הרב אורי שרקי
בראשית - הנחש
סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בפרשת בראשית ישנה דמות מיוחדת המשחקת תפקיד חשוב ביותר - הנחש.
מה ההיסטוריה של האישיות המיוחדת הזאת המסוגלת לשנות את גורלה של האנושות כולה? נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ" (בראשית, א'-כ"ד).
רבש"ע ביקש (או דרש) שהארץ (כלומר, העולם הטבעי) יצמיח ארבעה סוגי נבראים: האחד - 'נפש חיה', השני - 'בהמה', השלישי - 'רמש', והרביעי - 'חיתו ארץ'. אומנם בשלב הביצוע התכנית, כביכול, לא יצאה אל הפועל:
"וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ" (בראשית, א'-כ"ה).
מתוך ארבעת הדברים רק שלשה יצאו אל הפועל, ואילו הראשון - 'נפש חיה' - לא נתגלה.
מיהי אותה 'נפש חיה' שהקב"ה רצה שתופיע רק מן הטבע? זה כנראה האדם, הלא כך נאמר:
"וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית, ב'-ז').
היתה ציפייה שהטבע יוליד את האדם והדבר הזה נכשל. התגובה של הקב"ה היא:
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית, א'-כ"ו).
הרמב"ן מפרש (שם):
"אני והארץ… נעשה [ביחד את ה]אדם".
אם הארץ לבדה אינה מסוגלת ליצור אדם, צריך שהאדם ייווצר כפרי של שיתוף פעולה בין שני גורמים: בין העליונים לתחתונים. אכן יש באדם חלק תחתון, המכונה בתורה בשם 'עפר מן האדמה', וחלק עליון, החלק 'א-לוה ממעל' המוזכר בפסוק:
"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית, ב'-ז').
יש באדם מאבק בין שני מוקדים: מוקד טבעי ומוקד א-לוהי. מהוא אותו מוקד טבעי? זה מה שאנו מכנים בעברית מודרנית 'השכל הטבעי של האדם'. לעומת זאת, המוקד הא-לוהי הוא החלק העליון הנותן לאדם אחריות מוסרית ואפשרות לגבור על הטבע.
מיהו האדם ללא אותו חלק עליון? האדם ללא אותו חלק עליון הוא האדם הטבעי המכונה בתורה בשם 'נחש', עליו נאמר:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית, ג'-א').
'ערום' - פירושו 'חכם', כדברי תרגום אונקלוס: "וחויא הוה חכים". זאת אומרת שהאדם עם כל הכישרון של החכמה, היכולת הטכנולוגית והאומנותית שלו, אך ללא האחריות וההכרעה המוסרית, עדיין אינו אלא נחש ולא אדם.
אם כן, ניתן להבין מהו פיתויו של הנחש. מאד מפתה לחשוב, וישנן השקפות כאלה, שהאדם אינו אלא בהמה משוכללת. יש באמת יסוד לדבר הזה, שכן אנחנו רואים שהגורמים המהווים את האדם המביאים אותו לידי מציאותו בעולם הם גורמים טבעיים ולא גורמים על-טבעיים. לכן קל לומר שאין האדם יותר מאשר בהמה מפותחת ומשוכללת מאוד, ואז נוטלים מן האדם את המרכיב המוסרי של האישיות שלו. ייתכן שזה המאבק בין האדם לבין הנחש שהוא, כמובן, מאבק פנימי בתוך האדם עצמו - בין אותו חלק הרואה את עצמו כחלק א-לוה ממעל, ומתוך כך גם לוקח אחריות מוסרית על העולם, לבין החלק האינטלקטואלי, שכלי-טבעי של האדם, שאיננו מכיר את הטרנסצנדנטיות (הנבדלות) של נשמתו המאפשרת לו להתנשא מעל הטבע, ולבחור בין הטוב לבין הרע.
המאבק הזה לא נסתיים עד עצם ימינו. לפעמים ישנן תרבויות הרואות את עצמן כנתונות אך ורק להשפעתו של הטבע, כגון מצרים העתיקה שעליה נאמר:
"קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיהו, מ"ו-כ"ב).
אכן, מנהגם של קדמוני מצרים היה להעמיד נחש קטן בראש מלכיהם במקום בו מניחים מניחים תפילין של ראש.
לעומת זאת, על עם ישראל נאמר:
"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר, כ"ג-כ"ג),
"ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (שם שם כ"א).