הרב אורי שרקי

נח - צדקותו של נח

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשתנו פרשת נח, פותחת בציון צדקותו של נח. נאמר בתחילת פרשתנו: 'אלה תולדת נח, נח איש צדיק (בראשית ו ט). הביטוי צדיק מציין בשפה העברית הקדומה - מי שיש לו זכויות, מי שזכה למעמד מיוחד מכח מעשיו. לעומת זה, מי שמקבל מעמד מיוחד גם ללא זכויות, נאמר עליו בספרות העברית, שרק 'מצא חן' - שקיבל חנינה מלשון חינם מאת ה'.

והנה באישיות 'נח'. אנחנו נבוכים. נאמר כאן בפרשה הקודמת: "ונח מצא חן בעיני ה'" (שם פסוק ח), אם כן הביטוי הזה בא לציין שאף על פי שלא היה לגמרי צדיק, הרי שמצא חן. כשם שאומרים על מישהו שמוצא חן - פרוש הדבר שאינו יפה אלא שמוצא חן. כפי שאמרו חכמים: מנין לאסתר שלא היתה יפה? שנאמר עליה 'ותהי אסתר נושאת חן' (אסתר ב טו). ולעומת זאת בפרשתנו מופיע הביטוי 'נח איש צדיק'. מה פשר הדברים?

פשר הדברים הוא שנח מצא חן בעיני ה'. השם הא-להי שמוזכר בפרשה הקודמת היה שם הוי"ה. ובאמת ביחס לדרישות המוסריות המצוינות ע"י שם הוי"ה, אפשר לומר שנוח עדיין לא הגיע לאותה הרמה, ועליו נאמר רק שמצא חן. ובפרשתנו נאמר שנח היה איש צדיק, 'את הא-להים התהלך נח.' (בראשית ו ט). כלומר במדרגת הדרישות המוסריות המצוינות ע"י השם הא-להי 'א-להים', נח כן עמד בדרישות האלו. אלא שלא די היה בכך על מנת להינצל מן המבול, ולכן חז"ל אמרו: שנח היה ראוי להִסָפוֹת במבול, אלא שמצא חן (סנהדרין קח.).

וכאן אנחנו שואלים שאלה מוסרית דוקרת. מה ראתה ההשגחה העליונה, להציל את נח יותר מכל בני דורו? וכי משוא פנים יש בדבר? והלא 'כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו חייו'? (ב"ק נ.) אלא שהתורה בעצמה נתנה לנו פתרון לשאלה הזו. נאמר בפרשתנו: 'ויאמר ה' לנח'. אחרי פרשה שלימה שבא נאמר ויאמר א-להים אל נח, נאמר שוב 'ויאמר ה' לנח: בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'. (בראשית ז א). אם כן התורה מציינת שגם בנח ניתן לומר שהיה צדיק לפני ה'. אלא שאם נדייק הביטוי הוא 'אתך ראיתי צדיק לפני' אף אחד לא ראה חוץ ממני - חוץ מן הבורא לא ראה, במה נח הוא צדיק. וכאן התורה רמזה - המלה 'אתך' כתובה בתורה, במקום בכתיב הרגיל - אל"ף ו"ו ת"ו כ"ף, - 'אותך' כתוב רק אל"ף ת"ו כ"ף - 'אתך'. כאילו כתוב 'אִתְךָ'. כלומר ב'איתך' יש עוד צדיק המסתתר בקרבך, שעתיד לצאת ממך, והוא ההצדקה להצלתך מן המבול. מיהו אותו צדיק המתהלך לפני ה'? ידוע לנו מפרשת לך לך - זהו אברהם. אם יש כאן מושג חדש שמתחדש לעינינו. לא רק הזכות של המעשים, אלא גם הזכות של הזהות. יש כביבול זהות נוספת בתוך האישיות של נח שמסתתרת בקרבו, והיא הזהות של אברהם העתידה לצאת ממנו. והיא המצילה את נח מן המבול.

ואכן בפרשתנו אנחנו רואים איזו אנושות יוצאת מנח. אנושות מפוצלת ומפולגת, המסוגלת לעשות את דור הפלגה, והמולידה את פיצול התרבויות ואת המלחמות בין בני האדם. ודוקא על רקע הפיצול התרבותי הזה, מופיעה דמותו של אברהם בתור המאחד של כל חלקי האנושות שהלכו והתפוצצו לרסיסים בעקבות דור הפלגה.

אם כן בהחלט נאמר על נח שמצא חן בעיני ה' משום שנשא בקרבו את אברהם, העתיד לתקן את כל בני נח. זהו התפקיד וזהו הייעוד הקשה שהוטל על האומה הישראלית לדורותיה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)