הרב אורי שרקי

מדינת ישראל ויום העצמאות

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




אומר הרב בעמ' קס' באורות, פיסקה ז'1: "אין המדינה האושר העליון של האדם". – שהרי האושר העליון של האדם לפי היהדות הוא הדבקות בה' ע"י עשיית מידותיו, כלומר הידבקות באידיאלים האלוקיים, כלומר כשאורח החיים הפנימי והחיצוני נאמן לאידיאלים האלוקיים, אפשר לומר שהאדם הגיע לאושר העליון.

המדינה עוסקת בארגון החיים החברתיים, ולכן אין היא יכולה להיות האושר העליון של האדם2. כשם שיש בניין קומות שבו יש לארגן את ענייני התשלומים והנקיון ע"י וועד הבית, כך בניין זה יכול להיות בסדר גודל של מדינה גדולה. לא זו בלבד שעפ"י זה למדינה אין ערך בפני עצמו, אלא שהיא הכרח שבא לבטל מהאדם את נאמנותו לערכים. לכן מבחינה משפטית תמיד נשאלת השאלה האם יש ערכי יסוד שחשובים יותר מהעליונות של חוקי פרלמנט, כגון פקודה בלתי חוקית: אם יש משהו שסותר את המוסר הבסיסי, אין לציית לחוק כזה.

הרב מוסיף את ההפך: "זה ניתן להיאמר במדינה רגילה, ש(היא)אינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, ש(אז) נשארו המוני האידאיות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה."

מדינה כזו שאינה משקפת את האידיאלים העליונים, אסור להפוך אותה לערך. דברי הרב הם ביקורת על השיטה הפשיסטית שהפכה את המדינה לערך והכל משועבד לה.

באופן רשמי, מדינה קומוניסטית מהווה שלב ביניים לשלב האמיתי3 שהוא ביטול המדינה והוצאה לפועל של כוחות האדם. עד אז צריך מדינה חזקה כדי להילחם בקפיטליסטים.

"משא"כ מדינה שהיא ביסודה אידיאלית"יש מדינה שעניינה מלכתחילה גילוי האידיאלים האלה: "שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד."

"מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד4, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."

הרב כתב זאת 30 שנה לפני שקמה המדינה. מה כ"כ נפלא במדינת ישראל? – שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם". מאיפה הרב לקח את זה? – זהו פס' מפורש: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו, ויצלח, וישמעו אליו כל ישראל" (דבהי"א כט, 23). ובגמ' סנהדרין כ, ב נאמר על פס' זה: "ואין כיסא אלא מלך, שנא' וישב שלמה על כיסא ה' למלך".

"שכל חפצה הוא" – האם יש למדינה חפץ?

מי שהקים את מדינת ישראל היה אברהם אבינו, והיא פסקה להתקיים והתחדשה מחדש לעתים בימי ההיסטוריה. מדובר על מדינת ישראל כיישות פוליטית, וכל הזמן זהו אותו הפרויקט. הנבואה היא זו שגילתה לנו שאנו צריכים להצטרף ללאומיות הישראלית. איך מרגישים שזהו האושר הכי גדול? – כשאדם מאוד מרוצה ממה שקורה לו הוא שש, ואז שמח, ולבסוף צוחק. לכאורה בעוה"ז אסור לצחוק. כל מי שפותח את העיתון יודע שא"א לצחוק (שכן יש מאורעות קשים). לכן שרה אמרה שמי שצוחק צריך לצאת מביתה (על ישמעאל שהיה מצחק לעזוב את הבית). אך היא מיד הוסיפה: "לכן לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק"! דהיינו – תלוי מדוע צוחקים. צריך להבין שבאמת א"א לצחוק על ההווה, שכן זה דבר קשה. אך כשההסתכלות היא על העתיד - "יצחק"5 – מבינים שגם עכשיו זה חלק מהצחוק. כמו ר"ע שצחק כשראה את השועל יוצא מבית קודש הקודשים. זוהי שמחה עצומה להיות שייך למפעל שעתיד לגאול את העולם כולו.

