יחס הסובייקט אל מול האלוהים

י"ט באב תש"ע

שאלה:

התחלתי קצת להסתבך עם עצמי בשאלה של יחס הסובייקט אל מול האלוקות. הרי ברי הדעת יודעים שאין לו גוף ולא דמות הגוף וכו'. כמו כן, קשה לי לומר על הקב"ה שהוא "רוצה", "אוהב", שונא" וכו'.אני רואה זאת בתור פרשנויות אנושיות לקבלת הגילוי של הדבר הזה שנקרא ה' שטומן בחובו את כל ההוויה ושהוא ו"מודעותו" חד הם. אם כן, כשאני מתפלל-למה/למי בעצם אני פונה? למשהו שהרי לא באמת משתנה, לא מרגיש, לא "שומע" במובן שזה פועל עליו כמו על אדם או כמו כפתורים. אז אל מה ולמה אני מתפלל? אדמיין ישות קוסמית ערטילאית? ומה אבקש? שישנה את דעתו? שאני אהיה מוכן יותר לקבלת השפע? - אז זו בעצם פניה אל עצמי. הלא כן?


תשובה:

עיין בחוברת שלי "עיון תפילה" או בדיסק השיעורים שלי על תפילה .

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)