הרב אורי שרקי

בראשית - תכנית הבריאה

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשת בראשית הפותחת בתאור הבריאה, עלומה ביותר. רבותינו כבר פסקו במסכת חגיגה (פ"ב מ"א): 'אין דורשין... במעשה בראשית בשְנַיִּם'. אלה הם סתרי תורה, עמוקים ביותר, שאין דעתם של כל בני האדם סובלת אותם. ועל כן אנחנו לא ניכנס כעת לפנימיותם של דברים, כי אם נעיר הערות מספר, על תכנית הבריאה, כפי שהתורה מציגה אותם בפנינו, בפשט הכתובים.

נשתמש לצורך כך בהערה של אחד מגדולי קדמוני גדולי ישראל, ר' אברהם בר חיא - הנשיא מברצלונה, אשר בספרו 'הגיון הנפש', ניתח בצורה דקדוקית את סיפור הבריאה. אחת הערות של ר' אברהם בר חיא היא - שאנחנו רואים שבכל אחד מן הנבראים התורה נוקטת בלשון המיוחדת לו. למשל עבור האור, התורה אומרת 'יהי אור' (בראשית א ג) אבל למשל עבור הדשא התורה אומרת רק: 'תדשא הארץ דשא'. (פסוק יא), ואינה אומרת 'יהי דשא'. הביטוי 'יהי' שמור אך ורק לאור ולרקיע, וכן גם למאורות. יש נבראים שלא זכו לביטוי הזה. כמו כן גם ביישום של ציווי הבורא, לפעמים התורה משתמשת בביטוי 'ויהי' כגון 'ויהי אור' (פסוק ג), אך בנבראים אחרים התורה אינה אומרת את ביטוי 'ויהי' כי אם 'ויהי כן', היא אינה חוזרת על שם הנברא, ולפעמים אף את המילה 'ויהי' אינה אומרת.

ההסבר לכך, לפי הפרוש ב'הגיון ונפש', הוא - ש'יהי' מציין נברא המתקיים לכל אורך חיי העולם הזה. ומכיוון שהאור אינו פוסק לאורך כל ימי העולם הזה, עליו נאמר 'יהי'. מה שאין כן הדשאים, ובעלי החיים, והאדם, שיש קץ לחייהם, יש קצבה לזמן קיומם כל ימי העולם הזה, ועל כן אי אפשר לומר עליהם 'יהי'. מה שאין כן המאורות והרקיע והאור - הם קיימים לאורך כל ימי העולם הזה.

ומה פשר הביטוי 'ויהי'? 'ויהי' מציין נברא המתקיים לכל אורך העולם הבא. ובכן באור נאמר 'יהי אור' - 'ויהי אור'. יש אור גם בעולם הבא. מה שאין כן ברקיע, אין הרקיע לעתיד לבוא, לכן נאמר רק 'ויהי כן'. וכמו כן גם אין עופות, ואין דגים, ואין חיות, ואין צמחים, לעתיד לבוא. לכן לא נאמר בהם 'ויהי'.

יוצא מכללם - האדם. באדם נאמר בפרק השני (פס' ז) של מעשה בראשית: 'ויהי האדם לנפש חיה' אם כן האדם מצוין בכך שעליו לא נאמר 'יהי' בעולם הזה, אלא רק 'ויהי' בעולם הבא. אם כן יש לפנינו בריאה שעיקר מציאותה אינה בעולם הזה, כי אם בעולם הבא. אם כן זו בריאה שכל זמן היותה בעולם הזה, עדיין לא מצאה את מקומה. מכאן הפשר לפלא הגדול של התרבות האנושית. האדם הוא היחיד מבין כל הנבראים, שעדיין מתפתח, שעדיין לא גמר להיות הוא. חתולים מלפני אלפי שנים וחתולים דהיום, הם אותם חתולים עם קצת מוטציות פה ושם. מה שאין כן האדם של היום לא דומה לאדם של לפני חמישים שנה, ושל לפני מאה שנה וקל וחומר של לפני אלפי שנים. כביכול האדם עוד לא הגיע אל הדגם האידאלי של מציאותו. האדם עדיין מחפש את עצמו, ועתיד למצוא את עצמו לעתיד לבוא בחיי העולם הבא. זהו הפשר של מושג 'הקדמה האנושית', שאנחנו פוגשים לאורך כל ההיסטוריה.

על זה נאמר בתורה, שביום השביעי 'שבת א-להים מכל מלאכתו אשר ברא' (שם ב ג). זאת אומרת מה שהתחיל. אבל לעשות - עדיין לא גמר לעשות את הכל. 'אשר ברא א-להים לעשות' (שם). ומה לא נעשה? נאמר בתורה 'נעשה אדם' (שם א כו), בציווי, אבל במציאות נאמר רק 'ויברא א-להים את האדם' (שם שם כז). האדם אם כן עדיין לא נעשה - והוא הולך ומתקדם לקראת עשייתו, באחרית הימים בגאולת ישראל, על פני כל מרחב ארצנו במהרה בימינו אמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)