עמ' טז, פיסקה ט': "בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית".

כלומר יש פה הנחה שהמדינה היא המנוף שדרכו רוח ישראל מתגלה, ודרכה תבוא גאולה לעולם כולו. גם משמע שהמדינה נועדה בשביל עניין אוניברסלי (-"בניין העולם"). דבר זה מאוד לא אוהבים – לא הדתיים ולא החילונים.

(חזרה לפיסקה הראשונה, פיסקה ז':) "אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."

שאלה: מהו המקור של הרב שגם כשיש חושך זהו חלק מהמדינה שעניינה התגלות ה' בעולם?

תשובה: עמ' יז, שורה 4: "כי אני אתכם נאום ה' צב-אות, את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו" גם בימי עזרא היתה אותה בעיה: האם מעט מאנשי העם אשר מחללים שבת ונושאים נשים נוכריות נחשבים כמדינה?

אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את כל המציאות לפי רצונו. הדעה שכל מה שה' רוצה מאתנו היא להיות דתיים ולשמור את התורה והמצוות היא טעות איומה, הסותרת את כל התנ"ך. הביטוי "והייתי לכם לאלוקים" מופיע תמיד בהקשר ליישוב בא"י. הארץ נתונה לנו (-ירושת הארץ) בין שאנו צדיקים ובין שאנו רשעים, אולם החזקת המעמד בה תלויה בקיום התורה והמצוות (-במעמד המוסרי של עמ"י). ברור שאם הקב"ה בחר באומה, הוא בחר בעצם במדינה, שכן הגוף שאומה מקימה הוא מדינה.

עמ' קד, פיסקה ד"ה "בראשית":

"בראשית מטעו של העם הזה (-דהיינו בימי אברהם אבינו), אשר ידע לקרוא בשם הרעיון האלוהי הברור והטהור בעת השלטון הכביר של האליליות בטומאתה-פראותה, נתגלתה השאיפה להקים ציבור אנושי גדול אשר "ישמור את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". זוהי השאיפה, שבאה מכח ההכרה הברורה והעזה והתביעה המוסרית הכוללת והרמה, להוציא את האנושיות מתחת סבל נורא של צרות רוחניות וחומריות ולהביאנה לחיי חופש מלאי הוד ועדן, באור האידיאה האלוהית, ולהצליח בזה את כל האדם כולו.

למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, "עם חכם ונבון וגוי גדול", והאידיאה האלוהית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור-חייה. (צריך מדינה כזאת-) למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצויינים, חסידים ונזירים ואנשי-קודש, חיים באור האידיאה האלוהית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו, אפילו היותר נמוך ומגושם".

אין זו חכמה להיות קדוש פרוש ומתבודד העוסק בקדושתו האישית. דבר זה, כל בעל דת אצילי בעולם מבין דבר זה. החידוש הוא שתהיה מדינה שלימה עם כל אשר בה, וכל זה הוא כלי קיבול של הקודש. דבר זה נקרא בעברית: "קדושת הכלל".

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – מה עשית עד עכשיו? – גיירת אנשים. תעזוב זאת, ותלך לארץ ישראל, שכן יש לי פרויקט אחר בשבילך - "ואעשך לגוי גדול", ומתוך כך - "ונברכו בך כל משפחות האדמה". יש פה תוכנית אחרת. רבש"ע רוצה לרומם אפילו את הפוליטיקה, כדי שתהיה פוליטיקה של קודש, שכן הקב"ה רוצה לגלות ש"מלכותו בכל משלה". כך העולם לא ייראה כמחולק לשתי רשויות, אלא הכל בשליטת ה' ושכינתו. זאת עלינו ללמד את הגוים.

