הרב אורי שרקי

חוקת - יש הגיון בפרה

סיון תשע"ד




הפרה האדומה מטהרת. טומאת מת היא המפגש בין האדם החי לבין המוות. אבן אינה מיטמאת, כי מעולם לא היו בה חיים. מות הוא הפך החיים, והזעזוע של המפגש איתו מזעזע את החיים.

לפי חיבתם - טומאתם. יהודי מת יטמא גם במגע וגם באוהל. מה שאין כן גוי שאינו מטמא אלא במגע.

כמו כן יולדת זכר טמאה שבעת ימים, כי בתוכה היה גוף חי שעזב אותה. יולדת נקבה טמאה שבועיים, כי הנקבה אף היא עתידה לשאת בקרבה חיים. לכן טומאתה כפולה.

הטהרה מטומאת המוות נעשית בעזרת פרה אדומה על ידי "תחיית המתים".

ויקחו אליך פרה: פרה, סמל הפוריות, ולא פר. פרה נותנת חיים יותר מאשר הפר, כשהיא בהריון. גם לא כבשה, כי בגלל גדלה של הפרה יש בה חיוּת מרובה.

אדומה: אדום הוא צבע הדם והחיים.

תמימה: חיים בשלמותם.

אשר לא עלה עליה עול: שלא מיעטו אותה מחיותה.

וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אל אלעזר וכו' וְשָׁחַט אֹתָהּ. שחיטה היא ביטול החיים.

צריך לשרוף את כולה: אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. הכל, אפילו פרשה. מחוץ למחנה, מחוץ למקום החיים. והופכים אותה לאפר.

אפר, לעומת עפר, איננו מגדל ואיננו בר גיבול. אפר הוא הפרוד המוחלט.

המוות שולט אף בצומח. העץ הגדול ביותר הוא הארז. הקטן ביותר הוא האזוב. וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. הם הקצוות של העולם הצומח. הפרה והתולעת הם קצוות העולם החי. התולעת היא מה שנשאר מן האדם.

לסיכום: מקסימום החיים הפך לשיא המוות. והשליך אל תוך שריפת הפרה.

האדם החי מורכב מגוף ונשמה. דומה הגוף לכלי חרס, אטום.

הנשמה דומה לזרם מים חיים בלתי מוגבל. האדם דומה לכלי שיש בתוכו מים חיים.

לוקחים את האפר, שארית המוות, ועושים לו "תחיית המתים", על ידי מים חיים כנשמה, אל כלי כגוף. לכן המים האלה משמשים לטהרה מטומאת המת.

בזאת מבואר הסוד של טהרת פרה אדומה.

אם כל כך פשוט העניין, אז מדוע אמר שלמה "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"?

אלא שעדיין פשר הסוד נשאר רחוק. כי לא ברור איך מן המוות צומחים החיים.

הסוד של המעבר מהמות לחיים ומן החיים אל המוות עדין נשאר נעלם, כמו סוד החיות בגשם, כדברי הרמ"א בהגהה: "ומפליא לעשות - שקושר דבר רוחני בדבר גשמי".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)