הרב אורי שרקי

האקטואליות של מעמד "גר תושב"

"עולם קטן", חשון תש"ע




סוגיית מעמדם של בני אוכלוסיה לא יהודית תחת שלטון עם ישראל בארצו הינה מן הבוערות, הן בתחום המדיני והן בתחום ההלכתי. היהדות יודעת ללמד שקיים מעמד מיוחד, המעוגן בהלכה ובאגדה, לנוכרי החי בקרב עם ישראל, הלוא הוא "גר תושב", שחובה היא לדאוג לרווחתו, כשהוא מחוייב מצדו לקיום מלא של "שבע מצוות שנצטוו בהן בני נח" ולעוד חיובים. האם יהיה זה ריאלי להסדיר את מעמדם של חלקים נרחבים של ערביי ארץ ישראל, משני צדי הקו הירוק, בהתאם להלכה זו, המהוה ענף מההדרכה הכוללת של היהדות כלפי האנושות בכלל, הידועה בשם "תורת בני נח"? אין אנו יכולים להתעלם משאלה זו, במיוחד לאור שתי עובדות של חיינו:

האחת היא שיבת ציון. חזרתנו לעצמאות מדינית לאחר הפסקה ארוכה מאד מציבה אותנו מחדש כגורם במערכת היחסים בין המדינות. סוף סוף שב לידינו המכשיר המציאותי כדי למלא את יעודנו של "ונברכו בך כל משפחות האדמה" מתוך "הארץ אשר אראך ".

השניה היא המצב הכולל של העולם. אנו נתונים בלבו של מאבק איתנים בין העולם המוסלמי לבין העולם החופשי, על סף סכסוך בינלאומי שיכריע בשאלה מי הוא המוביל את התרבות האנושית. העולם ראוי לכך שיישמע מציון דבר ה' עבור האנושות ואת מה שיש לנו לתרום לשם תיקון העולם.

מתחייב איפוא שתוקם מחדש הדת הישנה-חדשה של "מצוות בני נוח" כתנועה עולמית שמרכזה בירושלים, ותהווה אלטרנטיבה רוחנית לנצרות ולאיסלם. קיימת הכנה מנטלית לשינוי הזה אצל קבוצות מעטות ברחבי תבל, ואם נשכיל ללבות את הגחלים העוממות האלה בתבונה, עשויים הם להפוך ללהבה גדולה ומאירה.

אך יש להבחין בין הצורה שעשויה ללבוש יוזמה שכזאת בעולם הכללי, ובין האופן שבו יכול העניין להתפתח במדינת ישראל פנימה. זאת, מפני מספר טעמים:

א) הפניה אל תושביה הנוכרים של ארץ ישראל לקבל את מצוות בני נח חייבת להיות מלווה בביטול תביעותיהם לישות לאומית נפרדת בארץ ישראל. מצדם של המוסלמים המשמעות תהיה ההכרה בכך שדתם היא "בת השפחה" של היהדות הורתה. אמנם זה שינוי תיאולוגי עבור האיסלם הקלאסי, אך יסודות לכך מצויים במסורת המוסלמית פנימה.

ב) הרמב"ם מבחין בין בן נח המקבל את שבע המצוות בפני בית-דין ונזהר לעשותם מפני אמונתו שכך נצטווה בחיוב דתי, לבין מי שמקיימן מפני "הכרע דעתו". הראשון נקרא "חסיד אומות העולם", בעוד השני נקרא "חכם שבאומות העולם". לפי הרב קוק יש לשניהם חלק לעולם הבא ואף יתכן שיש לחכם מעלה יתירה. אמנם רק לחסיד מעניק הרמב"ם את התואר "גר תושב", כלומר זכות להתיישב בארצנו, ולא לחכם. טעם הדבר הוא שבטחונה של האומה דורש שהנאמנות של הנוכרי לתורתו תנבע מהכרה דתית דווקא, שיש בה מחויבות לסמכות, ולא פילוסופית עם כל מעלתה, מחשש שיגיע להרגשה שאינו מחויב לשלטון ישראל.

ג) אמנם "אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג", אך נראה שכוונת הדברים היא שאין אנו מחוייבים לדון בקבלתם אם יפנו לבית דין, וגם שאפילו אם נקבלם אין אנו מחוייבים בחובות ההלכתיות של דאגה לרווחתם, כי כל עוד אין עם ישראל במצבו המושלם, שאחד מביטוייו הוא האפשרות להנהיג את היובל, אין לתבוע באופן מחייב דאגה לאוכלוסיה אחרת. אך אם רצוננו להנהיג אפשרות כזאת, אין בכך מניעה. ולא עוד, אלא שכבוד הוא לעם ישראל שיוזם הענקת טיפול הוגן אף למי שאינו אזרח רשמי של מדינתו.

יכולים הגיגים שכאלה להישמע רחוקים מן המציאות וההגיון, בשעה שאנו נתונים במערכה מרה מול שונאינו, הרחוקים מאד מקיום חובות בסיסיות של המוסר האנושי, אבל למודי נסיון אנחנו שההסיטוריה זרועת הפתעות היא. עלינו שלא להחמיץ שעות כושר שדבר ה' יישמע אף בקרב הנוכרים הנתונים תחת ידנו. אם נרצה אין זו אגדה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)