הרב אורי שרקי

וישלח - תמנע

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת וישלח יש לנו שפע של שמות, שמות של יעקב ועשו כמובן, וגם של כל אלופי אדום וכל צאצאי עשו למחלקותיהם הרבות.

ישנו פסוק מיוחד אצל אלופי עשו, שכבר שָבָה את תשומת לבם של חכמינו ז"ל בתלמוד, והוא הפסוק שמדבר על אותה הדמות שחז"ל אמרו עליה שהפסוק שבו היא מופיעה שווה בערכו ל"אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (שמות כ ב) ול"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד). הכוונה לאישיות של תמנע. נאמר: "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק" (בראשית לו יב).

אותה תמנע, ידועה גם מהפסוקים האחרים, בתור נסיכה של העם החורי. העם החורי היה עם, עם תרבות די מתפתחת נאמר: "הַחֹרִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ" (שם שם כ) - חז"ל אומרים (רש"י שם ע"פ שבת פה.): 'יושבי הארץ - שהיו בקיאין בישובה של ארץ' - הם ידעו את הסוד של הקרקע. 'מלא קנה זה לזיתים, מלא קנה זה לגפנים, שהיו טועמין העפר ויודעין אי זו נטיעה ראויה לה' - וידעו אם כן להגיד איזה קרקע ראויה לגדל מה? כלומר היתה להם ידיעה די מתקדמת בענייני חקלאות. תרבות זו הולידה גם נסיכה גדולה ששמה היה תמנע.

נאמר על אותה תמנע במסכת סנהדרין (צט:), שכבר רצתה להתגייר, כבר בימי אברהם אבינו. כלומר חז"ל מתארים אותה אישה שחייתה דורות רבים. בקשה להתגייר אצל אברהם אבינו, ואברהם לא קבלה. לאחר שנים רבות, בקשה מיצחק אבינו לקבל אותה ולא קבלה. לאחר מכן נגשה אל יעקב אבינו ובקשה להתגייר, ואף הוא לא קבלה. אמרה: מוטב אהיה פילגש בביתו של אברהם, ולא נסיכה אצל אומות העולם, והתחתנה עם אליפז בן עשו וילדה את עמלק.

אם כן אנו רואים שלידתו של עמלק, היא פרי של תסכול. התסכול של אמו, שבקשה להיות בעם ישראל, ולא נתקבלה. וכאן עלינו להתבונן, מה היתה סברתם של אבותינו: אברהם יצחק ויעקב, שלא רצו לקבל את אותה תמנע, תחת כנפי השכינה?

יש להניח, שתמנע לא רצתה רק להיות מן הגרים של אבות, שהרי האבות גיירו אנשים רבים. אלא, שכנראה היתה פה נקודה אחרת. ייתכן מאד, שתמנע רצתה להתחתן עם אברהם או להיות אשתו של יצחק, או אשתו של יעקב, כשהכוונה היא להיות אשתו של אברהם במקום שרה, אשתו של יצחק במקום רבקה, או אשתו של יעקב במקום רחל. זאת אומרת שהייתה איזו שהיא כוונה להחליף את הזהות של עם ישראל מהאמהות אל אותה תמנע. ועל זה אמרו חכמים (פסחים נ:): מתוך שלא לשמה בא לשמה?! כלומר לכאורה היא באה להתקבל בבית ישראל, אמנם שלא לשמה, מתוך כוונה אינטרסנטית, אבל יש לנו כלל (שם), "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה", לכן נשאלת כאן השאלה מדוע האבות לא היו מוכנים בכל זאת לקבלה, אע"פ שכוונתה הייתה שלא לשמה, על מנת אח"כ לקדם אותה, ושעבודתה תהיה לשמה?

אלא שכאן אנחנו נפגשים באיזה שהיא בעיה מיוחדת בתקופת האבות. בזמן האבות עוד לא נולדה הזהות הישראלית. הזהות הישראלית צריכה להופיע במהלך של שלש דורות. לא די לנו בכך שיהיה לנו אב כאברהם, אנחנו זקוקים לשלשה אבות: אברהם יצחק ויעקב. בגלל המורכבות המיוחדת של הזהות הישראלית, הופעתה של אותה זהות לוקחת זמן. והנה כאן ישנה טרגדיה, שכבר מגיע הזמן בהיסטוריה של הופעת עם ישראל, הדבר הזה לוקח זמן, ואז באופן טבעי מופיעה תאווה גדולה אצל גדולי האומות להזדווג אל אותה האומה להידבק בזהות הזאת, ועדיין הזמן לא הגיע. מתוך כך נוצר התסכול של מי שרוצה להיות ישראל, במקום ישראל, והתסכול הזה מוליד את עמלק שהוא אנטיתטי לאומה הישראלית, שמנסה להיות 'רֵאשִׁית גּוֹיִם' (במדבר כד כ), במקום ישראל 'רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה' (ירמיה ב ג).

ייתכן אם כן, שהופעתו של עמלק בהיסטוריה, כאנטיתזה לישראל, כמי שמקנא בגורל הישראלי, היא בלתי נמנעת. לא ייתכן היה אם כן, שתהיה ההיסטוריה שלנו ללא תמנע. זהו המחיר של המורכבות של הזהות שלנו, ושל הזמן שזה לוקח שנשלים את עצמנו בהיסטוריה. אעפ"כ ייתכן היה לתמנע להיאזר בסבלנות, ובמקום להוליד על ידי תסכולה אישיות שונאת ישראל כעמלק - היתה יכולה לחנך את בניה ואת בנותיה לכך, שעתיד היום לבוא, שבו יוכלו צאצאיה להצטרף אל בית ישראל.

יש לנו באמת דמות הפכית לזו של תמנע בתנ"ך, הלוא היא דמותה של רות, שהיא הביטוי לסבלנות המואבית, שחכתה מאות בשנים עד שתהיה ראויה להוליד את הפרי הבשל בדמות אישיותה של רות, הראויה להצטרף לעם ישראל ולהוליד - לא את מי שמצר לעם ישראל, אלא אדרבא את משיח בן דוד הגואל את ישראל.

יה"ר שנזכה בקרוב לראות את צאצאה של רות - משיח בן דוד, שינקום את נקמת ישראל מבני תמנע, המולידה את עמלק.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)