת שם "תנא אהיכא קאי דקתני מאימתי?" כלומר מהי נקודת המוצא של המשנה המדברת על העדר. ולפי זה נדע האם מהות ההעדר היא ריקות אפריורית או רק הסתרה. והתשובה "תנא אקרא קאי". כלומר שהנבואה וודאותה היא מוצא המשנה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)