וישב - הפרטי והכללי, ראובן

הרב אורי שרקי

וישב - הפרטי והכללי, ראובן

"שבת בשבתו", כסלו תשע"ד

ראובן מופיע כדמות צדדית בפרשה, אך משמעותית.

בלידתו נאמר: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן" (בראשית כט, לב), וברש"י: "אמרה ראו מה בין בני לבן חמי", שראובן מיוחד בכך שהוא, כבכור, שונה מעשַו המעונין להרוג את אחיו, ואילו הוא הראשון בין הבכורות בהיסטוריה, שלא רק שאיננו מעונין בהריגת אחיו, אלא שבא להצילו: "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (לז, כב).

אלא שראובן מופיע לאורך כל פרשיות הנוגעות במכירת יוסף והמפגש בין האחים, כמי שנכשל בפעולת ההצלה. הוא מבקש להכניס את יוסף אל הבור על מנת להצילו, ובכך גורם למכירתו. איפה היה ראובן בזמן המכירה? אומרים חז"ל (ב"ר פה, א): שבאותה שעה היה "עסוק בשקו ובתעניתו" – כדי לכפר על מעשה בלהה, שבו נכשל בפרשה הקודמת. ראובן היה ראשון החוזרים בתשובה.

דוקא כאן מתברר שהחזרה בתשובה לפעמים יכולה לעכב את המהלך של תיקון ההיסטוריה. התעסקותו של ראובן בעסקי תשובה פרטיים, מנעה ממנו את האפשרות לעסוק בשינויה של ההיסטוריה. לעומתו מופיע יהודה בתור מי שלוקח אחריות על כל המהלך: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ" (לז, כו), ומדבר על ערבות כלל ישראלית: "אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (לז כז). אמנם אין יהודה עסוק בתשובה, אבל מקדם את ההיסטוריה.

ההתעסקות היתרה בתשובה הפרטית, ללא קשר אל הכלל, גורמת לפעמים לאובדן עשתונות. כשהאחים ויעקב אינם יודעים כיצד להגיב לנוקשותו של יוסף, אומר ראובן: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" (שם מב, לז). רש"י מעיר שיעקב אבינו אפילו לא השיב לדבריו: "אמר בכור שוטה הוא זה. הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!"

כשהאדם מחוסר מבט כלל ישראלי, מבט המקיף את כללות ההיסטוריה, קשה לו למצוא עצה נכונה בשעת צרה. כמו כן כשיוסף מכניס את שמעון למאסר, והאחים מתחילים לחזור בתשובה על מכירת יוסף, תגובתו האופיינית של ראובן היא: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם… אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד" (מב, כב), תגובה כזו של "חכמה לאחר מעשה", איננה מקדמת דבר. ובכל זאת כוונתו היתה לטובה. לכן התפלל עליו משה: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת " (דברים לג, ו), בסופו של דבר, כוונה טובה של חזרה בתשובה בלב טהור, גם אם אינה מועילה באותה השעה לתיקון ההיסטוריה ולהצלת כלל ישראל, ראויה להצטרף לחשבון גדול, ולזכות על ידה לתחיית המתים ולהתקיימות ברכתו של משה "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר".