הפנמת הגאולה בתפילה

ח' בחשון תשס"ט

שאלה:

הפנמת הגאולה במעשינו: להווי ידוע שהעליה האחרונה של רבבות אלפי ישראל מן הגלות הממארת היא אתחלתא דגאולה, וכבר הסכימו לכך רבים מגדולי אומתינו. אולם דומה כי בפועל עדיין ניכרת הסתייגות, אף כי פנימית ולא תמיד גלויה, מן ההבנה הזו. שאם לא כן הכיצד יתורצו תפילותינו בהן נותר הנוסח הגלותי המייחל לעלייה לארץ והרי זו כבר התחילה? דוגמה בולטת במיוחד תמצא במוסף של שבת:

"...יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו (והרי כבר העלנו) ותטענו בגבולנו (והרי נטע אותנו. והנה השיא:) ושם (האין נכון לומר: וכאן!) נעשה לפניך את קורבנות חובותינו..."

ואל ידחני כבודו בקש לומר לי שאין הגאולה שלימה, כי אדרבה יהא זה התירוץ להתאים הנוסח לעת הגדולה הזו, ותהי זו תפילתינו לגאולה השלימה, שסוף סוף זו תפילה המייחלת להשלמת המהלך שנפתח כבר.


תשובה:

אם היינו משנים את הנוסח של מוסף היה ח"ו קטרוג עלינו מדוע אין אנו מקריבים אותו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)