ארה"ב הוקמה ע"י מושבות של אנגליה וההתאכזרות של השלטון האנגלי יצרה תודעה משותפת. תודעה זו התאחדה סביב תנאים כלכליים. רק עמ"י נוצר מלכתחילה כדי שיהיה עם וגזע מיוחד, עם דם משותף כדי להיות עם, מתוך מטרה לגלות את ה' בעולם.

שאלה: יש הרבה מקורות ומדרשים שעמ"י ייגאלו ע"י תשובה וקיום מצוות, מעשים טובים וזכויות. מצד שני רשב"י אומר שיש אידיאל בעצם זה שעמ"י יהיה עם לימודי ולא לאומי - "ועמדו זרים ורעו צאנכם", וכולנו נשב ונלמד תורה!

תשובה:

  1. אין בחז"ל דברים כאלה. אם נגיד שהגאולה תלויה בזכויות, זה אומר שיתכן מצב שתהיה היסטוריה בלי שום גאולה בכלל. הגאולה אינה תלויה בזכויות. "כי אל רחום ה' אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך (-ה' לא יעזבנו ולא יכלה אותנו לגמרי), ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם" (דברים ד, 31).

  2. רשב"י מעולם לא אמר שההיסטוריה צריכה להתנהל כך שכולנו נהיה כוללניקים והגויים יעבדו בשבילנו וגם יכינו לנו את הצ'ולנט... רשב"י אמר שלעתיד לבוא זה יהיה כך. לעתיד לבוא, כאשר יושלמו כל התפקידים שלנו, תפקידנו יהיה להיות כוהנים לאומות. לכן גם נאמר "ועמדו גוים ורעו צאנכם", שהרי לא יעלה על הדעת שרשב"י לא ידע מה כתוב בק"ש6: "אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ואספת דגנך" – דבר זה נאמר כשכר. בגמ' יש את דעת ר' ישמעאל, רשב"י ואביי שאומר שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, אולם זו לא דעת רשב"י. אביי אומר בעצם שלא עלתה בידם מכיון שהם לא הבינו את רשב"י, שכן דברי רשב"י לא שייכים בזמן הזה אלא בעתיד לבוא בלבד. גם רשב"י עצמו לא נהג כך, וכל בריחתו למערה היתה רק מתוך הכרח. כשהוא יצא בפעם הראשונה לרגע באמת חשב שאפשר שיהיה עמ"י בלי עבודה ונענש על כך, ונצטווה לחזור שוב למערה. כשהוא יצא בפעם השניה הוא הלך לטבריה ונטע שם תורמוסין, ומכאן שרשב"י סבר שיש מקום לעבודה.

החרדים רואים את המדינה כאמצעי ולא כערך בפני עצמו, ואפילו אם כל המדינה תהיה דתית. הקב"ה הוא אלוקי החיילים אם הם כולם מניחים תפילין, אולם אין הוא אלוקי הצבא7. אולם הרב אומר כאן שיש קדושה עצמית לארץ, קדושה עצמית למדינה, לצבא ולכלל. הכלל אינו קדוש רק מכח הפרטים, אלא הוא קדוש ככלל בפני עצמו. (הפרטים הם רק גילוי של הכלל, והם תלויים בקיומו, אולם הוא אינו תלוי בהם).

יש באמת מחלוקת בראשונים לגבי אופי המשטר. האברבנאל אומר שעדיף משטר דמוקרטי, ואילו הרמב"ם אומר שעדיף משטר מלוכני. אולם כו"ע לא פליגי שיש עדיפות למשטר, לריבונות מדינית שלנו על הארץ.

דיעות דתיות כאלה (שאין ערך למדינה) צומחות מהעובדה הפשוטה שלא למדו תנ"ך. בכל מקום שקמה התנגדות לציונות היה זה מכיון שלא למדו תנ"ך. אדם שלא פתח מעולם משנה וגמ', אולם ידע את התנ"ך בע"פ – יודע שצריך מדינה וארץ. אולם אם אדם למד משנה ותלמוד בלבד ללא תנ"ך, הוא לא יוכל להבין את הצורך במדינה, אפילו אם הוא ימצא סוגיה שממנה יהיה מוכרח שהציונות היא רצון ה'8. כל הגמ' מבוססת על גבי הכתוב בתנ"ך, והנחות היסוד של הגמ' מופיעות רק בתנ"ך ולא בגמ'.

