הרב אורי שרקי

בראשית - הנחש

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת בראשית ישנה דמות מיוחדת, המשחקת תפקיד חשוב ביותר, ולפעמים יש נטיה להתעלם ממנה - הלא זה הנחש.

מה ההיסטוריה של האישיות המיוחדת הזאת המסוגלת לשנות את גורלה של האנושות כולה? ובכן נאמר בפרק א' של ספר בראשית בפסוק כד "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה, וָרֶמֶשׂ, וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ". אם כן רבש"ע ביקש - דרש, שהארץ תוציא - כלומר העולם הטבעי יצמיח ארבעה סוגי נבראים: האחד 'נפש חיה', השני 'בהמה', השלישי 'רמש' והרביעי 'חיתו ארץ'. אלא שאנו רואים בשלב הביצוע (בפסוק כה), שהתכנית כביכול לא יצאה אל הפועל. כתוב: "וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת: חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ", מתוך ארבעת הדברים רק שלשה יצאו אל הפועל - ואילו הראשון 'נפש חיה' לא נתגלה.

מיהי אותה 'נפש חיה' שהקב"ה רצה שתופיע רק מן הטבע? - זה כנראה האדם, הלא כך נאמר בפרק ב' בפסוק ז: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". אם כן היתה ציפייה שהטבע יוליד את האדם, והדבר הזה נכשל. והתגובה של הקב"ה היא: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" (שם א כו). מפרש הרמב"ן (שם): "אני והארץ … נעשה [ביחד את ה]אדם". אם הארץ לבדה אינה מסוגלת, צריך אם כן שהאדם ייווצר כפרי של שיתוף פעולה בין שני גורמים: בין העליונים לתחתונים. ואכן יש באדם חלק תחתון המכונה בתורה בשם 'עפר מן האדמה', ויש גם חלק עליון שהוא החלק 'א-לוה ממעל' - וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (שם ב ז). אם כן אנו רואים שיש מאבק באדם בין שני מוקדים: מוקד טבעי ומוקד א-להי. מהוא אותו מוקד טבעי? זה מה שאנו מכנים בעברית מודרנית 'השכל הטבעי של האדם'. מה שאין כן, המוקד הא-להי הוא החלק העליון הנותן לאדם אחריות מוסרית ואפשרות לגבור על הטבע.

מיהו האדם ללא אותו חלק עליון? האדם ללא אותו חלק עליון הוא האדם הטבעי המכונה בתורה בשם 'נחש'. עליו נאמר: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שם ג א). ערום - כלומר חכם, כדברי אונקלוס: "וחויא הוה חכים" זאת אומרת שהאדם עם כל הכשרון של החכמה, היכולת הטכנולוגית והאומנותית שלו, ללא האחריות וההכרעה המוסרית, עדיין אינו אלא נחש ולא אדם.

אם כן ניתן עכשיו להבין מהו פיתויו של הנחש? מאד מפתה לחשוב, וישנן השקפות כאלה, שהאדם אינו אלא בהמה משוכללת, ויש באמת יסוד לדבר הזה, שכן אנחנו רואים שהגורמים המהווים את האדם המביאים אותו לידי מציאותו בעולם - הם גורמים טבעיים, ולא גורמים על-טבעיים. אם כן קל לומר שאין האדם יותר מאשר בהמה מפותחת מאד ומשוכללת ביותר, ואז אנחנו נוטלים מן האדם גם את המרכיב המוסרי של האישיות שלו. ייתכן שזה בעצם המאבק בין האדם לבין הנחש שהוא כמובן מאבק פנימי בתוך האדם עצמו - בין אותו חלק הרואה את עצמו כחלק א-לוה ממעל, ומתוך כך גם לוקח אחריות מוסרית על העולם, לבין החלק האינטלקטואלי - שכלי - טבעי של האדם, שאיננו מכיר את הטרנסנדנטליות - את הנבדלות של נשמתו המאפשרת לו להתנשא מעל הטבע, ולבחור בין הטוב לבין הרע.

אם כן המאבק הזה לא נסתיים עד עצם ימינו. לפעמים ישנן תרבויות הרואות את עצמן כנתונות אך ורק להשפעתו של הטבע כגון מצרים העתיקה שעליה נאמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיה מו כב), וכמנהגם של קדמוני מצרים להעמיד בראש מלכיהם על המקום של הנחת התפילין - נחש קטן לבין עם ישראל - תרבות אחרת לגמרי, שעליה נאמר: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג כג) "ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (שם שם כב).  

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)