יהדות - מונותאיסטית או פנאנתאיסטית?

כ"ח באב תש"ע

שאלה:

האם היהדות היא דת מונותאיסטית או דת פנאנתאיסטית?

אני שואל מכיוון שמעתי מס' פעמים בשיעוריו של הרב, משפטים שהם מציגים את היהדות כדת מונותאיסטית דווקא ("איפה שאתה נמצא אלוהים איננו נמצא" (שיעור של הרב בכוזרי) "אלוהים לא נמצא בכל מקום" וכו').

ולכאורה, נראה, אם לשפוט על פי כתביו, שהרב קוק זצ"ל דווקא נקט בגישה שמציגה את היהדות כדת פנאנתאיסטית (או לפחות אמר שהגדרה זו היא ההגדרה התיאולוגית הקרובה ביותר ליהדות, מכל ההגדרות הדתיות שמצויות כיום).

דוגמאות מכתביו של הרב זצ"ל:

אוה"ק ב שצז: "...וברוממותו העליונה של האדם ובהכרתו הגמורה מוצא הוא שהכל כלול באלוהות..."

וכן בשמונה קבצים א, סה, הרב כותב שההכרה הראשונה היא בעצם מונותאיסטית והשניה היא בעצם פנאנתאיסטית, ולבסוף הוא כותב שההכרה הראשונה הינה רק לבוש להכרה השניה, שהיא העליונה באמת...

וכן במקורות רבים, וכן בכתבי הרב הנזיר (אין במקומי כרגע את המקורות המדויקים של הרב הנזיר, אך בטוחני שהרב התוודע אליהם כבר בעבר).

אשמח להתייחסותו של הרב בנושא.

תשובה:

היהדות אינה מכירה הכרה חד ערכית בענייני האלוהות, כפי שעולה מדברי הרב קוק באחדות הכוללת. מאחר והקריטריון לבירור האמת בעניינים אלו הוא העונג שההכרה מסבה לאדם (אוה"ק ב, שצו), ויש צד של נועם וגם צד של אי-נחת בכל אחת מהשיטות, הווה אומר שכל שיטה אינה אלא פן חלקי של האמת הכוללת, שיש בה כל צדדי העונג שבכל השיטות.לעניין הפנאנתיאיזם, יש להדגיש שביהדות מדובר על כך שבשורש המציאות הכל באלוהות ולא במציאות (מפי הרב אשכנזי).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)