ההבדל בינינו לחרדים אינו רק בזה שהם שכחו סעיף נוסף בשולחן ערוך – שהציונות היא דבר טוב, ושה' הוא ציוני, אלא יש הבדל בדרך ובשיטת הלימוד – האם לומדים תנ"ך או לא. מי שלא לומד וחי את התנ"ך לא יכול להיות ציוני בכל עמקי נשמתו.

הגמ' בברכות ה, ב אומרת: "לוחות האבן אלו עשרת הדברות, התורה – מקרא וכו'". רש"י שם אומר "חומש – שמצוה לקרוא בתורה". כשרש"י אומר דבר כזה פשוט, ה"ז סימן שיש פה משהו עמוק יותר. רש"י מתכוון לומר: אל תקרא את החומש רק בתור מקור ראשוני למשנה ולתלמוד, אלא יש להתייחס לכתוב ולמקרא וללומדו מצד חשיבותו העצמית ולא כאמצעי. ואם אתה שוכח זאת – כבר לא תבין את כוונת הבורא, שכן המשנה היא ההדרכה המעשית, אולם המקרא הוא היסטוריה. על ידי המקרא מבינים כיצד הקב"ה מנהיג את העולם ומהו הפרויקט ההיסטורי שלו. זוהי בעצם זעקת הרב לאורך כל ספר אורות, ששכחו שיש איזו תוכנית מדינית אוניברסלית ליהדות. ואין רק יהדות של בית כנסת והלכות. יוצא אפוא שבמשך 1880 שנה לא יכולנו לבצע את מטרתנו. היינו בעצם מתים.

תולדות החיים של מדינת ישראל:

תאריך לידה – טו' ניסן, ב' 248 – יציאת מצרים.

תאריך נישואין – ו' סיון, ב' 248 – מתן תורה.

תאריך פטירה – ט' באב, ג' של"ח – חורבן בית ראשון.

תאריך תחייה מחדש – ה' אייר, ה' תש"ח – יום העצמאות.

זהו ההיקף של עמ"י. בית שני אינו נחשב (לפי המהר"ל הוא היה בסה"כ תרדימת חורף, כדי לקבל כוחות שיספיקו לגלות).

עמ' קי', שורה 2: "הבית השני לא הוכן להשבת אותה האיתנות של האומה, במלוא המובן."בית שני היה מעין "זריקת מרץ" לקראת הגלות האחרונה.

בחסדי ה' חזרנו מ"יעקב" להיות "ישראל", מזהות דתית לזהות לאומית. טענת יש"ו כנגד חכמי הסנהדרין היא שהם חושבים שהגאולה היא להשתחרר מעול הגויים והם לא מבינים שהגאולה היא לגאול את הנפש מחטא אדם הראשון. אצלנו באמת אין צורך בגאולת הפרט, שכן "נשמה שנתת בי טהורה היא". ומה שהרמח"ל כותב בדרך ה' שהמטרה היא לחזור למצב שהיה קודם חטא אדם הראשון, פירושו להחזיר את כל העולם למצב זה. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" – בלי קשר לאם הם רוצים זאת או לא. אלא בין אם הם צדיקים ובין אם הם רשעים. הגויים יודעים זאת.

בחז"ל ובתנך תמיד משמעות המילה "גאולה" היא גאולה פוליטית. "לגאול" – פירושו שחרור משעבוד משפטי (כגון גאולת קרקעות). "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", ובמילים אחרות - "אלא עצמאות מדינית בלבד".

השאלה היא רק מאמתי אפשר לדעת שאנו בשלב של גאולה? זו אינה שאלה פשוטה כלל וכלל.

