ר' נחמן מברסלב ובריאות נפשית

י"א באב תש"ע

שאלה 1:

שמעתי משמו של הרב, שכשנשאל מה דעתו על האומרים כי ר' נחמן מברסלב היה חולה במאניה-דפרסיה ענה שהבנת האומרים כן משולה למה שנמלה המסתכלת על הר מבינה אודות ההר מנקודת מבטה.

ואני שואל: במה זה סותר? הרי גדולתו המופלאה של ר' נחמן לא צריכה להפגע בכהוא זה בעקבות הגדרה כזו או אחרת, כי אמנם יתכן שבאמת מבחינה כימית-ביולוגית אבחון המאניה-דפרסיה הוא אמת ואין בו כדי להגדיר שום פגם אישיותי, מוסרי, ואין בו כדי להחליף את עוצמת הגעגועים של הנשמה למקורה וסלידתה מהעולם הזה מעצם טבעה (אלא להשאיר אותה חשופה ופחות מוגנת ע"י האגו הנפשי הטבעי). אולי אנשים גדולים מועדים יותר למאניה-דפרסיה ולא להיפך. מאניה-דפרסיה היא קושי גדול, לרוב אי-אפשרות לייצב חיים נורמליים, הקשור בין השאר לפעילות לא מאוזנת במח; ישנם צדיקים רבים שחיו חיים מאוזנים והרמונים יותר ביחס לעולם-הזה ועדיין הם צדיקים, ישנם אנשי רוח חילוניים גדולים שתיעבו את העולם הזה אבל נפלו בתהומות חטאים חמורים, כך שלכאורה שאלת הצדיקות ושיעור הקומה לא בהכרח הולכות יחד.

אולי הגדולה היא בהתמודדות, בבחירה של ר' נחמן בדרך המיוחדת של התפילה והתבודדויות כמפלט יחידי להצלה, ולא בבחירה לפגוש את העולם הזה כמקום כל-כך מטריד.


תשובה 1:

הטיעון על חולי נפשי אצל רבי נחמן עניינו לטעון שאין ערך רוחני אמיתי למשנתו כי אינה אלא מחלה. אם תאמר שההגדרה של התהליכים הביו-כימים זהה אצל חולי הנפש ולהבדיל אצל רב נחמן אין בכך כדי להגדירו כמאנידפרסיבי.



שאלה 2:

האם אפשר להסביר שעניין המחלה אינו תוספת של הזיה על גבי החיים הנורמלים השקטים, אלא ערעור המנגנון הקליפתי הקשיח של האישיות שנועד להגן עלינו מפני המתח והלחץ הכביר בו אנו נתונים בעצם קיומנו (כמו צוללן במעמקים)? כלומר - האדם 'החולה' הוא למעשה האדם 'הרגיש', מודע לנשמתו, ולמצוקתה וכו'. בפועל, רוב האנשים החולים האתגר הזה גדול עליהם, אין להם כח להתמודד כר' נחמן, ניטל מהם כושר התפקוד ולכן הם מוגדרים כחולים אבל אין זה מורה על העדר ערך אמיתי לרעיונותיהם. וכן הגמרא בברכות "אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין". באופן דומה - יתכן וסמי הזיה חושפים את הנשמה למראות אמיתיים שקיימים במימדים רוחניים בחי' חלום אחד לשבעים מנבואה (כפי טהרת כח המדמה), הרי אין איש מדע שיכול להסביר את התפר בין החוויה הסובייקטיבית לתהליך האובייקטיבי. כלומר, אף אחד לא יודע האם שחרור הורמון מסויים או מוליך עצבי וכדו' גורם לקילוף המסוה מעל הנשמה או מוסיף עליה דמיונות שוא.


תשובה 2:

אין בדבריך ראיה שזה תמיד כך. אדרבה, סביר להניח שהרגישות היתירה גם מולידה שקרים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)