כוונה בתפילה

ח' בחשון תשס"ט

שאלה ותשובה (תשובת הרב מודגשת):

אני קצת מבולבל סביב הנושא של הכוונה הרצויה בתפילה, כלומר למדתי קצת את הנושא וראיתי דעות שונות ומשונות וכעת הדבר מאוד מאוד מקשה עלי את עסק התפילה ועל כן אשמח אם הרב יענה על שאלותי!

1) השו"ע אומר שהמתפלל צריך לראות כאילו שכינה מול פניו ולצייר זאת כביכול במחשבתו, ודאי שאין הכוונה שדמיין איזו אישות\רוח\דמות וכדו', שהרי זוהי הגשמה שאסורה, אם כן מה עליו לדמיין או לחשוב לדעת או לצייר?! (ומה זה בכלל לצייר אם לא לדמיין?!) לראות את עצמו במצב הנפשי של מי שמלך גדול עומד לנגדו. אם לצורך זה נזקק לציור, ואינו סבור שזה האלוהות כי אם ציור הדמיון, מותר.

2)הבנתי שבתפילה עלינו לפנות אל הקב"ה מצד הרגש שהוא יותר מבטא את המעמד הנשמתי שלנו ועל כן אנו מדברים בתפילה בלשון נוכח אל הקב"ה ואומרים "אתה קדוש" "או חננו מאיתך", משא"כ בלימוד תורה שאז אנו לא מדברים על העצמיות האלוקית אלא רק על ההתגלות האלוקית אלינו כפי השגתנו המוגבלת, המעבר בין סגנונות החשיבה הללו מאוד קשה לי, ועל כן אשמח אם הרב יפרט לי בדיוק כיצד עלי לעשות זאת, כלומר - איך אני יכול לאמר לדוג' "אתה גיבור" ולא לחשוב על הגבורה האלוקית שמחוללת את המציאות ומופיעה בעולמינו אנו, (או שאולי אני כן אמור לחשוב על זה ואני טועה בהנחת היסוד שלי?!)?! התפילה מדברת בשפת הרגש. מותר לרגש לא לדבר בהתאם לשכל.

3)לדוג' מה אני אמור לחשוב בדעתי כשאני אומר "מגן אברהם" , על המשמעות שהביטוי הזה נושא בקירבו , או שאני אמור לאומרו ולא ליזום מחשבה וכוונה וכל המשמועיות שאנ כבר יודע מתוך מה שלמדתי בנושא זה יעלו מאליהם לתודעתי בשעה שאומר ביטוי זה אף אם לא אזום ואתאמץ לכוון?! ללמוד את משמעות המילים במסגרת לימודך ולא בשעת התפילה.

הבלבול מאוד מפריע לי ואודה לרב מקרב לב אם יחלץ אותי מהמבוכה , אני מרגיש שמה שהראי"ה כותב בצמאון לאל חי (זרעונים) מאוד מדבר אלי ועלי , כמה שאני לומד יותר אמונה אני מסתבך בתפילה כי אני מנסה לכוון אל העצמיות האלוקית בתפילתי (כפי שכתבתי לעיל) ואין לי שמץ מושג מהי העצמיות (וזה מתיש אותי). אתה מנסה להתכוון כלפי מעלה בעוד שבאמת עליך לכוון את ליבך באופן שהאינסוף יפנה אליך.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)