נתייחס לסוגיה בברכות ד, ב. ישנה ברכת "גאל ישראל". מתי ה' גאל את ישראל – ביציאת מצרים. מדוע יש לומר אותה פעמיים ביום? – הגמ' עונה בברכות ט, ב, שגאולת מצרים היתה גם ביום וגם בלילה. יש "אתחלתא דגאולה" וגאולה בפועל – כשהם יצאו למחרת היום. "אתחלתא" הכוונה אם כן כשהגויים נותנים לנו רשות לצאת, והגאולה עצמה היא כשיוצאים, ובמילים אחרות – הקמת מדינה (שחרור משעבוד). א"כ, צריך לשנות את התפילה לשלום המדינה, ובמקום לומר "ראשית צמיחת גאולתנו" יש לומר "גאולתנו". כי מדינת ישראל היא הגאולה בעצמה, ומשיח הוא גאולה שלימה. יש איזה שלב שבו מבחינים מתי זה גלות ומתי זה גאולה, ובתוך הגאולה עצמה יש כמה שלבים. אנו איננו בגאולה השלימה, אך אנו בתוך הגאולה.

למאי נפק"מ? הבן איש חי מסביר בבן יהוידע שהמחלוקת בגמ' ברכות היא בעצם האם צריך לקבוע הלל על אתחלתא דגאולה או רק על הגאולה עצמה, ובמילים אחרות – האם יש לקבוע הלל גם על הצהרת בלפור או רק על הקמת המדינה. גאולה בכל מקום מוגדרת בתור יציאה משעבוד מלכויות, חירות פוליטית. רק על האתחלתא דגאולה יש מחלוקת אם מתקנים הלל. מה ההו"א שיתקנו ברכה על אתחלתא דגאולה? הרי המחלוקת שם מאוד מוזרה: "ר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא. וריב"ל סבר כיון דלא הוי אלא מצפרא – לא והיא גאולה מעלייתא".

לכאורה הם אומרים את אותו הדבר! אלא ההבדל הוא שלפי ריו"ח יש ערך להתחלה, ואילו לפי ריב"ל אין ערך להתחלה. מדוע? – אם אתה רק בתחילת התהליך, הספק נכנס לתוך הנפש: מי אמר שתהיה אחרית? אולם אדם עם עין אמיתית וראייה חדה יכול להבחין שהראשית היא ההתחלה של האחרית.

כיום כבר אין שעבוד מלכויות, כי אי שעבוד מלכויות אינו תלוי בצרות שעושים לנו או לא עושים, שכן אם כן מעולם לא היתה לעמ"י מדינה עצמאית (כמעט תמיד היו אויבים שנלחמו בעמ"י), אלא שאי שעבוד מלכויות תלוי בהאם יש לנו מדינה ושלטון או לא. ועפ"י ההלכה יש לנו מדינה: עיין ביחווה דעת שאוסר לרמות את המס הכנסה משום "דינא דמלכותא דינא" – יש לנו מלכות9. אפילו דוד ושלמה המלך לא עשו את כל מה שהם רצו לעשות.

הרמב"ם בפרק חלק אומר: "ימות המשיח הוא בעוה"ז, והוא הזמן שבו תשוב המלכות לישראל כמו שאמרו רבותינו: אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". כך הוא מבין מאמר חז"ל זה. הרמב"ם מבדיל בצורה ברורה בין "ימות המשיח" לבין "ימי מלך המשיח" שאליהם עדיין לא הגענו. כבר היום התממשה ההבטחה "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה... והטיבך והרבך מאבותיך" – מעולם לא היו כ"כ הרבה יהודים בא"י, ומעולם לא היה שלטון כ"כ חזק על הארץ כמו היום! הירושלמי בשביעת פ"ו, ה"א אומר שאחרי שזה מתקיים – אין אחרי זה גלות (גאולה שלישית אין לה הפסק). זאת אומרת שאנו כבר יודעים שאחרי המדינה כבר לא תהיה יותר גלות.

