הרב אורי שרקי

וירא - טוב לצחוק

חשון תשע"ד




שרה אמנו מתגלה בפרשתנו, בתור מי שמכניסה גורם מיוחד בהתהוות תולדות האומה - והוא גורם הצחוק. בנה יצחק, שאנחנו מתבשרים בלידתו בפרשתנו, קרוי בשם הזה בשל צחוקה של שרה אמנו. "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר… הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יב-יג). על יסוד הצחוק הזה ישנה התערבות מיוחדת של הקב"ה, האומר: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה" (שם). ובבראשית רבה (פרשה מח פסקה כ) נאמר: ש"מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה. כמה כירכורים כירכר בשביל להשיח עמה ויאמר: לא, כי צחקת" - מעולם לא היתה שיחה כזו בין הקב"ה לבין שום אשה בעולם, שיחה שנסובה מסביב לנושא לכאורה לא חשוב - הצחוק שלה.

האווירה באותה שיחה נראית מוזרה ביותר. "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה" (בראשית יח, טו). הלא אם שרה נמצאת במצב של נבואה, בוודאי היא לא מתכוונת חס וחלילה לשקר, ובוודאי לא לפני רבש"ע, ולחשוב שהיא תוכל להסתיר ממנו דבר. התגובה של הקב"ה עוד יותר מפתיעה: "וַיֹּאמֶר: לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" (שם).

ברור שהצחוק איננו תופעה מקרית אצל גדולי האומה. הצחוק מופיע כאשר דבר בלתי צפוי מתרחש. כשדבר ששובר את ההרגלים של החיים מופיע. והלוא לידתו של יצחק אצל אישה עקרה בת תשעים שנה, ואצל אב בן מאה שנה, הוא דבר שחורג מן הרגיל, משהו ששובר את סדרי הטבע, והדבר זה מוליד צחוק בעולם. הצחוק מתחיל את הופעתו בעומק נשמתה של שרה אמנו. דרך הנשמה הזו תופיע גם הנשמה של יצחק אבינו, ותופיע אחר כך גם בתוך גופו. הצחוק הורגש אם כן לא אצל שרה במודע, אלא נאמר "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" – כלומר בעומק נשמתה. אבל באופן מודע, היא לא ידעה שבתוך נשמתה מתרחש צחוק, והיתה מליאה דווקא יִרְאָה, לכן נאמר: "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי" שרה מכחישה את זה שהיא צחקה, כי באמת היא סבורה שהיא לא צחקה, "כִּי יָרֵאָה" - כי היתה מליאה באופן מודע ביראת שמים. "וַיֹּאמֶר:" הקב"ה גילה לה: "לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" עליך לדעת שבתוך נשמתך התחולל צחוק גדול - צחוק המבשר את לידתו של צדיק חדש בעולם.

ובכלל, ישנה מעלה מיוחדת של צדיקים בעלי חוש הומור. נאמר במסכת תענית (כב.), שאליהו הנביא התהלך בשוק עם אחד האמוראים, ואמר לו שאין בכל השוק הזה אף אדם שהוא בן העולם הבא. עד שנכנסו לתוך השוק שני אנשים ואמר עליהם: 'אלה הם בני העולם הבא'. כאשר שאלו אותם 'מה מעשיכם'? אמרו: 'אנחנו אנשים בעלי צחוק - בדרנים - "אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי". אנחנו מתהלכים ממקום למקום ומשעשעים את בני האדם, על מנת להוציא אותם מעצבותם. מי שמסוגל בעולם שהוא כל כך עצוב, לומר שבכל זאת יש על מה לצחוק, סימן הוא שהוא בן העולם הבא. שרה אמנו היתה מאותן הדמויות מלאות האופטימיות של "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" (משלי לא, כה), מי שצופה את העתיד ומסוגל גם בעולם כל כך קשה למלא פיו שחוק.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)