הרב אורי שרקי

שמיני - אלצפן ומישאל

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת שמיני, מלבד הדמויות המרכזיות של נדב אביהו, אהרון ומשה, ישנם שני אנשים הממלאים תפקיד, שולי לכאורה, אבל שמתברר בהמשך כחשוב ביותר, הלא הם אלצפן ומישאל בני עוזיאל. אלה הם שלקחו על עצמם, שמשה ציוה אותם, לקחת את גופותיהם של נדב ואביהו, ולקבור אותם אל מחוץ למחנה. לשאת אותם בכותונותם ולקבור אותם מחוץ לבית המקדש, "וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'" (ויקרא י' ו).

מדוע נבחרו דווקא בני עוזיאל אלה, כדי לקבור את נדב ואת אביהו? בני עוזיאל - הלא הם בני דודים עם נדב ואביהו. עוזיאל היה אחיו של עמרם, וגם אחיו של יצהר וחברון. עמרם היה אביו של משה וגם אביו של אהרון. אם כן בני עוזיאל הלא המה בני דודים של נדב ואביהו. ייתכן שהתורה רוצה להבליט את ההבדל בין התנהגותם הם - להתנהגות נדב ואביהו.

ובכן, באמת, מה גרם למותם הטרגי של אותם שני צדיקים? אחת האפשרויות שהובאה בחז"ל, היא שהם הורו הלכה בפני רבם (יומא נג.), כי הרי זה שהם הביאו אש - זאת הלכה מפורשת, כי "אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט" (שם), אלא שהם הורו הלכה בפני רבם, לא המתינו שמשה ואהרון יורו להביא את האש אלא הם בעצמם החליטו על דעת עצמם להביא אש ולכן נקראת אותה האש 'אש זרה'.

לעומת זה בני עוזיאל, מופיעים שבוע לאחר מכן, כאנשים מיוחדים מאד, שאינם מורים הלכה בפני רבם. הלוא הם אותם האנשים שנאמר עליהם בפרשת בהעלותך שהם "הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂת הַפֶּסַח" (במדבר ט ו). מי הם אותם האנשים? הם בני עוזיאל: מישאל ואלצפן (סוכה כה:), שמכיון שנשאו את גופם של נדב ואביהו, היו טמאים לקראת בוא הפסח, ולכן לא יכלו לעשות את הפסח. ודוקא הם במקום להורות לעצמם הלכה או לומר לעצמם בפשטות שמכיון שהם טמאים הם פטורים מן הפסח, נגשו למשה ולאהרון, ובקשו פסק הלכה. ובזה תקנו את חטאם של נדב ואביהו. ודוקא על ידם, זכינו למועד נוסף בתורה – מועד של פסח שני. אותו פסח שהתורה לא ציוותה עליו מלכתחילה, אלא שהוא פרי יצירתם של בני ישראל. לכאורה, מועד של כל מקורו בהחלטה של בני ישראל שהם זקוקים לתוספת קדושה, שהם אינם יכולים שלא לעשות את הפסח בתוך בני ישראל, ודרשו פתרון.

אם כן, בני עוזיאל, הם אלה הבאים להגיד לנו, כיצד יש לחדש חידושים בתורת ישראל. לא ביוזמה פרטית, לא על ידי 'הוראת הלכה בפני רבו', כי עם על ידי 'התיעצות עם רבו'. כאשר יש רעיון אמיתי, לא ייתכן שלא יבוא עליו ציווי מן השמים. אלא שיש ראשית כל לפנות אל משה ואל אהרון – כך הוא הסדר, לפנות קודם כל אל ראשי האומה, ומתוך כך מתחדשים זרמי קודש חדשים בעולם, עד לתוספת מצות פסח שני ותוספת עוד מצוות בעולם מכח הבקשה הזאת של אלצפן ומישאל בני עוזיאל.

כלומר יש בישראל, צינור המיוחד להוספת קדושה ולהוספת מצוות במהלך הדורות וזה התחיל דרך שני צדיקים אלה בני דודיהם של נדב ואביהו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)