הרב אורי שרקי

לך לך - לדמותו של אברהם אבינו

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו פרשת לך לך, מופיעה דמותו של אברהם אבינו. הופעתו של אברהם אבינו על במת ההיסטוריה, מוצגת בתורה על רקע דור הפלגה, על רקע התפלגות התרבות לשבעים לשונות, על רקע הפרוד בין לבותיהם של בני האדם. אברהם מופיע בתור האיש שבא לאחד, את כל באי תבל לעבודת ה'. על זה נאמר: 'ונברכו בך כל משפחת האדמה' (בראשית יב ג), וחז"ל במסכת יבמות (סג.) הסבירו את המילה 'ונברכו' לעומת המילה 'ונתברכו' - במובן של הַבְרָכַת גפנים, בתור קישור בין צמחים, כל העולם כולו מתאחד מסביב לדמות של אברהם אבינו. וכן נאמר בשיר השירים רבה (פר' ח פס' ב): 'אחות לנו קטנה' (שה"ש ח ח) - זה אברהם אבינו ש'איחה את כל באי העולם לפני הקדוש ברוך'.

אלא שבדרכי פעולתו של אברהם אבינו, יכולות להופיע שתי אופציות: האופציה האחת, נכנה אותה "האופציה הקוסמופוליטית", כלומר הרעיון לאחד את כל היחידים בין בני האדם, מיליארדי בני האדם יתאחדו כתלמידים של אברהם אבינו, לעבוד את ה'. זאת היתה תכניתו של אברהם אבינו, בשעה שפעל בחרן, והאנשים שהוא קרב נקראים בתורה: 'הנפש אשר עשו בחרן' (בראשית יב ה). לעומת תכניתו של הקב"ה המופיעה בפרשה, אחרי מפעלו הקוסמופוליטי של אברהם, באה תכנית חדשה. התכנית האוניברסלית - המקימה את האומה הישראלית בנפרד מכל העמים, על מנת לבסס קדושה יותר עליונה, לא קדושת פרט, שאברהם התעסק בה עד אז, כי אם קדושת הכלל כולו - קדושת האומה. תפקידו של אברהם יהיה מכאן והילך לא ללמד את קדושת היחיד. הרי עבור זה כל דת מונותיאיסטית וקוסמופוליטית יכולה להספיק, אלא אברהם בא להקים דת לאומית - שבאה לגלות את קדושת הכלל וללמדה לכל העמים כולם.

פרשתנו מלמדת את ההתלבטויות של אברהם בדרך אל ההכרה הזו. נאמר לו מראש: 'לך לך מארצך' (פסוק א) - עזוב את כל מי שלימדת אותו עד עכשיו תורה, והקם אומה - 'ואעשך לגוי גדול' (פסוק ב). אנחנו רואים לאורך הפסוקים את התלבטויותיו ואת התחבטויותיו של אברהם בדרך הזו. למשל: אברהם הרואה את עצמו כמי שבא להשכין שלום בעולם, מתפתה לפתרונות קלים. כאשר הוא צופה שעם לוט וביתו עתידה לפרוץ מלחמה לבין ביתו, הרי הוא מציע פתרון פשוט. מכיוון שלוט ורועיו הם אוכלוסייה מונותאיסטית, המאמינה בא-לוהי אברהם, וגם אברהם וביתו הם אוכלוסייה מונותאיסטית המאמינה בא-להי אברהם, ושניהם גרים באותה ארץ, ורבים עליה, אם כן אין ברירה אלא, 'הפרד נא מעלי' (שם יג ט), 'ואל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעך, כי אנשים אחים אנחנו' (פסוק ח). אברהם התפתה לפתרון הקל של הפרדת הכוחות, בעוד שההשגחה העליונה דרשה ממנו, גם לעשות צדק - לבדוק מי הצודק, של מי הארץ. ודוקא כוונתו הטובה של אברהם סיבכה אותו במלחמה אזורית בין המעצמות של אותה התקופה - המלחמה של ארבעת המלכים את החמישה, ודוקא מפני שהוא הפריד את לוט מעליו, ומסר בידיו חצי מארץ ישראל - את עבר הירדן המזרחי, דוקא משום כך היה על אברהם בסוף, להיכנס בקשרי המלחמה ולהיות המנצח בעל כרחו.

הבעיה המוסרית שהתעוררה אצל אברהם בעקבות נצחונו במלחמה, היה דוקא שהוא חשש שמא במלחמתו הוא הרג צדיקים אצל האויב, כפי שנאמר במדרש (ב"ר פר' מד פס' ד) על הפסוק 'אל תירא אברהם' (שם טו א), ממה ירא אברהם הרי ניצח?! הוא ירא מפני הנצחון, הוא חשש שאין לו זכות מוסרית להשתמש בכלי הפוליטי על מנת להפיץ את דעת ה' בעולם.

אלא דוקא כאן, גילתה לו ההשגחה העליונה, גילתה לו הנבואה במחזה, שתפקידו הוא להיות - לא יחיד המלמד את דעת ה' לאחרים, כשאז אין לו באמת הזכות להשתמש גם באלימות כל שהיא נגד חברו, אלא על אברהם לראות את עצמו כ'אומה' - ואומה כן משתמשת בכלים אלימים על מנת להגיע ליעדיה, ומתוך כך יכולה להיות לברכה לעולם כולו וללמד את קדושת הכלל המתעלה מעל קדושת הפרט אלף מונים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)