הגמ' אומרת: "אמר ריו"ח: איזהו בן העוה"ב? – זה הסומך גאולה לתפילה בערבית" – כלומר מי שמכיר את הקב"ה בתור אלוקי אתחלתא דגאולה. ריב"ל חולק וסובר שא"צ לסמוך גאולה לתפילה בערבית.

שתי שאלות: א. א"כ מדוע ריו"ח לא ניסח את דבריו בצורת הלכה: צריך לסמוך גאולה לתפילה? ב. כיצד יתכן שלפי ריו"ח לריב"ל אין חלק לעוה"ב? אלא שיש לדייק בלשונו.

לפי ריו"ח לריב"ל יש חלק לעוה"ב, אולם הוא לא בן העוה"ב. יש הבדל בין השניים. בן עוה"ב פירושו שלשם הוא שייך וזהו מקומו10. אולם מי שיש לו חלק לעוה"ב הוא למעשה בן העוה"ז, וזהו מקומו הקבוע. לכן מי שהוא "בן העוה"ב" יכול כבר בתחילת הדרך להרגיש במה שעתיד להיות. לכן מי שמסוגל לסמוך גאולה לתפילה בערבית ה"ז סימן שהוא בן העוה"ב, כי הוא מסוגל כבר בראשית לראות את האחרית. משא"כ במי שהוא בן העוה"ז ומלא בספיקות. לפי זה, ההבדל ביניהם אינו עניין לדיוקים הלכתיים, בקיאות הבנה וכדומה, אלא זה עניין של שורשי נשמות.

ההבחנה בין העוה"ב למי שיש לו חלק לעוה"ב מפורשת בגמ' תענית כט, ב. שם מסופר שאחד התנאים פגש את אליהו הנביא בשוק, ואליהו אמר לו שאין בכל השוק מי שהוא בן העוה"ב, כולל אותו אמורא, שכבר זכה לגילוי אליהו! אולם שני בדרנים שהגיעו לשוק כן היו בני עולם הבא. למה? – פשוט מאוד! מי שמסוגל לצחוק כבר בעוה"ז הזה סימן שאין הוא בן העוה"ז. לגבי ריב"ל זה מפורש בסנהדרין (צח, א), שהרי הוא פגש את המשיח, ולפני שהוא שאל אותו "אימתי קאתי מר", הוא שאל אותו מה יהיה גורלו בעוה"ב – סימן שהוא לא ידע על עצמו האם הוא בן עוה"ב או לא.

שאלה: א"כ מדוע הרב כתב את הספר "אורות"? הרי בכל מקרה מי שנשמתו מתאימה יקלוט מעצמו שיש גאולה, ומי שאין נשמתו מתאימה – גם קריאת הספר לא תעזור לו!

תשובה: עצם כתיבת הספר "אורות" הביאה לידי הוצאתן לפועל של הנשמות שיוכלו להבין אותו.

 


 

1. פיסקה זו קוממה את ישעיהו ליבוביץ'.

2. וכפי שח"כ דתי התבטא: עבורו הכנסת היא וועד בית.

3. כפי שכתבו כל הקומוניסטים: לנין, מאו, מרקס.

4. לגלות שיש אלוקים אחד בעולם, וכל מה שנמצא במציאות מהווה גילוי שלו ובא ממנו.

5. בזמן עתיד.

6. אע"פ שלפי הירושלמי הוא לא קרא ק"ש, אולם לא יתכן שלא ידע מה כתוב בתורה.

7. כמו כן הרבי מלובביטש אמר שאסור להחזיר חלקי א"י בגלל סכנה לעמ"י – סכנה לשומרי התורה והמצוות, אך לא בגלל שיש מצוה מהתורה שתהיה מדינה.

8. לכל היותר יתחילו לפלפל האם כיבוש ראשון שמיה כיבוש או לא.

9. כמו כן לפי הרמב"ם בהלכות גזילה מלכות פירושה צבא ומטבע.

10. כשם שאדם שהוא בן י-ם ומבקר בחיפה נחשב שם כאורח ואין זה מקום מגוריו הקבוע.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)