הרב אורי שרקי

וישלח - גיד הנשה

כסלו תשע"א




אמנם לא גילתה התורה את טעמי המצוות, אבל לגבי מצוה אחת נתגלה הטעם, בפרשתנו: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר בכף הירך עד היום הזה, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה". שיבוצה של המצוה במהלך סיפור חיי האבות, כההקשר אינו מחייב את ציון ההלכה, מורה שזהו הטעם האמיתי של המצוה. לפי זה ניתן לבנות בניין אב, שכל סיפורי התורה ההסטוריים הם טעמיהן של מצוות התורה. אך מדוע בחרה התורה דווקא במצוות גיד הנשה כדי לגלות את סדן של המצוות? הדבר מוסבר לפי מה שהתבאר בספר הזוהר שמצוות לא תעשה מכוונות כנגד שס"ה גידים של האדם, ולכן ראוי לבאר את סוד המצוות על ידי מצוה שכל עניינה הוא אחד הגידים. ולפי טעמו של התלמוד שמצוות לא תעשה מכוונות כנגד שס"ה ימות החמה, נמצא רמז בפסוק לקשר בין מצוות גיד הנשה לבין יום מימות החמה: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)