הרב אורי שרקי

המאירים לדורותיהם

"באהבה ובאמונה", כסלו תשס"ט




עם ישראל נועד להאיר. "נתתיך לברית עם, לאור גוים". אלא שנחלקו הדיעות בשאלה מהי הדרך היותר נכונה להשיג את המטרה הנעלה של תיקון העולם. יוסף הצדיק סבר שהאופן הנכון הוא המעורבות בתרבות הכלל-אנושית ותפישת עמדת השפעה אצל אומות העולם. לפי זה תהיה הגלות הזירה המועדפת של פעילות האומה. על כן עוד בצעירותו חלם על המשפחה בתור מאלמים אלומים כדי לזון את העולם כולו, וככוכבים המאירים את חשכת הגלות. מה שחלם הוא שלבסוף נהיה. יוסף הפך למשביר, הפועל בסיוע אחיו לתיקון העולם דרך מצרים. דרך זו ראויה ליחיד סגולה כיוסף, כדברי רש"י : "ויוסף היה במצרים – הוא, בצדקו". כלומר שרק הוא יכול היה להישאר בצדקו במעמקי המצריות. אך אינה מתאימה לאומה ככלל, ואכן ההיסטוריה הוכיחה שעם כל ההטבה שמביאים ישראל לאומות על ידי פיזורם, בסופו של דבר תמיד קם במצרים מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. ניסיונות דומים ידע עם ישראל לדורותיו, של יהדות קוסמופוליטית שאחיזתה עם ארץ ישראל רופפת מאוד. הניסיון ההיסטורי המר של הדור הקודם ניפץ את האשליה הזאת בימי השואה הנוראה.

המאבק בין ישראל ליוון ניטש אף הוא על האופי של יחסי הגומלין בין תרבות ישראל לתרבות יוון. לדידם של היוונים יש בהחלט להעניק מקום של כבוד לתורת ישראל בתור חלק מהתרבות הכללית, לצידן של היצירות הגדולות של רוח האדם, אך לא למעלה מזה. ההערצה היוונית לתורת ישראל בתור "חכמת העברים" הולידה את תרגום השבעים ליוונית, המשלב את התורה במרחב התרבותי הכללי, ללא יחס אל דבר ה' הפונה אל עם סגולתו. מתוך כך מובן שמאבק החשמונאים לא היה מכוון רק להשבת חירות הפולחן ליהודים. נראה שהענקת חופש הדת היה בסך הכל דבר נוח ליוונים, כפי שנהגו לפני גזירותיו של אנטיוכוס. המכוון במלחמות בני חשמונאי, שהוכתרו ברמז של הסכמה שמימית בנס פך השמן, היה לברר שאופן ההארה של חכמת ישראל שונה במהותו מהארת החכמה היוונית. בעוד שהיווניות מציגה מודל אסתטי מחוסר אישיות, מגלה תורת ישראל את המשך הדיבור הנבואי גם בעולם שבו פסקה הנבואה. כך שהפיכת היהדות לסניף של התרבות העולמית בהכרח מחשיכה את עיניהם של ישראל, ונוטלת מהעולם את אור ה' שהעולם כה זקוק לו.

גם בימינו, שאלת ההארה טרם באה לפתרונה. עדיין רבים הם אלה הסבורים שיש לבכר את ההשקפה הקוסמופוליטית, ומשום כך נתונים לשעבוד נפשי פנימי לערכי המערב, לאו דוקא המתירנים, כי אם להנחות היסוד הרואות בתרבות החיצונית את הקריטריון של הערכים. לדידם הכל, כולל תורת משה, נמדד על פי התאמתו להלכי הרוח הנהוגים בעולם, הן המודרניים והן הפוסט-מודרניים. השיעבוד המנטלי הזה ניזון מכך שבראש התרבות אין מעמידים שיח רוחני היכול להשתוות מבחינת סגנונו עם הפילוסופיה השלטת. כמו כן מכך שחסרה הארת פנים כפשוטה מכיוונה של היהדות, בשיח הציבורי.

מכון מאיר, הינו אחד המנופים המרכזיים והמהותיים ליצירת המפנה התרבותי הנדרש בחברה הישראלית ובעם היהודי. כשמו כן הוא, הוא מהווה מקור הקרנה ושפע נעימות עבור כל הבאים בשעריו לאלפיהם, וגם עבור רבים מאוד שפעילותו של המכון מוסרת להם מדי יום את דבר ה', וגם עבור החברה כולה, שקולטת באופן סמוי את השפעתו הברוכה בכל מערכות החיים הציבוריים והפרטיים.

יכולתנו לעמוד לימינו של מוסד זה בשעה שהמשבר הכלכלי העולמי פקד אותו באיבו, מעמידה  במבחן את הבנתנו מהו סולם הערכים האמיתי שעלינו לפעול לפיו. אם חלילה ייפגע מרכז החיים הזה של האומה, תיפגע גם ההקרנה של דבר ה' על עם ישראל, ובמידה רבה קידוש שם שמים בעולם.

הבה נרבה אורה, נהיה מהזוכים להיות שותפים לריבוי אור של תורה, אור של אהבה ואמונה, של קידוש השם בנחת רוח ובנאמנות לכל ערכיה של האומה, הנשענים על הפועלים עם א-ל, המאירים בכל דור ודור.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)