הרב אורי שרקי

וישלח - כי שרית

כסלו תשע"ד




בפרשתנו, מקבל יעקב אבינו את שמו החדש ישראל. יעקב מקבל על עצמו זהות חדשה. הוא חדל מלהיות רק יושב אהלים בלבד, העסוק אך ורק בעניינים של רוח, ומקבל על עצמו גם להיות שֹורה עם א-להים ואנשים. כלומר לקחת אחריות גם על הממד הפוליטי של החיים, ומכאן ואילך ראוי הוא לשם ישראל, כלומר בעל השלטון.

השם יעקב אמנם נשאר לו בתור אופציה. ישנם מצבים בהיסטוריה שבהם אנחנו זקוקים להתנהג כיעקב, מתוך שפלות, 'ויעקבני זה פעמיים' בעוקבה וברמיה (רש"י בראשית לב, כט). אבל המצב האידאלי הוא להיקרא בשם ישראל. אנחנו כמעט תמיד מוצאים את שמו של עם ישראל תחת השם יעקב במצב של גלות, ובשם ישראל כשהוא בארץ ישראל. למרבה הפלא, נמצאת בפרשתנו פרשה שלימה שבה יעקב נקרא בשם יעקב, אחרי שנלחם עם המלאך ונקרא בשם ישראל - היא פרשת דינה ושכם בן חמור. כביכול אחרי שיעקב ידע להילחם נגד אומות העולם מחוץ לארץ ישראל ועל גבולה, עם לבן ועם עשו, נתקל הוא בחולשה כלפי יושבי הארץ הזרים.

בכלל מסלולו של יעקב הוא משונה. אם בכוונתו להגיע לחברון, איפה שיושב יצחק, מדוע הוא פונה צפונה מן היבוק לעבר שכם? הוא כנראה ידע מראש מה מצפה לו שם, איזה סוג אוכלוסייה הוא עומד לפגוש. נאמר בחז"ל (שבת לג, ב): 'ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו' (בראשית לג יט) - שתיקן לה שלשה דברים: תיקן להם מטבע, תיקן להם מרחצאות ותיקן להם שווקים'. אלה הם שלושת המרכיבים הנדרשים כדי לקיים נישואים לפי רוח ישראל. מטבע לקידושין, מרחצאות לטבילה, ושווקים לכתובה. כוונתו של יעקב היתה להקים את השבט השלש-עשרה עם דינה, בשותפות עם אומות העולם. זה חלק מהשאיפה המשיחית של עם ישראל, לשתף את אומות העולם בבנין העולם. ועל כן בין שבטי י-ה נמצאת גם בת, על מנת לקלוט איזו השפעה מאומות העולם. יעקב אבינו סבר שהאוכלוסייה שהיתה בשכם כבר היתה ראויה לדבר הזה.

ובאמת משהו מן הקרבה אל עם ישראל יש באוכלוסייה השכמית. שהרי אנחנו מוצאים את ראשיתה של ההדרדרות של החברה האנושית בשעה שקין קרא את שם העיר אשר בנה, כשם בנו חנוך. שמו של האדם הוענק לעיר. נפלה האצילות האנושית והוענקה למסגרת - לעיר. ואילו בשכם - אדוני הארץ קרוי 'שכם' על שם העיר. המסגרת האורבנית-המסגרתית החזירה את הכבוד אל האדם. לכן ראה יעקב כאן גויים מתוקנים, שקצת יצאו מן השפלות הקדמונית, וראויים אולי להצטרף אל בית ישראל. על כן אף אחרי ששמע שדינה בתו נאנסה על ידי אדוני הארץ, הרי הוא מסכים לנישואים, והפתעה גמורה היא בשבילו הרמיה של בניו.

הדבר מצוי הרבה פעמים בתולדות ישראל, שסוברים שאחת מן האומות כבר ראויה להצטרף אל המשיחיות הישראלית, ואחר כן מתברר שעדיין אותו גוי שחשבנו למתורבת, באמת עדיין ברברי. הצדק עם שמעון ולוי שאמרו: 'הכזונה יעשה את אחותנו?!' (שם לד, לא) - 'כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב' (פסוק ז). אומר הקב"ה ליעקב: קום עלה בית אל (שם לה, א) - צריך להתעלות מן השפלות ומן ההתרפסות לפני אותה התרבות השכמית, ולשוב ולהיקרא מחדש ישראל, בבית אל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)